מצוה:לא ללוות בריבית מישראל
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ.
(דברים כג, כ)
הזהיר הלווה שלא ללוות בריבית. והיה ההיקש שיהיה המלוה עובר כי הוא החוטא, והלווה בלתי עובר כי הוא אינו רוצה בחמסו. ושיהיה דומה לאונאה, שיעבור עושה האונאה, לא מי שנעשית לו האונאה. ולכן באה האזהרה גם כן ללוות בריבית, והוא אמרו "לא תשיך לאחיך" (דברים כג, כ) ובא הפירוש: לא תנשך.
ובביאור אמרו בגמרא מציעא (דף עה:) לווה עובר משום "לא תשיך" ומשום "ולפני עור לא תתן מכשול", כמו שנבאר בזכרנו מצוה זו.
שנמנענו מלתת ריבית לישראל וכמו כן גם מלקחת אותו, ועל זה נאמר "לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר וגו'" (דברים כג, כ). ובא הפירוש על זה: "לא תשיך" לא תנשך, כלומר לא תתן ריבית, שהנותנו הוא הנשוך. ובביאור אמרו בפרק איזהו נשך (בבא מציעא עה:) הלווה עובר משום "לא תשיך" ומשום "ולפני עור לא תתן מכשל" (ויקרא יט, יד). ואילו לא באה המניעה מפורשת על זה הייתי סבור שהמלוה הוא שאסור לקחתו, אבל הלווה אם רצה למחול ורוצה באונאתו, שיהא מותר, כעניין אונאה שהמאנה הוא עובר, לא המתאנה.
משרשי איסור הריבית והרחקתו מבני ישראל, כתבתי בו מה שידעתי בסדר משפטים (מצוה סח) ובסדר בהר סיני (מצוה שמג), קצת דיני הריבית כמנהגי וכל הצריך למצוה זו כמנהג הספר, וקחנו משם.