מצוה:לתלות את מי שנתחייב תליה בבית-דין
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ.
(דברים כא, כב)
היא שצונו לתלות קצת הרוגי בית דין. והוא אמרו יתברך "ותלית אותו על עץ". והנה נזכיר המצוה שחייבין העוברים עליה תליה במצות לא תעשה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק שביעי מסנהדרין.
שנצטוינו לתלות מי שיתחייב תליה בבית דין. וידוע שכל הנתלין נסקלין בתחילה. ועל זה נאמר "ותלית אותו על עץ" (דברים כא, כב). ודין התליה הוא במגדף ועובד עבודה זרה לבדם, כדברי חכמים בפרק נגמר הדין (סנהדרין מה:), דפליגי עליה דרבי אליעזר דאמר כל הנסקלין נתלין.
משרשי מצוות ארבע מיתות בית דין, כתבתי קצת בסדר משפטים (מצוה מז) שנצטוינו להמית העוברים על קצת מצוות שבתורה, ושם כתבתי מחלוקת הרמב"ן זכרונו לברכה עם הרמב"ם זכרונו לברכה בענין זה. ועוד נאמר כי דין התליה כדי להגביה הנידון ולפרסמו לעין כל, גם בראותם עסק זקיפת העץ וקשירת הנדון עליו, תיכנס יראה ופחד בלבם.
מדיני המצוה. מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין מו.) שמצות הנתלין אחר שסוקלין אותו משקיעין קורה, בארץ והעץ יוצא ממנה, ומקיפין שתי ידיו זו על זו ותולין אותו סמוך לשקיעת החמה ומתירין אותו מיד, וקוברין אותו עם העץ שנתלה בו, ועם האבן שנסקל בו, שלא יאמרו הבריות זה העץ שנתלה בו פלוני, ואם הלינוהו שם עוברין בלא תעשה, כמו שנכתב בסדר זה (מצוה תקלו) בעזרת השם. ויתר פרטיה, בפרק ששי מסנהדרין (פט"ו מהל' סנהדרין).
ונוהגת מצוה זו בזמן הבית, שהיה כוח בידינו לדון דיני נפשות. ובזכרים דווקא, כי להם לעשות המשפט.
מצות עשה לתלות את המגדף והעובד עכו״ם. ותניא בפ׳ נגמר הדין [דף ס״ה] והומת ותלית, יכול כל המומתין נתלין? תלמוד לומר כי קללת אלהים תלוי. מה מקלל זה שכפר בעיקר, אף כל שכפר בעיקר כגון העובד עכו״ם והמגדף, שנאמר בו את ה׳ הוא מגדף. ואומרים שם חכמים [בדף מ״ה ומ״ו] שהאיש נתלה ואין האשה נתלית, שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית, איש ולא אשה. [שם דף מ״ו]
כיצד מצות הנתלין? אחר שסוקלין אותו, משקעין את הקורה בארץ וכעץ יוצא ממנה, ומקיף שתי ידיו זו לזו ותולין אותו סמוך לשקיעת החמה. ומתירין אותו מיד ואם לאו עובר בלא תעשה כאשר יתבאר בסמל״ת [קצ״ז]. ות״ר שם [בדף מ״ו] שאין תולין על האילן המחובר בקרקע אלא על התלוש כדי שלא יהא מחוסר קציצה, שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו. [בדף מ״ה] וכן האבן שנסקל והסייף שנהרג בו והסודרין שנחנק בהם, כולם נקברים בתפיסתו בצדו.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.