מצוה:שלא ירבה המלך כסף וזהב
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.
(דברים יז, יז)
הזהיר המלך מהרבות ממון מיוחד לעצמו והוא אמרו "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". וגבול זה שלא יהיה מן הגודל אלא בשיעור מה שיהיה צריך למרכבתו ועבדים מיוחדים לו. אבל שיקבץ ממון לתועלת כל ישראל, הרי זה מותר.
וכבר באר האל יתעלה בכתוב טעם שלש מצות אלו – רוצה לומר, לא ירבה לו נשים, ולא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו. ובעבור שנודע טעמם וסבתם הגיע בעבורם מהנטיה מהדת, מה שכבר התפרסם מספור שלמה המלך ע"ה עם גודל מדרגתו בידיעה ובחכמה והיותו ידיד יה. אמרו ז"ל שיש בזה רמז והערה לאנשים שהם ידעו טעמי המצות כלם יקרה להם הנטיה.
אם זה השלם בחכמה וגדול במעלה כבר דמה וחשב שאין הפעולה זאת בהכרח סבה לעבירה ההיא, מה יהיה שכל ההמון עם חולשת דעתם הנה יחשבו בהם ויאמרו כלום היה אסור כך או צוה בכך, אלא מפני כך אני אהיה נזהר מהדבר שבעבורו צוה במצוה ההיא ולא אשים לב עליה, ואז יהיה נפסד יושר הדת. ולכן הסתיר האל יתעלה טעמם, ואין מהם גם אחד שאין לו טעם ועלה וסבה, אבל רוב הטעמים ההם היה מן הצורך להסתירם שלא ישיגם שכל ההמון ולא יבינום. והם כלם כמו שהעיד הנביא פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים. ומאת האל אשאל עזר לקיים המצווה בו מהם ולהרחיק המוזהר מהם.
שלא ירבה המלך ממון רב, כלומר שלא יהיה תחת ידו אלא כשעור מה שהוא צריך למרכבתו ועבדיו המיחדים לו, ועל זה נאמר "וכסף וזהב לא ירבה לו" (דברים יז, יז).
משרשי המצוה מה שמבואר בכתוב "לבלתי רום לבבו וגו'" (דברים יז, כ).
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כא.) שלעצמו הוא דאינו מרבה, אבל מרבה הוא לצרך ישראל ולתועלתם, כלומר לשמר אותם ועריהם ומקומותם מן האויבים. ויתר פרטיה בסנהדרין (פרק ב').
ומלך העובר על זה ושם מגמתו למלא אוצרות מממון להשלים חפצו לבד, לא שתהא כונתו לתועלת העם ושמירתם, עבר על לאו זה וענשו גדול למאד, כי כל העם תלויים במלך. על כן צריך הוא להשים כל השגחתו בטובת עמו ולא בכבוד עצמו והשלמת תאוותיו.
מלך כסף וזהב לא ירבה לו מאד. ושנינו בפ' כ"ג [דף כ"א] לו הוא דאינו מרבה כלומר להניח בבית גנזיו, אבל מרבה הוא כדי ליתן לאכסניא של מלך, הוא ליתן לחיילותיו ופרשיו ועבדיו. ויביא את הכסף לאוצר בית ה' תחת ידי נאמני ישראל, להיות מוכן לצרכי ישראל ולמלחמותיהם.
בפ' בן סורר ומורה [דף ע'] ובדברי קבלה מלך אסור לשתות דרך שכרות שנ' אל למלכים שתו יין. והמלך אסור לחיות שטוף בנשים לכלות כחו שנאמר אל תתן לנשים חילך. וכל זה ליישרו לדרך האמת.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.