מפרשי רש"י על במדבר לד ד
<< | מפרשי רש"י על במדבר • פרק ל"ד • פסוק ד' |
• ג • ד • טו • יז • יח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה והיה וְהָיוּ֙ תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה׃
רש"י
"ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים" - כל מקום שנא' ונסב או ויצא מלמד שלא היה המצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ יוצא המצר ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון למערב ועובר המצר בדרומה של מעלה עקרבים נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר
"ועבר צנה" - אל צין כמו מצרימה
"והיו תוצאותיו" - קצותיו. בדרומה של קדש ברנע
"ויצא חצר אדר" - מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים ולשון ונסב האמור כאן לפי שכתב ויצא חצר אדר שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון היתה מקדש ברנע עד עצמון ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום ובא לו לנחל מצרים ומשם לצד המערב אל הים הגדול שהוא מצר מערבה של כל ארץ ישראל נמצא שנחל מצרים במקצוע מערבית דרומית
רש"י מנוקד ומעוצב
וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָסַב" אוֹ "וְיָצָא", מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה הַמֶּצֶר שָׁוֶה, אֶלָּא הוֹלֵךְ וְיוֹצֵא לַחוּץ. יוֹצֵא הַמֶּצֶר וְעוֹקֵם לְצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בַּאֲלַכְסוֹן לַמַּעֲרָב, וְעוֹבֵר הַמֶּצֶר בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל מַעֲלֵה עַקְרַבִּים; נִמְצָא מַעֲלֵה עַקְרַבִּים לִפְנִים מִן הַמֶּצֶר.
וְעָבַר צִנָה – אֶל צִן, כְּמוֹ "מִצְרַיְמָה".
וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו – קְצוֹתָיו, בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
וְיָצָא חֲצַר אַדָּר – מִתְפַּשֵּׁט הַמֶּצֶר וּמַרְחִיב לְצַד צָפוֹן שֶׁל עוֹלָם, וְנִמְשָׁךְ עוֹד בַּאֲלַכְסוֹן לַמַּעֲרָב, וּבָא לוֹ לַחֲצַר אַדָּר; וּמִשָּׁם לְעַצְמוֹן, וּמִשָּׁם לְנַחַל מִצְרָיִם. וּלְשׁוֹן "וְנָסַב" הָאָמוּר כָּאן, לְפִי שֶׁכָּתַב: "וְיָצָא חֲצַר אַדָּר", שֶׁהִתְחִיל לְהַרְחִיב מִשֶּׁעָבַר אֶת קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְרֹחַב אוֹתָהּ רְצוּעָה שֶׁבָּלְטָה לְצַד צָפוֹן הָיְתָה מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד עַצְמוֹן. וּמִשָּׁם וָהָלְאָה נִתְקַצֵּר הַמֶּצֶר, וְנָסַב לְצַד הַדָּרוֹם וּבָא לוֹ לְנַחַל מִצְרַיִם; וּמִשָּׁם לְצַד הַמַּעֲרָב, אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא מֶצֶר מַעֲרָבָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁנַּחַל מִצְרַיִם בְּמִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.
מפרשי רש"י
[א] שיוצא ועוקם וכו'. לא ידעתי ליישב הלשון מה שאמר 'שיוצא ועוקם לצד צפונו של עולם', ואיפכא הוי ליה למימר 'ויוצא ועוקם לצד דרומו של עולם'. וכן בכל מקום שזכר אחריו 'מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון', היה נראה לומר 'מתפשט המצר ומרחיב לצד דרום'. ומה שאמר אחר זה 'ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד דרום', ראוי להיות 'צד צפון', כי מאחר שהמצר הזה הוא מצד דרומי, אם הולך ועוקם לצד דרום - הוא מרחיב, ואם עוקם לצד צפון - הוא מתקצר המצר. ועיין בספר יהושע (יהושע ט"ו, ד'-ה') בפירוש רש"י, ושם תמצא כמו שאמרתי למעלה: