"שיר למעלות", הוסד על השגחת ה' הפרטיית החופפת על הצדיקים, "אשא עיני אל ההרים", יצייר כי כאשר היה בצרה הגיע לו תשועה פתאום מלמעלה מראשי הררי עד, והוא נושא עיניו אל ההרים שמשם בא לו העזר לראות "מאין יבא עזרי", מאיזה מקום בא העזר, וראה שלא בא מעבר ההרים. רק.
"עזרי" בא "מעם ה' עושה שמים וארץ", ר"ל עושה הטבע ומה שהוא למעלה מן הטבע, שהנהגת הטבע מיחס לעושה הארץ ומנהיגה עפ"י השמים שהוא המערכת, והנהגת הפליאה מיחס לעושה השמים ומנהיגם בכח שלמעלה מהם, וכן העזר הזה נדמה לי שהוא ארצי טבעיי ובאמת הוא שמימיי השגחיי:
ב) חוץ ממך, הוא נדמה כשומר העומד אצלך לשמור אותך מפגעים חיצונים, אולם השומר הזה נעלה מיתר שומרים כי "לא ינום שומרך", כי שומר אחר ילאה ע"י תנומה ותופסק שמירתו:
"הנה לא ינום", שלא ינום מחמת לאות וחולשה, ויותר מזה כי "לא יישן" כלל כי לא נמצא אצלו טבע השינה כלל, שבן אדם אף מי שלא ינום מחמת עיפות הלא מוכרח הוא לישן ולהעמיד אז שומר אחר תחתיו:
ביאור המילות
"לא ינום". מחמת עיפות.
" ולא יישן". כלל אפי' השינה הטבעיית, ובארתי זה (ישעיה ה' כ"ז):
"ה'", עוד מעלה בשמירתו, כי מלבד "שה' שומרך" מפגעים ארציים הוא גם כן "צלך", שהוא צל גם מרעות טבעיות שמיימיות, ואינו דומה כשומר אחר שאינו תמיד עמך, כי הוא נמצא תמיד "על יד ימינך", עד שמצד שהוא צלך:
