"שיר המעלות", התפלל לה' שיצילהו מבעלי לה"ר, "אל ה'" הנה "בכל צרה קראתי אל ה' ויענני", אבל יש צרה גדולה מזו שלא אוכל להמתין עד בא הצרה ועד שאקרא ואתפלל, והוא הפה של אנשי רמיה ובעלי לה"ר, שמן האויב הגלוי והצרה הגלויה אדע להזהר ולקרא אל ה' לא כן אלה שמכסים שנאה במשאון, על כן אבקש.
ביאור המילות
"בצרתה". הוספת התי"ו מורה על רוב הצרה, וכן ישועתה עזרתה ודומיה:
"ה' הצילה נפשי משפת שקר", כי לא אוכל להמתין עד בא רעתם רק הצילני מהם תיכף, ושפת שקר הוא שמוציא שקרים ולה"ר שלא בפניו, "ולשון רמיה" הוא שדובר אליו ברמאות שבפניו מתדמה כאוהב ובקרבו ישים ארבו:
ביאור המילות
"שפת שקר לשון רמיה". הלשון הוא הדבור הפנימי שהוא מרמה בתחבולות ובתבונה, והשקר הוא בשפה פשוטה:
"חצי גבור שנונים", אתה דומה כחצי גבור השנונים שממית מרחוק, "וכגחלי רתמים" שאין נשמרים מהם והם בוערים באש מקרוב, וזה נגד שפת שקר שאומר לה"ר ברחוק וממית, ולשון רמיה מרמה אותו בקרוב ושורף אותו בהבל פיו:
