מפרשי רש"י על ויקרא טז ב
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ט"ז • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ח • ט • יא • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כא • כג • כד • כז • לב • לד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֒יךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכׇל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃
רש"י
"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא" - שלא ימות כדרך שמתו בניו
"ולא ימות" - שאם בא הוא מת
"כי בענן אראה" - כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא זהו פשוטו ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא – שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו.
וְלֹא יָמוּת – שֶׁאִם בָּא הוּא מֵת.
כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה – כִּי תָּמִיד אֲנִי נִרְאָה שָׁם עִם עַמּוּד עֲנָנִי. וּלְפִי שֶׁגִּלּוּי שְׁכִינָתִי שָׁם – יִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יַרְגִּיל לָבֹא. זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: לֹא יָבֹא כִּי אִם בַּעֲנַן הַקְּטֹרֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
מפרשי רש"י
[ב] שאם בא הוא מת. פירוש, כי עיקר הכתוב לא בא לגופיה לומר שאם לא יבא [לא ימות], דזה לא צריך לכתוב, דודאי אם לא יבא מהיכי תיתי שימות - שהוצרך לכתוב "ולא ימות", אלא כך פירושו, שאם בא הוא מת, שלזה אתא הכתוב לדיוקא, ולגופיה לא איצטריך:
[ג] כי תמיד אני נראה כו'. פירוש, כי לשון "אראה" שהוא משמע לשון עתיד, זה אינו, דהא השכינה תמיד במשכן, אלא פירושו 'תמיד אני נראה'. וכתב לשון עתיד במקום לשון הוה, שכן דרך הלשון לכתוב לשון עתיד בדבר ההוה תמיד. ומפני שבא ליישב הלשון שכתב "בענן אראה", והוי למכתב כי אני נראה בענן, כיון שהוא לשון הוה, לפיכך תירץ 'ומדרשו (יומא דף נג.) לא יבא שם כי אם בענן הקטרת', והשתא הוי שפיר לשון עתיד, כי על ידי ענן הקטרת אראה לו על הכפורת:
[ד] כי אם בענן הקטרת ביום הכפורים. אין הפירוש שיבוא לקדשי קדשים עם ענן הקטורת, דזה הוא מעשה צדוקי, שהיו נותנים הקטורת על האש מבחוץ (יומא דף נג.), אלא פירושו שלא יבוא לקדשי קדשים כי אם שיעשה הקטרת, אבל אין צריך לעשות בחוץ. וכן כתוב (פסוק ג) "בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר וגו'", ולא היה נכנס עם הפר (ראב"ע שם), אלא שעל ידי זה נכנס. והא דאיתא ביומא (דף נג.) שהצדוקים היו מפרשים "כי בענן אראה על הכפורת" שלא יכנס אלא בענן הקטורת, וחכמים היו אומרים להם, הרי כבר כתיב (פסוק יג) "ונתן הקטרת על האש לפני ה'", דמשמע "לפני ה'" יתן את הקטורת, אלא מאי "כי בענן" - מלמד שנותן בו עשב מעלה עשן וכו', דמשמע דצדוקים מפרשים "כי בענן" ענן הקטורת, וחכמים סבירא להו דהוא מעלה עשן, אין הפירוש כן, דאם כן רש"י היה מפרש חס ושלום כמו הצדוקים, אלא כך פירושו, שחכמים השיבו 'ומה תלמוד לומר "כי ענן"', כלומר למה הוצרך למכתב הך לישנא "כי בענן אראה", ולא כתיב 'כי בקטורת אראה', דהצדוקים היו מדקדקים דהוי ליה למכתב 'כי אם בקטורת', דלא הוצרך לכתוב "כי אם בענן" אם לא שבא הכתוב לומר כי אין לו לכנס אלא אם כן יש ענן, שהשם נראה על ידי ענן בכל מקום, כדכתיב (שמות ט"ז, י') "והנה כבוד ה' נראה בענן", ולפיכך היו אומרים שאין לכנוס כי אם יש ענן, והשיבו חכמים דלכך כתיב "כי בענן" ללמד שנתן בקטורת מעלה עשן, ולפיכך כתיב "כי בענן אראה". ורש"י לא בא לתרץ קושית "כי בענן" למה נאמר, אלא מפרש פשט הכתוב: