תפארת ישראל על מעשרות ה

משנה מעשרות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

העוקר שתלים: פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר:

מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור: ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה:

לקח במחובר לקרקע פטור: דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע:

לשלוח לחברו פטור: דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם:

ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין: דהו"ל נגמ"ל:

משנה ב

העוקר לפת: ריבען:

וצנונות: רעטטיג:

מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע: שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב':

חייב: לעשר קודם שיחזר וינטען:

מפני שהוא גרנן: ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר:

בצלים משהשרישו בעליה: לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר:

טהרו מלטמא: ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש:

נפלה עליהם מפולת והם מגולים: העלין נשארין מגולין:

הרי אלו כנטועים בשדה: לכל מילי:

משנה ג

לא ימכור אדם את פירותיו: אפי' במחובר:

משבאו לעונת המעשרות: כפ"ב מ"ב:

ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית: דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט':

ואם בכרו: שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות:

משנה ד

לא ימכור אדם את תבנו: אחר הדיש שנשאר שם גרעינין:

ואת גפתו: פסולת הזיתים אחר שנעצרו:

ואת זגיו: הילזען של ענבים:

למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין: מגפת וזגין:

שהתורם בלבו על הקטועים: שבולות קטועין שלא נדושו:

על הצדדים: צדדי הכרי:

ועל מה שבתוך התבן: ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא:

משנה ה

הלוקח שדה ירק בסוריא: זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים:

ומשבא לעונת המעשרות פטור: דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר:

ולוקט כדרכו והולך: אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל:

ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט: אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף:

אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים: דבקנה קודם עונת המעשרות חייב:

אם: ר"ל אפילו אם וכו':

רבי אומר אף לפי חשבון: האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג:

משנה ו

המתמד: נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין:

ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו: ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]:

פטור: דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא:

ר' יהודה מחייב: דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה:

מצא יותר על כדי מדתו: דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד':

מוציא עליו ממקום אחר: ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא:

לפי חשבון: של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל:

משנה ז

חורי הנמלים שלנו: לינת לילה א':

בצד הערימה החייבת: כפ"א מ"ו:

הרי אלו חייבים: ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע:

שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה: רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]:

משנה ח

שום בעל בכי: חריף:

ובצל של רכפא: שם מקום:

וגריסין: באהנען:

והעדשים המצריות: ראשן א' חד:

ר' מאיר אומר אף הקרקס: וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא:

ר' יוסי אומר אף הקוטנים: מין עדשים:

פטורים מן המעשרות: דבהפקר גדלין:

ונלקחים מכל אדם בשביעית: אפי' מחשוד אשביעית:

זרע לוף העליון: מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה:

זרע כרישים: קרעססע:

ונלקחין מכל אדם בשביעית: הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא:

שאע"פ שאביהן תרומה: ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:

בועז

הלכתא גבירתא