מפרשי רש"י על דברים כא ב
| מפרשי רש"י על דברים • פרק כ"א • פסוק ב' |
• ב • ז • י • יא • יג • יד • יז • יח • כב • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְיָצְא֥וּ זְקֵנֶ֖יךָ וְשֹׁפְטֶ֑יךָ וּמָדְדוּ֙ אֶל־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹ֥ת הֶחָלָֽל׃
רש"י
"ויצאו זקניך" - (סוטה מד סנהדרין יד) מיוחדים שבזקניך אלו סנהדרי גדולה
"ומדדו" - (סוטה מה) ממקום שהחלל שוכב
"אל הערים אשר סביבות החלל" - לכל צד לידע איזו קרובה
רש"י מנוקד ומעוצב
וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ – מְיֻחָדִים שֶׁבִּזְקֵנֶיךָ, אֵלּוּ סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה (סוטה מ"ד ע"ב).
וּמָדְדוּ – מִמָּקוֹם שֶׁהֶחָלָל שׁוֹכֵב (ספרי רה).
אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל – לְכָל צַד, לֵידַע אֵיזוֹ קְרוֹבָה.
מפרשי רש"י
[א] מיוחדים בזקנה. דאם לא כן, לכתוב 'ויצאו זקני העיר':
[ב] ממקום שהחלל שוכב. פירוש, המדידה אינה בשביל החלל עצמו, למדוד מן החלל סביבות הערים, כדמשמע לשון המקרא "כי ימצא חלל באדמה וגומר", דלא שייך מדידה אלא ממקום למקום, דבענין זה הוי מדידה, אבל לומר שימדדו מן החלל אל העיר - זה לא שייך, ולפיכך צריך לפרש שימדדו 'ממקום שהחלל שוכב':
[ג] לכל צד לדעת איזה קרובה. אבל לא שיהיה חייב למדוד אל כל המקומות בין רחוקה ובין קרובה לקיים מצות "ומדדו", כדמשמע לישנא דקרא, אלא פירושו לדעת איזה קרובה, וכאשר ידענו שזו היא קרובה, אין צריך למדוד, דלא הוי המדידה רק לדעת איזה קרובה:
בד"ה אל הערים כו' בסופו ותימה הלא שנינו בהדיא בברייתא בפר' עגלה ערופה ומדדו שאפילו נמצא בעליל היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה ופי' רש"י בעליל לעיר במגולה ופשוט שאין עיר קרובה מזו ונרא' שדעת הרא"ם ז"ל דדוקא אם לא יודעין העיר אז מודדין עד כל עיר ועיר אשר סביבותיו אבל אם יודעין בבירור איזה עיר קרובה אל החלל אז משום מצות מדידה מודדין מן החלל לאותה העיר אבל לא עד כל עיר ועיר אשר סביבותיו ודוק כנ"ל: