סמ"ג עשה לח
לשבות בשמיני בו, שנאמר "וביום השמיני מקרא קודש" (ויקרא כג, לו).
שביתת שישה ימים טובים הללו (מ"ע לג-לח) שווה שמצוה לשבות מהם מכל מלאכת עבודה, שנאמר בהם "שבתון". כלומר, שבות חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה, שנאמר "אך אשר יאכל לכל נפש וגו׳". כל העושה באחד מהם מלאכה שאינה לצורך אכילה, בטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה. ויתבארו בספר מצוות לא תעשה עם שאר הלכותיהם.