"שיר המעלות", בשיר הזה יסד פינה נפלאה על יסודי האמונה, והוא שהמקור העליון אשר לא יכזבו מימיו, יתברך ויתרבה ע"י מעשה התחתונים, כי ה' ישפיע הטוב לטובים והשפע למוכנים, ובעת שהדור בלתי ראוים לקבלו אז מעין נרפש ומקור משחת וצינורי השפע לא יריקו ברכתם וזה ענין הברכה שישראל מברכים את ה', שהוא שבמעשיהם הטובים ובתפלותיהם ימלא את הברכה העליונה פלג אלהים מלא מי החסד הטובה ורחמים, ועל הארץ יריקוה, וכשירעו מעשיהם יבשו אפיקי מים ונהר יחרב ויבש, וכמ"ש חז"ל שישראל מוסיפים כח בגבורה של מעלה, והברכה צורך גבוה, וכמ"ש בספר ארצות החיים (בארץ יהודה סי' ה') בפי' מלת ברוך בכמה ראיות, וז"ש "הנה ברכו את ה'", ר"ל תנו לו ברכה את גולות עלית ואת גולות תחתית על ידי מעשיכם הטובים, אתם "כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות", כעבדים נאמנים העובדים ביום ובלילה ולא ימושו ממשמרתם רגע, אתם תברכו את ה' ותתנו עז לאלהים:
"שאו ידיכם קדש", המשורר מצייר כדרך בני אדם המברכים שנושאים את ידיהם ומניחים אותם על ראש המתברך, (כמ"ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם), אולם באר שלא ידים הגשמיים תשאו, רק "ידי קדש", מצייר הקדושה כעצם מופשט, והיא הנושאת ידיה למעלה ומברכת את ה' בקדש אל קדוש קדשי קדשים, ר"ל שע"י הנהגתם בקדושה, שגדר הקדושה היא שיתגבר ויתקדש על החומר וטבעיו ויתנהג בהנהגה שכליית נפשיית בקדושה, בזה נושאים ידים לברך בעליונים להריק משם שופע שובע רצון ברכה ונדבה:
"יברכך", מפרש במה תברכו את ה', היינו שתתנו לו כח ועז שיוכל לברכך, שזה תלוי במעשיך, ואתה תברכהו תמלא אותו ברכה שיוכל להשפיעו אליך בענין "שיברכך ה' מציון", שברכתך לא תהיה ע"י המערכת וסדרי תהלוכות השמים "רק מציון", עפ"י האדים הדקים ורסיסי טל העולה ממטה ממעשי ציון ועבודתם, "מאת עושה שמים וארץ", שהיא הברכה הבלתי נמשך מן השמים אל הארץ, רק מאת ה' למעלה אשר הוא העושה שניהם ומשפיע עליהם ברכה השגחיית נסיית:
