מפרשי רש"י על בראשית לא י
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק ל"א • פסוק י' |
• ג • ז • י • יג • יד • טז • יז • יט • כג • כו • לב • לג • לח • לט • מב • מג • מו • מט • נב • נד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְהִ֗י בְּעֵת֙ יַחֵ֣ם הַצֹּ֔אן וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא בַּחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים׃
רש"י
"והנה העתודים" - אע"פ שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב (ב"ר)
"וברודים" - תרגומו ופציחין פייש"ר (בלע"ז גישפריינקלט) חוט של לבן מקיף את גופו סביב וחברבורית שלו פתוחה ומפולשת מזו אל זו (ס"א מזן אל זן) ואין לי להביא עד מן המקרא
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים – אַף עַל פִּי שֶׁהִבְדִּילָם לָבָן כֻּלָּם, שֶׁלֹּא יִתְעַבְּרוּ הַצֹּאן דֻּגְמָתָן, הָיוּ הַמַּלְאָכִים מְבִיאִין אוֹתָן מֵעֵדֶר הַמָּסוּר בְּיַד בְּנֵי לָבָן לָעֵדֶר שֶׁבְּיַד יַעֲקֹב (שם עג,י).
וּבְרֻדִּים – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּפַצִּיחִין", פיישי"ד [peised = מנומש[1]] בְּלַעַז: חוּט שֶׁל לָבָן מַקִּיף אֶת גּוּפוֹ סָבִיב, וַחֲבַרְבֹּרֶת שֶׁלּוֹ פְּתוּחָה וּמְפֻלֶּשֶׁת מִזּוֹ אֶל זוֹ (ס"א: מִזַּן אֶל זַן). וְאֵין לִי לְהָבִיא עֵד מִן הַמִּקְרָא.
מפרשי רש"י
[ג] אף על פי שהבדילם כו'. תימה מה היה צריך להביאם מן עדר לבן, דהא אף בעדר יעקב היו הרבה נקודים וטלואים, ושמא רש"י סבירא ליה דזה היה קודם מעשה המקלות. אבל קשה דאין הכתוב משמע רק שהיה דבר זה של דבר המלאך רק בסוף שני העבודה, דכתיב שם (פסוק יג) "אנכי האל בית אל וגו' שוב אל ארץ מולדתך", וזה היה בסוף שני העבודה, דודאי אילו היה בתחלת שני העבודה איך יעבור דברי ה' שהיה אומר שוב אל ארץ אבותיך, אלא אחר כך היה, ויש לתרץ שהיה מעשה זה מן העתודים תדיר משעה ראשונה עד אחרונה, והביאן מעדר לבן - מפני שבתחלה עדיין לא היו נקודים טלואים בעדר יעקב:
- ^ מלשון peis (pois) אפונה, כלומר שיש בו כתמים בצורת אפונה. אלא שפירושו של רש"י, שהוא ממילא קשה להבנה, עולה בקושי בקנה אחד עם הלעז. אין לקבל את הגזרון peiz (poix) "זפת" ולדבר על מעין כתמי זפת, כי יש שי"ן ולא צד"י בכל הרגסאות.