משנה מידות ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מידות · פרק ד · משנה ה | >>
ומסיבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית, שבה היו עולים לגגות התאיםט.
היה עולה במסיבה ופניו למערב.
הלך על כל פני הצפון, עד שהוא מגיע למערב.
הגיע למערב, והפך פניו לדרום, הלך כל פני מערב עד שהוא מגיע לדרום.
הגיע לדרום, והפך פניו למזרח, היה מהלך בדרום, עד שהוא מגיע לפתחה של עליה, שפתחה של עליה פתוח לדרום.
ובפתחה של עליה היו שני כלונסות י של ארז, שבהן היו עולים לגגה של עליה.
וראשי פספסין מבדילים יא בעליה בין הקדש לבין קדש הקדשים.
ולולין היו פתוחין בעליה לבית קדש הקדשים, שבהן היו משלשלין את האומנים בתיבותיב, כדי שלא יזונו יג עיניהן מבית קדשי הקדשים.
וּמְסִבָּה הָיְתָה עוֹלָה
- מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית
- לְקֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית,
- שֶׁבָּהּ הָיוּ עוֹלִים לְגַגּוֹת הַתָּאִים.
- מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית
- הָיָה עוֹלֶה בַּמְּסִבָּה וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.
- הִלֵּךְ עַל כָּל פְּנֵי הַצָּפוֹן,
- עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַמַּעֲרָב.
- הִגִּיעַ לַמַּעֲרָב, וְהָפַךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם,
- הִלֵּךְ כָּל פְּנֵי מַעֲרָב,
- עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַדָּרוֹם.
- הִלֵּךְ כָּל פְּנֵי מַעֲרָב,
- הִגִּיעַ לַדָּרוֹם,
- וְהָפַךְ פָּנָיו לַמִּזְרָח.
- הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדָּרוֹם,
- עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְפִתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה,
- שֶׁפִּתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה פָּתוּחַ לַדָּרוֹם.
- וּבְפִתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה
- הָיוּ שְׁנֵי כְּלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז,
- שֶׁבָּהֶן הָיוּ עוֹלִים לְגַגָּהּ שֶׁל עֲלִיָּה.
- הָיוּ שְׁנֵי כְּלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז,
- וְרָאשֵׁי פִּסְפְּסִין מַבְדִּילִים בָּעֲלִיָּה
- בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
- וְלוּלִין הָיוּ פְּתוּחִין בָּעֲלִיָּה
- לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,
- שֶׁבָּהֶן הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הָאֻמָּנִים בְּתֵבוֹת,
- כְּדֵי שֶׁלֹּא יָזוּנוּ עֵינֵיהֶן מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים:
ומסיבה -
- היתה עולה מקרן מזרחית צפונית - לקרן צפונית מערבית,
- שבה היו עולין לגגות התאים.
- היה עולה במסיבה - ופניו למערב,
- הלך על כל פני הצפון - עד שהוא מגיע למערב,
- הגיע למערב - הפך פניו לדרום,
- הלך את כל פני המערב - עד שהוא מגיע לדרום,
- הגיע לדרום - הפך פניו למזרח,
- היה מהלך בדרום - עד שהוא מגיע לפתחה של עליה,
- שפתחה של עליה - פתוח לדרום.
- ובפתחה של עליה -
- היו שם שתי כלונסות של ארז,
- שבהן היו עולין - לגגה של עליה.
- ובראשיהן - פסיפסין,
- מבדיל בעליה - בין קודש, ובין קודש הקדשים.
- ולולין - היו פתוחין בעליה לבית קודש הקדשים,
- שבהן משלשלין את האומנין - בתיבות,
- כדי שלא יזונו את עיניהם - מבית קודש הקדשים.
הקפה זו שמקיף ההיכל עד שיגיע אל העליה היא בתוך התאים המקיפים להיכל כמו שציירנו, ועכשיו אמרו שהיתה עליה על ההיכל וקדש הקדשים, ובקרקע עלייה היה דבר מבדיל בין קירוי ההיכל ובין קירוי קדש הקדשים.
ולול - הוא פתח קטן, ולפיכך אמר שלול היה בקרקע העליה פתוח אל קדש הקדשים ליכנס בהם האומנים אל קדש הקדשים אם יצטרך לתקן שום דבר.
והואיל וזכרנו האומנים, נאמר כאן שאם נצטרך בניין בתוך ההיכל משתדלים ומכוונין שיהיה האומן כהן כשר, ואם אי אפשר שלא נמצא אלא ישראל יכנס. וכתבו בתוספתא דכלים "הכל נכנסין לבנות ולתקן ולהוציא הטומאה, מצוה בכהנים, אין כהנים נכנסין לוים, אין לוים נכנסין ישראלים, מצוה בטהורים, אין טהורים נכנסין טמאים, מצוה בתמימים, אין תמימים נכנסין בעלי מומין, מצוה שיכנסו בתיבות, אין שם תיבות יכנסו דרך פתחים":
ומסבה - כמין מחילה ומערה ח:
שבה היו עולים לגגות התאים - ומפני שהעולה בה עולה דרך היקף ויורד דרך היקף, קרוי מסיבה:
ולולין - ארובות שעושים בעליות:
משלשלים את האומנים - מורידין אותם בחבל בתוך התיבות, כדי שלא יהנו בראיית בית קודש הקדשים, אלא מתקנין מה שצריך בלבד ועולין:
ומסבה עולה. לשון הר"ב כמין מחילה ומערה. רצה להשוותו ללשון מסיבה דריש פרק קמא דתמיד אבל שם שנינו ההולכת תחת הבירה ואילו כאן דמסיבה היא העולה למעלה לא שייך לומר כמין מחילה ומערה. ואע"פ שאומר בלשון כמין. לא דייקא. ובפרק דלקמן משנה ג' מפרש הר"ב מסבה בנין אבנים מעלות מגלגלות כו'. ולשון הכ"מ פ"ד מהלכות בית הבחירה פי' מסבה בנין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב והעולה בו עולה דרך היקף. כן כתב הרד"ק בפי' יחזקאל. וכן פירש"י פרק קמא דיומא מסבה בנין אבנים מעלות מגלגלות וסובבות במקיף עמוד כמין עץ גלגל של גת עכ"ל הכ"מ. ואף בפירש"י דיחזקאל [מ"ז] נמצא כדברים האלה:
לגגות התאים. לראות בבדק הבית. הרר"ש:
היו שתי כלונסות. זקופות למעלה כלפי גג הבית ובין הכלונסות שליבות. הרר"ש:
וראשי פספסין מבדילין כו'. תמיהני למאי דכתבתי בפרק בתרא דשקלים משנה ד'. דשתי פרוכות היו מבדילות בעלייה. ומשמא דרב אתמר בגמרא וליכא למימר תנאי היא דלא אמרינן רב תנא ופליג. אלא מפני הדחק. ועוד שמצאנוהו להרמב"ם שפסק משנתינו בפ"ד מהלכות ב"ה. ופסק נמי לדרב בספ"ז מהלכות כלי המקדש. גם הרר"ש בפירושו הביא אמתני' דהכא הא דרב וכאילו בא להוסיף ולא לחלוק. וא"כ קשיא תרתי למה לי. ואי בעלייה צריך תרתי למה לא כן בדביר למטה. וניחא לי בהא דתניא בגמרא פ"ז דפסחים דפ"ו. אבא שאול אומר עליית בית קדש הקדשים [חמורה מבית קדש הקדשים] שבית קדש הקדשים כ"ג נכנס לו פעם א' בשנה. ועליית בית קדש הקדשים אין נכנסים לה אלא פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע וא"ל פעם אחת ביובל [לראות] מה היא צריכה. ומעתה הואיל והיא חמורה עבדי נמי פספסים כדי שיכירו עולי עלייה שקדושת עליית קדשי קדשים חמורה ולא יכנסו בה אפילו אחת בשנה. וצ"ל דמתני' דהכא. דלא כמתני' דספ"ק דכלים כמ"ש שם בס"ד. ובספ"ז מהל' ב"ה פסק הרמב"ם פעם אחת בשבוע. ונ"ל לפי שהוא כמו דעת ת"ק. ולא ישר בעיני מ"ש הכ"מ שהוא משום דהיא סברא מציעתא. דאין דעת שלישית מכרעת ולפירושו ה"ל לפסוק לחומרא. אלא טעמא כדפרישית דפסק כת"ק. ושוב מצאתי בפי' הרמב"ם בספ"ק דכלים. שהעתיק התוספתא דהתם אין נכנסים לה אלא לשנים. ובנא"י מוגה לשבע שנים. מסכים למ"ש דגם שם ראיתי בתוספתא דאבא שאול שנאה. אלא שהגירסא התם ג"כ לשנים:
פספסין. פי' הר"ב בספ"ב:
[בתיבות. לשון הראבי"ה ונראה שתיבות היו פרוצין לרוח אחד במקום שהיה להם לבנות אצל החומה והג' צדדין סתומין. ואצל החומה אין דרך להסתכל ימין ושמאל. עכ"ל]:
כדי שלא יזונו. והר"ב העתיק כדי שלא יהנו. אבל בכל הנוסחאות ראיתי כגי' הספר. וה"נ מייתי בפ"ב דפסחים דף כ"ו. ובפירש"י יזונו לשון הנאה כמזונות שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה:
(ח) (על הברטנורא) רצה להשוותו ללשון מסיבה דריש פרק קמא דתמיד. אבל שם שנינו, ההולכת תחת הבירה. ואילו כאן דמסיבה היא העולה למעלה, לא שייך לומר כעין מחילה ומערה. ואע"פ שאומר בלשון כעין, לא דייקא. ועיין פרק ה' משנה ג' בהר"ב. ולשון הכ"מ, פירוש מסיבה, בנין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב והעולה בו עולה דרך היקף. וכן פירש"י פ"ק דיומא, בנין אבנים מעלות מגולגלות וסובבות במקיף עמוד, כמין עץ גלגל של גת:
(ט) (על המשנה) לגגות. לראות בבדק הבית:
(י) (על המשנה) כלונסות. זקופות למעלה כלפי גג הבית, ובין הכלונסות שליבות. הרר"ש:
(יא) (על המשנה) מבדילין. תמיהני למה שכתבתי בפרק ח' דשקלים משנה ד', דשתי פרוכות היו מבדילות בעלייה, וכן פסק הר"מ כו', וא"כ קשיא, תרתי למה לי. ואי בעלייה צריך תרתי, למה לא כן בדביר למטה. וניחא לי בהא דמייתי בגמרא דפסחים דף פ"ו, עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה, ועיילת כו' אין נכנסים לה אלא פעם אחת בשבוע וכו', ואמרי לה פעם אחת ביובל לראות מה היא צריכה, ומעתה הואיל והיא חמורה עבדי נמי פספסים כדי שיכירו עולי עלייה שקדושת עליית קודש הקדשים חמורה ולא יכנסו בה אפילו אחת בשנה. ועתוי"ט:
(יב) (על המשנה) בתיבות. ונראה שתיבות היו פרוצין לרוח אחת במקום שהיה להם לבנות אצל החומה, והשלשה צדדין סתומין, ואצל החומה אין דרך להסתכל ימין ושמאל. ראבי"ה:
(יג) (על המשנה) שלא יזונו. לשון הנאה, כמזונות, שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה. והר"ב העתיק יהנו:
ומסבה היתה עולה: תרגום ובלולים במסבתא פי' במעלות לפי שהיו עולין בהן במסבה והלול בנין עמוד אבנים עשוי מעלות מעלות והעולה בו מקיף והולך סביב העמוד ועולין בו כמה אמות ואין צריך לשפוע כשאר סולם מהרד"ק ז"ל בשרש לול גם בפי' יחזקאל:
היה עולה במסבה ופניו למערב: כך צ"ל:
הלך כלפי מערב: ס"א הלך על כל פני המערב:
הגיע לדרום והיו פניו למזרח: כצ"ל. וי"ס הגיע לדרום והפך פניו למזרח:
ובראשי פשפשין. וכו': ירושלמי כו' הוציאו לו דף מ"ב ושם בבבלי ברף נ"ד איתה דשתי פרוכות בדביר ושתי פרוכות כנגדן בעליה כדי להפסיק בין שתי עליות. וי"ס וראשי מבדילין וכו':
ולולין היו פתוחין: פ' כל שעה (פסחים דף כ"ו.) ובערוך כתב לול פי' ארובה כמו ובלולים יעלו ע"כ. ובתוספתא דכלים פ"ק אם אין שם תבות או אי אפשר להם שיעשו בתיבות יכנסו דרך פתחים ע"כ: כדי שלא יזוגו. כמו לזון את עיניו דבפי"ג דאהלות סי' ד' וכן פי' רש"י ז"ל שם פ' כל שעה. יזונו לשון הנאה כמזונות שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה ע"כ. וביד ספ"ז דהלכות בית הבחירה. וזה פי' ה"ר יהוסף ז"ל ומסבה היתה עולה וכו' פי' כמין מדרגה היחה עולה ממזרח למערב לאורך התאים ומפני שגגות התאים היו גבוהים הרבה ולא היה די במדרגה זו שהיא לארך התאים כדי שלא תהא משופעת הרבה עשה בראשה מדרגה אחרת שהיא הולכת מצפון לדרום ואותה המדרגה לא היתה אלא שלש אמות כרוחב המסבה ואח"כ בראש אותה המדרגה עשה מדרגה אחרת ממערב למזרח ע"כ. ומלת על כל פני הגיה את כל פני וגם מלת ובראשן פספסין. ומבדיל כך נקד והוסיף אות הויו במלת מבדיל גם מחק מלות היו דעולין ודמשלשלין:
יכין
ומסבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית: נ"ל שהוא המסיבה רוחב ג' שנזכר לקמן במשנה ז', שהיה סמוך לכותל התאים מבחוץ והיה כעין כבש בצד צפון מההיכל. והכבש הזאת מתחלת להשתפע ועולה, ממקום התא שבקרן צפונית מזרחית של ההיכל מול המערב. ונקרא מסיבה, מפני שהיה הכבש הזאת עשוייה כדי לסבב ולבוא לגג התאים, ולהעלייה של היכל, ולהגג של היכל, כלקמן:
לקרן צפונית מערבית: שכשמגיע הכבש הזאת לקרן צפונית מערבית, כבר היא שוה לגג התאים [ונ"ל שהכבש הזה היתה חלולה תחתיה כדי לפתוח לשם תחת הכבש את חלונות התאים שבצפון, במקום שהגביה א"ע הכבש הזה סמוך למערב, ועי' מ"ש לעיל סי' כ"ד]:
שבה היו עולים לגגות התאים: לתקן בדק גג התאים או להשתמש שם בדבר. או לכנס מעל להגג לפתח של עלייה של היכל, כלקמן:
היה עולה במסבה: על גגות התאים שבמערב ההיכל:
עד שהוא מגיע לפתחה של עליה: נ"ל דר"ל שהכבש הזאת שוב מתחלת בגגי התאים מקרן מערבית דרומית של היכל, ומשפע ועולה ממעל לגגי התאים שבדרום של היכל, עד שמגעת לפתח של עליית ההיכל:
שפתחה של עליה פתוח לדרום: ר"ל דפתח עליית ההיכל בכותל דרום של העלייה היה:
היו שתי כלונסות של ארז: ר"ל בעליה סמוך לפתח מבפנים היו כלונסאות של ארז, שמחוברות בשליבות, כעין טרעפפע שלנו [כך כתב רתוי"ט. ונ"ל דלהכי לא קאמר תנא לשון סולם. דאז הוה משמע ששליבותיו דקות. אבל הכא שהיה גבוה הרבה יותר ממ' אמה עד לגג היה צריך שתהיה עבה וחזקה. ולהכי נקט לשון כלונסאות שהן חזקות שמעמידין בהן התקרה (כב"ב דס"ז). אמנם להכי לא עשו לשם כבש כבושה כראוי. ה"ט כדי שלא להרגיל רגלי אדם לשם, מדחמירה קדושת עלייה טפי מהק"ק עצמה [כפסחים דפ"ו א']:
שבהן היו עולין לגגה של עליה: עליית ההיכל:
וראשי פספסין: ראשי קורות בולטות מכותלי העלייה מצפון ודרום. ואפשר שהיו מאבנים בולטות [ועי' לעיל פ"א סי' מ"ה]:
מבדילים בעליה בין הקדש לבין קדש הקדשים: אע"ג שהיה שם ב' פרוכת בין עליית ההיכל לעליית ק"ק [כרמב"ם ספ"ז מכלי מקדש]. אפ"ה היה שם גם הפספסין, מפני חומר קדושת עליית ק"ק יותר מהק"ק עצמו, שהרי אין נכנסין שם רק אחת בז' שנים. וי"א פ"א ביובל [כפסחים דפ"ו]:
לבית קדש הקדשים: ר"ל שעשו ארובות בתקרת ק"ק סמוך לכותלי ק"ק סביב. וכל ארובה רחוק מחברתה בכדי הושטת היד:
שבהן היו משלשלין את האומנים בתיבות: שכשהיו צריכין לתקן כותלי ק"ק, היו מורידין האומנין בתיבות דרך ארובות אלו, בהחבל שקושרין בהתיבה שיושב בה האומן. והתיבה סתומה מג' צדדים כדי שלא יביטו סביבותיהם ויהנו, והרי קול מראה וריח אף שאין בהן מעילה, עכ"פ איסורא איכא [כפסחים דכ"ו א'] [והקשה בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א בבחרותו. א"כ למה התירו לעולי רגלים להציץ לק"ק שגללו להן הפרוכת [כיומא דנ"ד א']. ונ"ל כיון דרק מדרבנן אסור, א"כ לצורך מצוה שיראו הכרובים מעורין זב"ז, ויבינו עי"ז חבתן לפני המקום, שרו רבנן מה"ט] ורק הצד שבתיבה המשולשלת שלעומת כותל הק"ק, פרוצה במלואה, כדי לעשות מלאכתו בהתיקון דרך שם:
כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים: ר"ל שלא ישביעו עיניהן ממראית נוי המלאכה. ואם אפשר היו לוקחין בעלי מלאכות שהיו כהנים תמימין ואם לאו כל ישראל מותרים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
גביעי גביע הכסף
מתוך: גביעי גביע הכסף/ש"ס (עריכה)
(נספח מסוף הספר) (משנה, מדות ד, ה) ומסיבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית: נראה שבצפון התאים של צד צפון היה חדר ארוך וקצר נקרא מסיבה, ובזה החדר היה בולט סמוך לכותל הצפוני שלו כמין כבש והיה יוצא מקרן מזרחית צפונית של החדר וראשו מגיע לקרן מערבית צפונית של החדר. והטעם שהיה הכבש הנ"ל לצד צפון של החדר ששם היה כל הכותל שלם שלא היה בו פתח כלל ולא היה צריך לזקוף הכבשים, וכשהגיע לקרן צפונית מערבית הפך פניו לדרום והלך כל פני המערב על בליטה היוצא מכותל מערבי ולא היה משופע כלל. הגיע לדרום הפך פניו למזרח ובדרום היתה גם כן בליטה אחת מהכותל גם כן שוה ולא שיפוע כלל הגיע לדרום הפך פניו למזרח וכו' עד שמגיע לפתח של עליה שפתחה של עליה פתוח לדרום פי' לדרום של החדר, והוא לצפונו של היכל. ואפשר שהיה באמצע הדרום של החדר ולכך הוצרך להעמיד הכבש המשופע לצד צפון החדר כדי שלא יהא הכבש זקוף הרבה. ולענ"ד הוא ברור. ולכך נקרא החדר מסיבה שהיה צריך להקיף את החדר משלש רוחותיו כשהיה רוצה לעלות לעליה ועיקר עשיית החדר הנ"ל היה בשביל המסיבה.