"לירות", שדרכו חיצם "לירות" את "התם במסתרים" שלא יראה אותם ולא ישמר מפניהם, וכן "פתאום יורוהו", עד שלא יהיה לו פנאי להנצל, ועי"כ "לא יראו" מפני שאעמוד נגדם כי מעשיהם בהסתר, והנה חושב בזה ג' ענינים. (ראשונה) מה שדברו עליו לה"ר. (זאת שנית) כי יכינו לו מוקשים בפועל, ועז"א.
"יחזקו למו דבר רע", שיחזקו מוקש רע שילכד בו דוד, "ויספרו" זה לזה איך "לטמון מוקשים" תחת רגלי דוד שיהיו המוקשים טמונים עלי נתיב. ובזה "יאמרו מי יראה למו" להמוקשים אחר שהם טמונים, ולא ירגיש דוד בהם, (זאת שלישית).
"יחפשו" על דוד "עולות", מחפשים להראות שעשה עול כדי להצדיק מעשיהם, שרוצים להצטדק שדוד חייב מיתה, ואחר כי "תמנו חפש מחופש", שכבר חפשו בכל מקום מחופש, היינו כל מקום שאפשר לחפש שם ולא מצאו עול בגלוי על דוד, (יחפשו עולות) "בקרב איש ובלב עמוק", יחפשו עליו עולה בקרב לבו ובמצפוניו שאומרים כי מצפוניו רעים:
ביאור המילות
"עולת". כמו עולות.
"תמנו". הנו"ן תחת אות הכפל תממו עמ"ש (ישעיה כ"ג):
"מחפש". המקום הראוי לחפש שם, ומלת ייחפשו נמשך גם לבסוף יחפשו קרב איש:
"ויורם", אבל פתאום ירה אלהים עליהם חץ, (כמו שהם רצו לירות במסתרים תם), "היו מכותם", ר"ל שהמוקשים שהכינו על דוד הם עצמם היו המכה שלהם שבם הוכו, ומפרש כי.
ביאור המילות
"היו". מוסב על המוקשים (הנזכר בפסוק ו'), וכן מלת עלימו, ר"ל על המוקשים:
"ויכשילהו עלימו לשונם", שלשונם הכשיל אותם ללכת על המוקשים, שע"י לשונם נוקשו במה שרצו ללכוד את דוד, (וכמו שדואג נהרג ע"י לשונו, כמ"ש פיך ענה בך, שמה שאמר תחלה שדוד רוצה להרוג את שאול נוקש ואמר שהוא הרג את שאול ונהרג עי"ז) "יתנודדו כל רואה בם", שכל רואיהם יתנודדו ויאמרו כי לשונם הכשיל אותם:
ביאור המילות
"ויכשילהו". בא לשון בלשון זכר, כמו לשוני מודבק מלקוחי:
