מצוה:לשבות ממלאכה ביום שמיני של סוכות
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
(ויקרא כג, לו)
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.
(ויקרא כג, לט)
היא שצונו לשבות ממלאכה ביום שמיני מחג הסוכות, והוא אמרו יתעלה "ביום השמיני מקרא קדש" (ויקרא כג, לו). ודע שזאת השביתה המוטלת עלינו בכל יום ויום מאלו הששה ימים, דינם דין אחד ולא יחוד להם ליום זולת השביתה ההיא. וכן אוכל נפש מותר לנו לעשותו בכל יום טוב.
וכבר התבארו משפטי השביתה הזאת במסכת יום טוב. אולם השביתה המוטלת בשבת ויום הכפורים, היא גם כן השביתה ההיא בעצמה ותוספות רבות, כי אינו מותר בשני ימים אלו אוכל נפש. ויש גם כן דברים מותרים ביום טוב ואסורין בשבת, ואף על פי שאינן אוכל נפש, כמו שהתבאר במסכת יום טוב.
לשבות ממלאכה שאינה צורך אוכל נפש ביום השמיני של חג הסוכות, שנאמר "ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם" (ויקרא כג, לו), והוא יום שנים ועשרים בתשרי.
משרשי מצוות שביתת הרגל כתבנו למעלה (מצוה רצז). ועוד נכתוב בעניין בעזרת השם באיסור מלאכה שביום זה, בסדר זה (מצוה שכג), ושם נבאר שיום טוב זה הוא יום טוב בפני עצמו.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ואף על פי ששביתת הרגל ממצוות שהזמן גרמא הוא, אף על פי כן מכיון שבעשיית המלאכה יש בה גם כן איסור לאו, הנשים חייבות בה. מן הכלל שבידינו (קידושין לה.) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" (במדבר ה, ו) – השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה. והעובר על זה ועשה מלאכה ביום זה, בטל עשה מלבד שעבר על לאו, כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת השם.
לשבות בשמיני בו, שנאמר "וביום השמיני מקרא קודש" (ויקרא כג, לו).
שביתת שישה ימים טובים הללו (מ"ע לג-לח) שווה שמצוה לשבות מהם מכל מלאכת עבודה, שנאמר בהם "שבתון". כלומר, שבות חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה, שנאמר "אך אשר יאכל לכל נפש וגו׳". כל העושה באחד מהם מלאכה שאינה לצורך אכילה, בטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה. ויתבארו בספר מצוות לא תעשה עם שאר הלכותיהם.