מפרשי רש"י על במדבר יב יב
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק י"ב • פסוק י"ב |
• א • ד • ו • ח • י • יב • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ׃
רש"י
"אל נא תהי" - אחותנו זו
"כמת" - שהמצורע חשוב כמת מה מת מטמא בביאה אף מצורע מטמא בביאה
"אשר בצאתו מרחם אמו" - אמנו היה לו לומר אלא שכינה הכתוב וכן חצי בשרו חצי בשרנו היה לו לומר אלא שכינה הכתוב אשר מאחר שיצאה מרחם אמנו היא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו כענין שנאמר (בראשית לז) כי אחינו בשרנו הוא ולפי משמעו אף הוא נראה כן אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת
"אשר בצאתו" - מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כח בידו לעזור ואינו עוזרו הרי נאכל חצי בשרו שאחיו בשרו הוא ד"א אל נא תהי כמת (ספרי) אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה ומי מטהרה אני א"א לראותה שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים וכהן אחר אין בעולם וזהו אשר בצאתו מרחם אמו
רש"י מנוקד ומעוצב
אַל נָא תְהִי – אֲחוֹתֵנוּ זוֹ.
כַּמֵּת – שֶׁהַמְּצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת: מַה מֵּת מְטַמֵּא בְּבִיאָה, אַף מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּבִיאָה (ספרי קה; תנחומא צו יג).
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ – 'אִמֵּנוּ' הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. וְכֵן 'חֲצִי בְשָׂרֵנוּ' הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. מֵאַחַר שֶׁיָּצָא מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ, הִיא לָנוּ כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרֵנוּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (בראשית לז,כז). וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ, אַף הוּא נִרְאֶה כֵּן: אֵין רָאוּי לְאָח לְהַנִּיחַ אֶת אֲחוֹתוֹ לִהְיוֹת כַּמֵּת (ספרי שם; תנחומא שם).
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ – מֵאַחַר שֶׁיָּצָא זֶה מֵרֶחֶם אִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לַעֲזֹר, וְאֵינוֹ עוֹזְרוֹ, הֲרֵי נֶאֱכָל חֲצִי בְּשָׂרוֹ; שֶׁאָחִיו בְּשָׂרוֹ הוּא. דָּבָר אַחֵר: אַל נָא תְהִי כַּמֵּת – אִם אֵינְךָ רוֹפְאָהּ בִּתְפִלָּה, מִי מַסְגִּירָהּ וּמִי מְטַהֲרָהּ? אֲנִי אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ, שֶׁאֲנִי קָרוֹב, וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים; וְכֹהֵן אַחֵר אֵין בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ (ספרי קה; תנחומא שם).
מפרשי רש"י
[יא] אחותינו זו. פירוש, אף על גב שלא הזכיר על מי הוא אומר "אל נא תהי כמת", והיה לו לומר 'אל נא תהא אחותינו כמת', כיון שהיתה עומדת אצלם - עליה הוא אמר "אל נא תהא" אחותינו זו "כמת", ולא צריך לפרש, כיון שעמדה שם:
[יב] אמנו היה לו לומר. פירוש, מה שתלה הדבר "אל נא תהא כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו", ואין לפרש כמשמעו, דאם כן קשיא, דהוי למכתב 'אל נא תהי אחותינו כמת אשר נאכל חצי בשרו', דלמה תולה הכתוב "בצאתו מרחם אמו", אלא שרצה לומר כי "אל נא תהי כמת", אחר שיצאת מרחם אמנו, והיא אחותינו, ואם היא מצורעת הרי כאילו נאכל חצי בשרנו, לכך אל נא תהי כן, כי דבר מגונה הוא. והשתא מה שכתוב "בצאתו מרחם אמו", הוי למכתב 'בצאתו מרחם אמנו', וכן 'ויאכל חצי בשרנו', אלא שכינה הכתוב. אף על גב דלפי פירוש זה הוי למכתב 'אשר יצאת מרחם אמו', כי איך תפרש הבי"ת של "בצאתו" במקום הזה, הרי מצאנו בי"ת משמש לשון 'בעבור', כמו "התשחית בחמשה" (בראשית י"ח, כ"ח), וכן פירושו כאן, אל נא תהי כמת, אשר בעבור יציאתו מרחם אמנו נחשב כאילו נאכל חצי בשרנו:
[יג] ולפי משמעו אף הוא נראה כן. פירוש, אף על גב שאין אנו אומרים שהוא כנוי, אלא הוא כפשוטו, יש לפרש כן על כל אח בעולם "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו" של אחיו, ויאכל חצי בשרו. כלומר שאין עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו. ועל כן אין ראוי להניח אותה מלהתפלל עליה:
[יד] וזהו אשר בצאתו מרחם אמו. פירוש, "אשר בצאתו מרחם אמו" רצה לומר אחר אשר היא גם כן אחותנו, אי אפשר לטהרה, כיון שאין כהן בעולם. וצריך לומר שלא היה לאלעזר וכן לאיתמר בנים גדולים, שאם היו להם בנים, הם היו מטהרים. ועדיין לא נתכהן פנחס בן אלעזר: