מצוה:לא לחסום בהמה בשעת מלאכתה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ.
(דברים כה, ד)
שהזהירנו ממנוע הבהמה מאכול מהדבר שתעבוד בו עבודתה, כגון שתדוש בגורן או שתשא תבן על גבה ממקום למקום לא תמנע מאכול ממנו. והוא אמרו יתעלה לא תחסום שור בדישו.
והתבאר שאחד השור ואחד כל בהמה בלאו דחסימה אלא שדבר הכתוב בהווה ושוה הוא הדיש או שאר המלאכות לא תמנע מאכול בשעת מלאכה מהדבר שתעבוד בו, וכל מי שמנע בה לוקה ואפילו חסמה בקול.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בבבא מציעא.
הערות
קישורים
שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה
שלא נמנע הבהמה מלאכול ממה שתעבד בו בשעת עבודה, כגון שתדוש תבואה או תשא תבן, ממקום למקום על גבה, שאין רשות לנו למנעה מלאכול ממנה, ועל זה נאמר (דברים כה ד) לא תחסם שור בדישו.
משרשי המצוה. ללמד עצמנו להיות נפשנו נפש יפה בוחרת הישר ומדבקת בו ורודפת אחר החסד והחמלה, ובהרגילנו אותה על זה אף על הבהמות שלא נבראו רק לשמשנו, לחוס עליהן לחלק להן חלק מיגיעת בשרן תקח לה הנפש דרכה בהרגל זה, להטיב אל בני אדם ולשמר אותם מהעביר עליהם הדרך בשום דבר שראוי להם, ולשלם שכרם ככל אשר יעשו טוב, ולהשביעם מאשר יגעו בו, וזה הדרך ראוי ילכו בה עם הקדש ה נבחר.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה [1] שאסור חסימה הוא כשעושה הבהמה בגדולי הקרקע, בין במחבר בין בתלוש. ואחד השור ואחד כל מיני בהמה וחיה, בין טמאים בין טהורים בכלל אסור זה. ואחד הדש ואחד כל שאר מיני מלאכות של גדולי קרקע, ולא נאמר שור בדישו אלא בהוה. והחוסם את הפועל פטור. ואחד החוסם אותה בשעת מלאכה או קדם מלאכה ואחר כך עשה בה מלאכה חייב משום חסימה. ודין [2] הדש בפרתו של גוי, והאומר לגוי חסם פרתי ודוש בה, ודין אם היה רע לבני מעיה מה שהוא עושה בו, ודין [3] פרות המהלכות על התבואה. ויתר פרטיה, מבוארין בפרק שביעי מבבא מציעא [4].
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר [5] על זה וחסם פרתו ודש בה חייב מלקות. ואפילו חסמה בקול לוקה, כגון שמונע הפרה מלאכול בקול גערותיו, שעקימת שפתיו בזה הוא חשוב מעשה גדול להלקותו עליו, כנראה בסנהדרין [6]. (ותמה הוא מאי שנא הכא משאר דכתי דאין לוקין על לאו דאין בו מעשה). והשוכר בהמה וחסמה לוקה ומשלם לבעלים ארבעת קבין לפרה, ושלשת קבין לחמור.
לא תחסום שור בדישו כתוב בפרשה תצא מכאן הזהירה תורה שבהמה העושה מלאכה בגידולי קרקע בין במחובר בין בתלוש שלא יחסמנה ואם חסמה לוקה ותנן בפר' הפרה [דף נ"ד] אחד השור ואחד כל בהמה היה ועוף לפריקה ולחסימה שלמדנו שור שור משבת שכתוב שם וכל בהמתך לרבות את הכל ובב"מ [דף פ"ט] תניא מה דישה מיוחד בגידולי קרקע גמר מלאכתו ולא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה אף כל כיוצא בזה.
איתמר [שם דף צ'] חסמה בקול, רבי יוחנן אמר חייב וריש לקיש אמר פטור. והלכה כרבי יוחנן והטעם מפני שבדבורו נעשה מעשה. וכן מצינו בתמורה [דף ג'] דאמר רבי יוחנן רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה שאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם. אמר רבי יוחנן [שם] לתנא אל תשנה מימר מפני שבדבורו נעשה מעשה. אמר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה היא בעיא שם [פרק הפועלים דף צ'] ולא נפשטה הילכך אסור ואינו לוקה.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
- ^ (בבא מציעא פט א רמב"ם שכירות פי"ג הל' א ב)
- ^ (שם צ א)
- ^ (שם פט ב)
- ^ ח"ה סי' שלח
- ^ (שם צ ב)
- ^ (סנהדרין סה, ב)