"אשרי איש", אחר שאמר כי ראשית חכמה היא יראת ה', אמר כי "אשרי איש" אשר הוא "ירא" את "ה'", כי האיש הזה תבא חכמה בלבו לשמור חקיה, ויש הבדל בין ירא מה' ובין ירא ה', שירא את ה' מורה שירא יראת הרוממות לא יראת העונש המצויין במ"ם השימוש, כי הירא מה' אינו חפץ במצותיו, רק שמוכרח לעשותם מיראת העונש או בעבור תקות הגמול, לא בעבור החפץ במצוה עצמה, אבל הירא את ה' "במצותיו חפץ מאד", ואמרו חז"ל במצותיו ולא בשכר מצותיו, ואחר שאמר שע"י יראת ה' ימצא שכל טוב לכל עושיהם שאז ישכיל ברוה"ק (שזה גדר שכל טוב הנמצא בתנ"ך) את סודות הפקודים וטעמיהם, ועי"כ יחפוץ מאד במצותיו כי יבין מעלתם וסודם, וכבר בארתי בפי' משלי כי חקי החכמה לא יושגו במופתי התבונה והדעת, רק יושכלו בכח השכל, בפרט בשכל טוב ורוה"ק, ועז"א "שכל טוב לכל עושיהם", ועי"כ "במצותיו חפץ מאד":
"גבור", האיש הזה יאושר בעוה"ז ובעוה"ב, אם בבניו שגם הם יהיו מאושרים, אם בעוה"ז שעז"א "גבור בארץ יהיה זרעו", שגם בארץ הזאת יהיו גבורים, ואם בעוה"ב "כי דור ישרים יבורך" שיבורך שיצא ממנו דור ישרים:
"הון", וכן הוא עצמו יאושר, אם בעוה"ז בקניניו כי "הון ועושר בביתו", כי יש הון שאין בו עושר אם לא ישליטנו האלהים לאכול ממנו, והוא יהיה לו הון ועושר, ואם בעוה"ב כי "צדקתו עומדת לעד" וקיים לעוה"ב לאכול שכרו:
"זרח בחשך" גם בחשך שהוא ציור אל עת שתחשוך לו אור ההצלחה ומתיסר בעוה"ז, יזריח לו ה' "אור", באופן שהחשך הוא לטובתו ולתשועת נפשו, מצד שה' הוא "חנון ורחום וצדיק", שיעשה זאת אם מצד החנינה להרבות שכרו, אם מצד הרחמים למרק עונותיו, או מצד הצדק שיקבל ענשו על חטא אשר עשה:
"טוב", אחר שדבר על הנהגת ירא ה' במצות שבין אדם למקום, ידבר על הנהגתו במצות שבין אדם לחברו, "טוב איש" אשר הוא "חונן ומלוה" בגמילת חסד, "ויכלכל דבריו" והנהגתו "במשפט", בל יעשה איזה עול נגד המשפט והיושר:
"משמועה רעה", גם אם ישמע שמועה רעה "לא יירא", והנה יצוייר שירא אם מצד שאין לבו נכון וירא מפני עונותיו או דרכיו הרעים שהרע לבני אדם וינקמו בו, אבל הוא "נכון לבו", ואם שמתירא מפני פגעי הזמן ורעת המערכה, אבל הוא "בטוח בה'" שישנה את מזלו לטוב:
ביאור המילות
(ז-ח) "נכון, סמוך". נכון מעצמו, סמוך ע"י סומך שהוא צדקתו:
"סמוך", ואם שירא מאויביו שיעשו לו רעה, גם בזה "סמוך לבו לא יירא", כי לבו סמוך בצדקתו, עד שלא לבד שלא יירא שהם יעשו אתו רעה, כי עוד "יראה" נקמיו "בצריו":
"פזר", ואם עוד הוסיף לעשות צדקה וחסד "ופזר" את מעותיו "ונתנו לאביונים", לא ידל עי"כ, בהפך כי "צדקתו עומדת לעד", ויבורך עשרו עד שיתמיד לעשות צדקה, וגם "קרנו תרום בכבוד":
