משנה עירובין ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ב · משנה ו | >>
אמר רבי אלעאי, שמעתי מרבי אליעזר, ואפילו היא כבית כורטז.
וכן שמעתי ממנו, אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, ביתו אסור יז מלהכניס ומלהוציא לו, אבל להם מותר.
וכן שמעתי ממנו, שיוצאין בעקרבנין בפסח.
וחזרתי על כל תלמידיו וביקשתי לי חבר, ולא מצאתי.
אָמַר רַבִּי אִלְעָאי, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
- וַאֲפִלּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר.
- וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ:
- אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב,
- בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא לוֹ,
- אֲבָל לָהֶם מֻתָּר.
- וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ,
- שֶׁיוֹצְאִין בְּעַקְרְבָנִין בְּפֶסַח.
- וְחִזַּרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, וְלֹא מָצָאתִי:
אמר רבי אלעאי:
- שמעתי מרבי אליעזר,
- אפילו היא - כבית כור.
- וכן שמעתי ממנו,
- אנשי חצר,
- ששכח אחד מהן - ולא עירב,
- ביתו אסור, מלהכניס ומלהוציא - לו,
- אבל להם - מותר.
- ששכח אחד מהן - ולא עירב,
- אנשי חצר,
- וכן שמעתי ממנו,
- שיוצאין בעקרבנין - בפסח.
- וחזרתי על כל תלמידיו,
- וביקשתי לי חבר - ולא מצאתי.
כבר אמרנו פעמים כי בית כור הוא שלשים בית סאה.
ואמרו אבל להן מותר - כשבטל רשותו להם סתם.
וחכמים סוברין, כי אפילו בטל רשותו להם סתם אסור להם להשתמש בביתו אלא אם כן פירש להם שבטל להם רשות ביתו, רוצה לומר רשותו בחצר, והוא החצר שלפני הדיורים שאינה מקורה, ועוד יתבאר זה במקומו בזאת המסכתא.
ועוד שמע כי אדם יוצא ידי חובתו בפסח בעקרבנין - כשאכלן משום מרור, והוא מכלל הירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בליל פסח המנויות בפרק שני ממסכת פסחים.
ועקרבנין - בלשון ערבי "אל עקרבוץ", והוא מפורסם אצלנו והם עלין בצורת העקרב.
ושאל רבי אלעאי לכל תלמידי רבי אליעזר, אם שמע אחד מהם מרבי אליעזר אחת מאלו השלשה הלכות ששמע הוא, ולא מצא מי ששמע אותן אלא הוא לבדו.
ואין אחת מהן הלכה אלא כולן דחויות:
אפילו היא כבית כור - אפלוגתא דלעיל קאי אגינה וקרפף:
אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב - ולמחר בטל רשות חצרו לחביריו, שהיה אוסר עליהן מלהוציא מבתיהן לחצר, שהחצר ברשות כולן וחלקו אוסר עליה. הואיל ובטל רשות חצרו בטל אף רשות ביתו, אע"פ שלא פירש ונעשה אורח אצלם לפיכך אף ביתו מותר להם. אבל אסור לו להכניס ולהוציא מביתו לחצר, אע"פ שהוא מותר להכניס ולהוציא מבתיהם לחצר כשאר כל אדם הנכנס לבית חברו שמותר לו להוציא מבית חברו לחצר, דהא רשותא דחד הוא, מ"מ מביתו אסור הוא להוציא. ולא אמרינן כיון דבטל להו רשות ביתו הרי ביתו כבתיהם, דבשעה שמוציא מביתו לחצר חוזר ומחזיק ברשותו הוא ואוסר עליהן, כדתנן בהדר עם העובד כוכבים, מי שנתן רשותו וחזר והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר:
שיוצאים בעקרבנין בפסח - משום מרור. ועקרבנין ירק שעליו שלו דומות לעקרב. ואני שמעתי סיב הגדל סביבות הדקל:
ובקשתי לי חבר - לג' דברים הללו אם שמע מפיו, ולא מצאתי. ואין הלכה כאחד מהן. דגבי גינה וקרפף לא שרי טפי מבית סאתים. ואנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ובטל רשותו ולא בטל ביתו אף להם אסור ביתו, אבל מבתיהם לחצר מותר. ועקרבנין לאו מרור הוא ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח:
ואפילו היא כבית כור. ואע"ג דלא הוקף לדירה. דלא דמי לבקעה דבקעה לא מסיימי מחיצותיה אלא בדרך מדרון נכנס לה ויוצא ממנה. אבל בגינה וקרפף יש להם מחיצות מעליותא אך לא נעשו על דעת שידורו בהם. הר"ר יהונתן:
ביתו אסור כו'. כתב הרמב"ם ר"ל רשותו בחצר. ומוסב על ביטל רשותו סתם. ומ"ש הר"ב כדתנן וכו' בין בשוגג בין במזיד. רישא דמתניתין נקט אע"ג שהוא דלא כהלכתא וכן עשה לקמן פרק ו' משנה ב'. ולענין פסק הלכה דמשנה זו כתב הרמב"ם שכלן דחויות. ועיין בפרק ו' משנה ג':
(טז) (על המשנה) כבית כור. ואע"ג דלא הוקף לדירה דלא דמי לבקעה דבקעה לא מסיימי מחיצותיה אלא בדרך מדרון נכנס לה ויוצא ממנה אבל בגינה וקרפף יש להם מחיצות מעליותא אך לא נעשו על דעת שידורו בהם. הרי"כ:
(יז) (על המשנה) אסור. כתב הר"מ ר"ל רשותו בחצר. ומוטב על ביטל רשותו סתם:
(יח) (על הברטנורא) רישא דמתניתין נקט אע"ג שהוא דלא כהלכתא ולענין פסק הלכה דמשנה זו כתב הר"מ שכולן דחויות:
א"ר אלעאי שמעתי וכו': מתני' דלא כחנניא דתניא חנניא אומר ואפי' היא ארבעים סאה כאיסטרטיא של מלך ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר ויהי ישעיהו לא יצא אל חצר התיכונה פי' רחבה שאחורי הפלטין של המלך חזקיהו כתי' עיר וקרינן חצר מכאן לאיסטרטיא של מלך שהיו כעיירות בינונית במאי קמפלגי מ"ם עיירות בינוניות הויין בית כור ומ"ס ארבעים סאה הוויין:
ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו אבל להם מותר: בגמ' פריך והתנן לקמן בפ' הדר ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם אמר רב ששת לא קשיא מתני' ר' אליעזר כדקאמר ר' אלעאי שמעתי מר' אליעזר וההיא דהתם רבנן היא ע"כ וכן נראה שהרגיש ותירץ בירושלמי עיין שם. ובהא פליגי דר' אליעזר ס"ל מבטל בעין יפה מבטל ולא אמרינן חצר דגלי גלי בית דלא גלי לא גלי ולרבנן אמרינן חצר דגלי גלי בית דלא גלי לא גלי אבל אם פירש בהדיא כל רשות שיש לי בביתי ובחצרי מבוטלת לכם מודו רבנן שהכל מבוטל ואפי' הכי ביתו אסור לו להוציא לחצר דלא הוי כאורח לגמרי. וחמשה ששרוין בחצר אחת ושכח אחד מהן ולא עירב לדברי ר' אליעזר נמי אם בטל לאחד מהם בטל לכילהו אבל לרבנן צריך לבטל לכל אחד ואחד. והתם בפ' הדר (עירובין דף ס"ח) מסיק רב אשי דרב ושמואל דהתם בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן קמיפליגי ופי' הרמב"ם ז"ל ואמרו אבל להם מותר כשבטל רשותו להם סתם וחכמים סוברין כי אפי' בטל רשותו להם סתם אסור להשתמש בביתו אא"כ פירש להם שבטל להם רשות ביתו ר"ל רשותו בחצר והוא החצר שלפני הדיורין שאינו מקורה ע"כ:
וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנין בפסח: ירושלמי הוינן סברין מימר בערקבנין אשכח תני על כולהון נראה שרוצה לומר היינו סבירין לומר דלא קאי ובקשתי לי חבר ולא מצאתי רק אסיפא דהיינו ערקבנין לפקח אשכח תני דעל שלשתן לא מצא חבר ולפי זה הוא כמו וכו':
ובקשתי לי חבר ולא מצאתי: היינו דוקא בתלמידיו דתניא בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ט) עד שבאתי אצל ר' אליעזר בן יעקב והודה לדברי אי נמי לא מצא חבר ששמע מר' אליעזר קאמר תוס' ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. היה נראה שצריך להיות ובטל רשותו שבחצר ולא בטל ביתו וכו' אכן עם מה שכתבתי פי' הרמב"ם ז"ל אין טעות ור"ל ובטל רשותו סתם ולא בטל ביתו ר"ל חצרו דו"ק:
יכין
אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר ואפילו היא כבית כור: הוא רע"ג אמה וה' טפחים וב' שלישיות אצבע, על זה השיעור בעצמו בריבוע. ואגינה וקרפף שאין בהן בית דירה קאי:
וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב: שלא נתן חלקי מע"ש לערובי חצירות, והרי מדיש לו חלק בחצר, אוסר כולן להוציא מבתיהן לחצר:
ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר: כשביטל להן רשותו שבחצר, אף שעי"ז הותרו בני החצר להוציא גם מביתו לחצר, עכ"פ הוא, רק מבתיהן לחצר מותר להוציא, מדהו"ל כאורח אצלן, דהרי הו"ל כאילו ביטל להן גם רשות ביתו, ולפיכך הו"ל כשאר אדם הנכנס לבית חבירו. אבל מביתו אסור להוציא לחצר, דכשמוציא, חוזר מביטול רשותו, ונאסרו כולן מלהוציא מבתיהן:
וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים: מין עשב:
בפסח: משום מרור (אב"י וקמ"ל דאף דמקיש מרור למצה שהוא ממין זרעים דהיינו ירק [כפסחים ל"ע ב'], והרי עקרבנין גדל סביב הדקל, וסד"א מין אילן הוא. קמ"ל דמין ירק הוא):
וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר: שיאמר ששמע כן מפיו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת