מצוה:לפסוק טומאת שכבת זרע
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
טז וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
יז וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
(ויקרא טו, טז-יז)
היא שצונו להיות שכבת זרע טמא. ומצוה זו כוללת משפטי שכבת זרע.
להיות שכבת זרע טמא ומטמא, שנאמר (ויקרא טו טז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע.
משרשי המצוה. לפי שענין זה לא יקרה רק מצד מחשבות התאוות הגופניות, הודיעתנו התורה השלמה כי הגוף נקרא טמא בהן, כי עקר היותו בעולם אינו רק להבין במשכלות ולעבד בוראו, לפיכך כשיקרה בו אותו דבר שמראה בו הטיתו אל התאוה החמרית ראוי לעמד יום אחד בטמאתו כדי שתתנקה מחשבתו יפה ואחר כך יטהר.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (נדה מג ב) ששעורו לנוגע בכעדשה ולרואה הקרי בכל שהוא, ואחד רואה קרי באונס או ברצון טמא, וזרע של קטן אינו מטמא, וזרע אדום אינו מטמא אלא לבן, וכל זרע שאין האדם מרגיש בו לא בתחלה ולא בסוף, אינו טמא, והמהרהר בלילה וראה ששמש בחלום ועמד ומצא בשרו חם, אף על פי שלא ראה שכבת זרע, טמא. ויתר פרטיה מבוארים במסכת זבים. (פ"א מהל' מחוסרי כפרה)
ונוהגת טמאת שכבת זרע בכל מקום ובכל זמן. אבל עכשיו בעונותינו, שאין לנו לא מקדש ולא קדשים, אין אנו צריכין להזהר בענין הטמאה. ואף על פי כן עזרא תקן טבילה לבעלי קריין כדי שיהיו נקיים וטהורים יותר במחשבתן ולא יהיו בני אדם מצויין עם נשותיהן כתרנגולין. ובזמנו לא היה אדם מתפלל ושונה בתורה עד אחר טבילה. ובזמן הזה פסקו בגמרא (ברכות כב א) דבטלוה חכמים לטבילותא. ואין אדם נמנע מעתה מלהתפלל ולשנות גם להניח תפלין בשביל קרי, ואפילו לנטילותא, דהיינו הדחת הגוף בתשעה קבין מים, גם כן בטלו, ועכשו לא יטבלו ולא ידיחו כלל. ואמנם בעל נפש המטהר לקריו גם היום מדה טובה ומשבחת היא לו ותבוא עליו ברכה. ויודע דרך הטהרה ורב טובה, יחזיק בה.
מצות עשה שיהא שכבת זרע טמא ומטמא, שנאמר בפרשת זאת תהי׳ "ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב. וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע במים יובא וטמא עד הערב. ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב."
ותניא בת״כ [שם פ״ו] איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת״ל איש. כי תצא ממנו שכבת זרע עד שתצא ממנו טומאה חוץ לבשרו. שכבת זרע פרט למערה.
[שם] נאמר "בגד ועור" בשכבת זרע ונאמר "בגד ועור" בשרץ. מה בגד ועור האמור בשרץ עשה שאר כלים כבגד ועור, אף בגד ועור האמור בשכבת זרע עשה שאר כלים כבגד ועור. "אשר יהיה עליו", אף על מקצתו. "שכבת זרע", מה שכבת זרע האמור למטה בשוכב עם אשה כברייתה, אף כאן כברייתה פרט לשכבת זרע שנמרחה כגון הפולטת שכבת זרע לאחר שלשה ימים כדברי חכמים דפר׳ רבי עקיבא תניא בת״כ בפ׳ אמור [דף פ״ו] ומביאה בפ׳ יוצא דופן [דף מ״ג] אשר תצא ממנו שכבת זרע זה בעל קרי. ומניין לרבות אדם הנוגע בשכבת זרע? ת״ל או איש [בת״כ פ״ו דלעיל] אשה פרט לקטנה יכול שאני מוציא בת שלש שנים ויום אחד ת״ל ואשה.
[שם ומביאה בפ׳ יוצא דופן דמ״א] "ורחצו במים וטמאו עד הערב" גזירת המלך היא ולא מטעם נוגע בשכבת זרע, שהרי אין מגע בית הסתרים מטמא. ובתחילת מסכת כלים שנינו אבות הטומאה השרץ ושכבת זרע וטמא מת ומצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה הרי אילו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינן מטמאין במשא. ובפ׳ אחרון דמס׳ זבים שנינו שהנוגע באבות טמאות הללו מטמא אחד ופוסל אחד [שם] ובעל קרי כמגע שרץ פירוש שהוא ראשון כנוגע בשרץ [בפ׳ יוצא דופן דף מ״ג] ואין חילוק בין בעל קרי לנוגע בשכבת זרע אלא שהנוגע בכעדשה והרואה בכל שהוא.
ובלבד שיהא כל גופו מרגיש בה כדאיתא במסכת נדה [שם] שכל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה שכבת זרע וטהורה.