משנה מעשרות ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ה · משנה ב | >>
העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע, חייב, מפני שהוא גרנן.
בצלים, משהשרישו בעליה, טהרו מלטמא.
נפלה עליהם מפולת והם מגולים, הרי אלו כנטועים בשדה.
הָעוֹקֵר לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ לְזֶרַע,
- חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּרְנָן.
- בְּצָלִים, מִשֶּׁהִשְׁרִישׁוּ בָּעֲלִיָּה, טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא.
- נָפְלָה עֲלֵיהֶם מַפֹּלֶת וְהֵם מְגֻלִּים, הֲרֵי אֵלּוּ כִּנְטוּעִים בַּשָּׂדֶה:
העוקר לפת וצנונות מתוך שלו,
- ונוטע לתוך שלו -
- אם לזרע - חייב, מפני שהוא גורנן.
- בצלים, שהשרישו בעליה -
- טהרו - מלטמא.
- נפלה עליהן מפולת,
- והן מגולין - הרי אלו כנטועין בשדה.
אם לזרע חייב - עניינו שאם היתה כוונתו ליקח ממנו הזרע, אסור לנטעה עד שיעשר, לפי שעקירתה מן הקרקע הוא גורנה שיקבע אותם למעשר. ואם כוונתו בנטיעתם להוסיף אינו חייב, לפי שלא נקבעו ולא נגמרו למעשרות.
בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא - לפי שאינם אוכל וכבר נפסדו.
נפלה עליהם מפולת והם מגולין, הרי אלו כנטועים בשדה - עניינו שהם חייבים בדיני שביעית ודיני מעשרות:
ונוטע לתוך שלו. לזרע שיבא בהן הזרע ויתבטל במקום נטיעתן:
מפני שהוא גורנן. עקירתן הוא גורן שלהן דאין להן גורן אחר להתחייב במעשר דזרען פטור ממעשר כדדריש בירושלמי (הל' א) בריש מכילתין יכול שאני מרבה זרע לוף העליון זרע כרשין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר גרעיני גנה שאינן נאכלים ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע:
בירושל' (שם) א"ר מנא לא שנו אלא לזרע אבל לאכול פטור כלומר אין צריך לעשר בעת תלישת' שעתיד לעשרה כשיבא לאכול ורבי חייא בשם ר' יוחנן אמר לא שנא לזרע ולא שנא לאכול חייב מפני שהוא גרנן בעת תלישתן באו לחיוב ומפרש רבי חנינא טעם דרבי יוחנן מפני שהוא מכניסן מן השני לעני ומן העני לשני כלומר פעמים שתולשן בשנה שניה ונוטען ועתה חוזר ותולשן בשלישית ונמצא מוציאן ממעשר שני ומביאן למעשר עני אי נמי פעמים שתולשן בשלישית ונוטען וחוזר ותולשן ברביעית משום הכי מעשר השתא:
טהרו מלטמא. דכזרועין דמו ולא מקבלי טומאה כדאמר בירושלמי (שם) דריבתה תורה בטהרת זרעים על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא אבל לשאר מילי כתלושי' דמו ובחזקתן למעשר ולשביעית ודוקא השרישו בעליה אבל השרישו בקופה כתלושים דמו לכל מילי ואם היו טמאים לא עלו מידי טומאתן ואם נגע בהן שרץ טמאים:
והן מגולין. עלין שלהן בדרך גדילתן:
כנטועין בשדה. והתולש מהן בשבת חייב:
ונוטע בתוך שלו - לזרע [שיתבשל] בהם הזרע במקום נטיעתן. מפני שהוא גרנן - עקירתן הוא גרנן, שאין להם גורן אחר להתחייב במעשר, דזרען פטור מן המעשר דכתיב (ויקרא כו) מזרע הארץ, ולא כל זרע, פרט לזרעוני גינה שאינן נאכלין, ונמצא שנגמרה מלאכתן ואסור לנוטען עד שיעשר:
טהרו מלטמא - דכזרועין דמו, והתורה רבתה בטהרת זרעים דכתיב (שם יא) על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. אבל לכל שאר מילי כתלושין דמו, ובחזקתן הן למעשר ולשביעית ג, ואפילו לטהרת טומאה, דוקא השרישו בעליה שיש תחתיהן עפר המעזיבה, אבל השרישו בקופה כתלושים דמי אף לענין טומאה:
והן מגולין - העלין שלהן, כדרך גדילתן. כנטועים בשדה דמו, והתולש מהן בשבת חייב, וחייבין בשביעית ובמעשרות:
טהרו מלטמא. פירש הר"ב אבל לכל שאר מילי כתלושין דמו [ובחזקתן] הן למעשר ולשביעית. ולא נקט שבת לפטור כמו דנקט בסיפא שבת לחובה. ובירושלמי רבי יוחנן בשם רבי ינאי ערימה של בצלים שהשרישה שתלש מהם בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן:
(ג) (על הברטנורא) ולא נקט שבת לפטור כמו דנקט בסיפא שבת לחובה. ובירושלמי מפורש דגם לענין שבת פטור:
ונוטע לתוך שלו לזרע חייב: פי' הרמב"ם ז"ל ליקח ממנו הזרע:
חייב: דמפקיע מידי מעשר הוא דתנן בסוף פירקין דזרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין פטורין מן המעשרות דלא הוו אוכל וכיון דחזו השתא לאכילה חייבין ובירוש' פליגי אמוראי כשנטען לאכול אי פטור אי לא ור' יוחנן ס"ל דבין לזרע בין לאכול חייב ולדידי' מפני שהוא גרנם דקתני מתני' ר"ל דפעמים שתולשן בשנה שניי' שדינה מעשר שני ונוטען ועתיד לחזור ולתולשן בשלישית שדינה מעשר עני ונמצא מוציאן ממעשר שני ומכניסן למעשר עני או אי נמי איפכא מן העני לשני:
מפני שהוא גרנן: כתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א כגרנן וכתב עוד פי' כי עתה הן ראויין לאכילה ואח"כ יתקלקלו ואע"ג דתנן במס' פאה ונוטל מן הגרן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח נ"ל לחלק כי לשם לא נעקר לזרע ועל כן הוי גרנן כגורן שאר האוכלים ולא משעה שנתלש אבל הלפת וצנונות מתחלה נעקרו לכך שלא יהי' להם גרן אחר אלא זה ועל כן חייבין וצ"ע ע"כ:
יכין
העוקר לפת: ריבען:
וצנונות: רעטטיג:
מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע: שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב':
חייב: לעשר קודם שיחזר וינטען:
מפני שהוא גרנן: ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר:
בצלים משהשרישו בעליה: לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר:
טהרו מלטמא: ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש:
נפלה עליהם מפולת והם מגולים: העלין נשארין מגולין:
הרי אלו כנטועים בשדה: לכל מילי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת