מפרשי רש"י על ויקרא כ יז
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ' • פסוק י"ז |
• ב • ג • ה • ז • ט • י • יג • יד • יז • יט • כ • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר־יִקַּ֣ח אֶת־אֲחֹת֡וֹ בַּת־אָבִ֣יו א֣וֹ בַת־אִ֠מּ֠וֹ וְרָאָ֨ה אֶת־עֶרְוָתָ֜הּ וְהִֽיא־תִרְאֶ֤ה אֶת־עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֺנ֥וֹ יִשָּֽׂא׃
רש"י
"חסד הוא" - לשון ארמי חרפה חסודא (סנהדרין נח) ומדרשו א"ת קין נשא אחותו חסד עשה המקום לבנות עולמו ממנו שנ' (תהלים פט) עולם חסד יבנה
רש"י מנוקד ומעוצב
חֶסֶד הוּא – לְשׁוֹן אֲרַמִּי, "חֶרְפָּה" (בראשית לד,יד) – "חִסּוּדָא" [בנוסחנו: "חִסְדָּא"]. וּמִדְרָשׁוֹ: אִם תֹּאמַר: קַיִן נָשָׂא אֲחוֹתוֹ? חֶסֶד עָשָׂה הַמָּקוֹם לִבְנוֹת עוֹלָמוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט,ג): "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה".
מפרשי רש"י
[יח] אם תאמר קין למה נשא אחותו כו'. והקשה הרא"ם על מדרש זה (תו"כ כאן), דמשמע אם לא התיר הקב"ה אחותו לקין היה אסור באחותו, ואם כן איך נשאו השבטים את אחיותיהם לרבי יהודה דאמר תאומות נולדו עם השבטים (רש"י בראשית לז, לה), ויעקב איך נשא שתי אחיות. וליכא למימר דהוי כקטן שנולד דמי כיון שנתגיירו (יבמות דף כב.), אם כן למה לא רצה יעקב לברך מפני שנשא שתי אחיות, והלא מי שנתגייר כקטן שנולד דמי:
וקושיות אלו לאו כלום, דמה שהקשה הא לרבי יהודה נשאו השבטים אחיותם, דשפיר מצינו לומר שעדיין לא נצטוו בתורה. וקין אף על גב שעדיין לא נצטווה, כיון שהקב"ה בתורה ברא העולם (ב"ר א, ב), לא היה ראוי שנברא בענין זה עד שאי אפשר שלא יהיה נדחה התורה, [ד]איך התורה בראה דבר שכנגד התורה. וכן מה שהקשה עוד, למה לא רצה יעקב לברך אחר שעדיין לא נצטווה, זה אינו קשיא, כי חילוק יש, כי בודאי לא עשה יעקב שום איסור במה שנשא [שתי] אחות (ו), רק דבר זה היה ביעקב מה שלא היה באחר, שהיה מוכן ומסוגל לישא ב' אחיות, שאין ספק כי יעקב אשר נשא ב' אחיות היה מסוגל לזה ומיוחד לזה. וזהו קצת גנאי שיהיה מיוחד ועומד לדבר שהוא כנגד התורה. כי אף על גב שלא ניתנה התורה, והתורה פטרה, מכל מקום אין ראוי שיהיה מוכן להיות נגד התורה שבא ברא העולם:
ואי משום שמצאנו שהאבות שמרו התורה, כדכתיב גבי אברהם (בראשית כ"ו, ה') "עקב אשר שמר משמרתי חקותי ותורתי", כבר אמרנו לך כי מצות לא תעשה אין ראוי כלל לשמור מי שלא נצטווה עליהם, ואברהם נצטוה עליהם ברוח הקודש, אבל מצות עשה, שהם מצות המעשה, והם המעשים הטובים, קיימו כלם, מצד שהם מצות ראוים ומעשים הגונים. ואף באלו כל אחד לפי מעלתו וקדושתו, כמו שהוא תמיד שיש נזהר יותר במצוה ובמעשה שאינו מחויייב בו, ומי שהוא צדיק וחסיד הוא נזהר בכל. אלו הם הדברים הברורים, וכבר הארכנו בזה מאוד בפרשת ויגש (בראשית פמ"ו אות ה), עיין שם למעלה: