מפרשי רש"י על ויקרא טז ד
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ט"ז • פסוק ד' |
• א • ב • ג • ד • ו • ח • ט • יא • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כא • כג • כד • כז • לב • לד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וּבְאַבְנֵ֥ט בַּד֙ יַחְגֹּ֔ר וּבְמִצְנֶ֥פֶת בַּ֖ד יִצְנֹ֑ף בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־בְּשָׂר֖וֹ וּלְבֵשָֽׁם׃
רש"י
"כתנת בד וגו'" - מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ שיש בהם זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור (ר"ה כו) אלא בד' ככהן הדיוט וכולן של בוץ
"קדש ילבש" - (ת"כ) שיהיו משל הקדש
"יצנף" - כתרגומו יחית ברישיה יניח בראשו כמו (בראשית לט) ותנח בגדו ואחתתיה
"ורחץ במים" - אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו (יומא ל') וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ ומחוץ לפנים ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור
רש"י מנוקד ומעוצב
כְּתֹנֶת בַּד וְגוֹמֵר – מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ לִפְנִים בִּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם בַּחוּץ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם זָהָב, לְפִי שֶׁאֵין קָטֵגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵגוֹר; אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה, כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט, וְכֻלָּן בּוּץ.
קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ – שֶׁיִהְיוּ מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ.
יִצְנֹף – כְּתַרְגּוּמוֹ: "יָחֵת בְּרֵישֵׁהּ", יַנִּיחַ בְּרֹאשׁוֹ, כְּמוֹ "וַתַּנַּח בִּגְדוֹ" (בראשית לט,טז), "וַאֲחֵיתְתֵּיהּ" (ת"א).
וְרָחַץ בַּמַּיִם – אוֹתוֹ הַיּוֹם טָעוּן טְבִילָה בְּכָל חֲלִיפוֹתָיו. וְחָמֵשׁ פְּעָמִים הָיָה מַחֲלִיף, מֵעֲבוֹדַת פְּנִים לַעֲבוֹדַת חוּץ וּמִחוּץ לִפְנִים, וּמְשַׁנֶּה מִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן וּמִבִּגְדֵי לָבָן לְבִגְדֵי זָהָב, וּבְכָל חֲלִיפָה טָעוּן טְבִילָה, וּשְׁנֵי קִדּוּשֵׁי יָדַיִם וְרַגְלַיִם מִן הַכִּיּוֹר.
מפרשי רש"י
[ז] מגיד שאינו משמש וכו'. דאם לא כן, בכל עבודה פשיטא שצריך לו אלו ארבע בגדים, אלא מגיד שאין לו לשמש רק באלו ד':
[ח] דאין קטיגור נעשה סניגור. אף על גב שפר עצמו היו מקריבים ביום הכפורים לפני ולפנים, זה שאני, שכבר נשתנה ואין כאן פר, אלא דם הפר, ולא שייך בזה 'אין קטיגור נעשה סניגור', כך מתרץ במסכת ראש השנה בפרק ראוהו ב"ד (כו.). ואף על גב דבחוץ כל ימות השנה היה משמש, ולא אמרינן 'אין קטיגור נעשה סניגור', בחוץ שאני, אבל בפנים 'אין קטיגור נעשה סניגור'. ויראה לי מה שאמרו חכמים ז"ל (שם) 'אין קטיגור נעשה סניגור', לפי שההפכים לא יסבלו בענין אחד, ומפני שחטאו בזהב, ואם כן הזהב מתיחס אל החטא, לכך אסור לכנוס לפנים, ששם הדבוק לגמרי, כי אנו רואים שהזהב מוכן הוא להיות נפרד על ידו אל הדבוק. אבל בחוץ שריא, שהרי אין הדבוק שם לגמרי. ולפיכך 'אין קטיגור נעשה סניגור' בפנים דוקא, ולא מבחוץ. ואתה תבין זה, כי הוא ענין נסתר איך נאמר ש'אין קטיגור נעשה סניגור':
[ט] שיהיו משל קדש. דאין לומר שיהיו קדש, דאם (לא) כן לא לכתוב רק 'כתונת בד ילבש', ופשיטא שהם בגדי קדש, דלא היה העבודה רק בבגדי קודש, אלא שיהיו משל קדש, לאפוקי שלא יהיו משל אהרן כמו שהיה הפר משל אהרן (רש"י פסוק ו), אלא משל קדש. ו"בגדי קדש הם" דסיפא דקרא, דרשו בתורת כהנים שכל הבגדים שמשמש בהם כל ימות השנה - שיהיו משל הקדש:
[י] יצנוף כתרגומו כו'. פירוש, שאין "יצנוף" שכאשר הוא בראשו עושה אותו למצנפת, כדמשמע "ובמצפנת בד יצנוף", שמשמע על ידי הלבישה נעשה מצנפת, זה אינו, רק כתרגומו 'יחות בראשו', שכאשר מניח המצנפת בראשו נקרא "יצנוף":
[יא] אותו היום וכו'. פירוש, הא דכתיב "ורחץ את בשרו", לא שיהיה פירושו אם נטמא שיטבול, דזה פשיטא שאם הוא טמא שיטבול, אלא אף בלא טומאה כלל צריך טבילה, שהרי לא זו בלבד, שהרי טעון חמש טבילות ביום הכיפורים, וילפינן במסכת יומא בפרק אמר להם הממונה (ל.), ואליבא דרבי יהודה (שם לב.) ילפינן כך, דכתיב גבי חלוף בגדיו מעבודת פנים לעבודת חוץ (פסוקים כג, כד) "ופשט את בגדי הבד אשר לבש וגו' ורחץ בשרו במים וגו'", אם כן כל שינוי בגדים מעבודת פנים לעבודת חוץ צריך טבילה. וכן מבגדי (לבן) [זהב] לבגדי (זהב) [לבן] טעון טבילה, וילפינן ליה מדכתיב "כתונת בד קדש ילבד וגו' ורחץ את בשרו במים ולבשם", וזהו שינוי בגדים מבגדי (לבן) [זהב] לבגדי (זהב) [לבן]. ומפני שחמשה פעמים היה משנה בגדיו; מתחלה עבודת תמיד השחר בבגדי הזהב, ואחר כך עבודת היום בבגדי לבן, ואחר כך אילו ואיל העם בבגדי זהב, והוצאת הכף והמחתה בבגדי לבן, תמיד של בין הערבים בבגדי זהב, ולכל אחד טבילה, נמצא חמש טבילות ביום הכפורים:
ועשר קדושין, וילפינן ליה שם מקרא. ואליבא דרבי יהודה מקל וחומר, אם בכל ימות השנה כשבא לעבוד אין טעון טבילה, אפילו הכי קדוש ידים ורגלים צריך, יום הכיפורים שטעון טבילה בכל עבודותיו, אינו הדין שטעון קדוש ידים ורגלים בכל עבודותיו. והשתא למדנו לבישת בגדיו שצריך קדוש ידים ורגלים. וילפינן פשיטת בגדיו שטעון קדוש ידים ורגלים מקרא דכתיב (פסוק כד) "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדיו אשר לבש", "אשר לבש" למה לי, כלום אדם פושט מה שלא לובש, אלא למדך להקיש פשיטת בגדיו ללבישת בגדיו; מה לבישת בגדים טעון קדוש כדילפינן מקל וחומר, אף פשיטת בגדים טעון קדוש, ואלו הן עשר קדושין וחמש טבילות. ולרבי יליף התם מקרא אחריני, ודברי רבי יהודה יותר לפי פשט הכתוב: