מפרשי רש"י על במדבר ה כז
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק ה' • פסוק כ"ז | >>
• ב • ז • ח • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כז • כח • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהִשְׁקָ֣הּ אֶת־הַמַּ֗יִם וְהָיְתָ֣ה אִֽם־נִטְמְאָה֮ וַתִּמְעֹ֣ל מַ֣עַל בְּאִישָׁהּ֒ וּבָ֨אוּ בָ֜הּ הַמַּ֤יִם הַמְאָֽרְﬞרִים֙ לְמָרִ֔ים וְצָבְתָ֣ה בִטְנָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה יְרֵכָ֑הּ וְהָיְתָ֧ה הָאִשָּׁ֛ה לְאָלָ֖ה בְּקֶ֥רֶב עַמָּֽהּ׃
רש"י
"והשקה את המים" - לרבות שאם אמרה איני שותה לאחר שנמחקה המגלה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה אלא א"כ אמרה טמאה אני (סוטה כז)
"וצבתה בטנה וגו'" - אע"פ שבקללה הזכיר ירך תחלה המים אינן בודקין אלא כדרך כניסתן בה
"והיתה האשה לאלה" - כמו שפירשתי שיהיו הכל אלין בה
"בקרב עמה" - הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר לאדם המתנוול במקום שאינו ניכר
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם – לְרַבּוֹת שֶׁאִם אָמְרָה "אֵינִי שׁוֹתָה" לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן אָמְרָה "טְמֵאָה אֲנִי" (סוטה י"ט ע"ב-כ' ע"א).
וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁבַּקְּלָלָה הִזְכִּיר יָרֵךְ תְּחִלָּה, הַמַּיִם אֵינָן בּוֹדְקִין אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כְּנִיסָתָן בָּהּ (שם ט' ע"ב).
וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁיִהְיוּ הַכֹּל אָלִין בָּהּ.
בְּקֶרֶב עַמָּהּ – הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין אָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁנִּכָּר, לְאָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִכָּר (ספרי יד).
מפרשי רש"י
[לו] הפרש יש כו'. אבל "בתוך עמך" דלמעלה (פסוק כא) גבי שבועה, פירושו שהכל יהיו נשבעים בה, כדלעיל (רש"י שם). אבל הכא דכתיב "לאלה בקרב עמה", ולא כתיב 'לשבועה', אין הפירוש שהכל יהיו נשבעים בך, דאם כן הוי ליה למכתב גם כן "ולשבועה" כדלעיל: