מ"ג במדבר ה כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר ה · כז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִשְׁקָ֣הּ אֶת־הַמַּ֗יִם וְהָיְתָ֣ה אִֽם־נִטְמְאָה֮ וַתִּמְעֹ֣ל מַ֣עַל בְּאִישָׁהּ֒ וּבָ֨אוּ בָ֜הּ הַמַּ֤יִם הַמְאָֽרְרִים֙ לְמָרִ֔ים וְצָבְתָ֣ה בִטְנָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה יְרֵכָ֑הּ וְהָיְתָ֧ה הָאִשָּׁ֛ה לְאָלָ֖ה בְּקֶ֥רֶב עַמָּֽהּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיַשְׁקֵינַהּ יָת מַיָּא וּתְהֵי אִם אִסְתָּאַבַת וְשַׁקַּרַת שְׁקַר בְּבַעְלַהּ וְיֵיעֲלוּן בַּהּ מַיָּא מְלָטְטַיָּא לִלְוָט וְיִפְּחוּן מְעַהָא וְתִתְמְסֵי יִרְכַּהּ וּתְהֵי אִתְּתָא לִלְוָטָא בְּגוֹ עַמַּהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְיַשְׁקִינָהּ יַת מַיָא וִיהֵי אִין אִסְתְּאָבַת בְּתַשְׁמִישׁ דְעָרִיס וְשַׁקְרַת שְׁקָר בְּבַעֲלָהּ וְיֵעָלוּן בָּהּ מַיָא בְּדוּקַיָא לִלְוָט וּתְנָפַח כְּרֵיסָהּ וְתִתְמְסֵי יַרְכָּהּ וּתְהֵי אִתְּתָא לִלְוָטָא בְּגוֹ בְּנֵי עַמָהּ בְּרַם לְגִיוֹרָא בַּדְקִין מַיָא בְּדוּקַיָא הָאִינוּן בְּכָל אַתְרָא דְהוּא תַּמָן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והשקה את המים" - לרבות שאם אמרה איני שותה לאחר שנמחקה המגלה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה אלא א"כ אמרה טמאה אני (סוטה כז)

"וצבתה בטנה וגו'" - אע"פ שבקללה הזכיר ירך תחלה המים אינן בודקין אלא כדרך כניסתן בה

"והיתה האשה לאלה" - כמו שפירשתי שיהיו הכל אלין בה

"בקרב עמה" - הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר לאדם המתנוול במקום שאינו ניכר

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


עג. (והשקה את האשה עד) וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אין לי אלא בטנה וירכה שאר אבריה מנין, תלמוד לומר ובאו בה, אני אקרא ובאו בה מה תלמוד לומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אבר שהתחיל בעבירה ממנו תתחיל הפורענות. כיוצא בו אתה אומר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו אתה אומר ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בו אתה אומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. כיוצא בדבר אתה אומר הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. אף כאן וצבתה בטנה ונפלה ירכה אבר שהתחיל בעבירה הוא התחיל בפורענות. והלא דברים קל וחומר אם מדת פורענות ממועטת אבר שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות קל וחומר למדת הטובה מרובה.

והיתה האשה לאלה שיהיו אלין בה ואומרים יארעך כשם שאירע לפלונית. לשבועה שיהיו נשבעים בה שיארעך כשם שאירע לפלונית וכן הוא אומר (ישעיה ס”ה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי. נמצינו למדין, שהרשעים, שבועה לצדיקים. ומנין שהצדיקים ברכה לרשעים שכן הוא אומר (ירמיה ד') והתברכו בו גוים ובו יתהללו ואומר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (בראשית יב) ואומר ויברכם ביום ההוא לאמר (שם מ”ח).

<< · מ"ג במדבר · ה · כז · >>