לדלג לתוכן

מלבי"ם על משלי יב ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על משליפרק י"ב • פסוק ט' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי י"ב, ט':

ט֣וֹב נִ֭קְלֶה וְעֶ֣בֶד ל֑וֹ
  מִ֝מִּתְכַּבֵּ֗ד וַחֲסַר־לָֽחֶם׃



"טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם", באשר בין אותות הכבוד המוסכמים בין העם הוא שלא יעשה מלאכה בעצמו כי זה נחשב לקלון ופחיתות הכבוד, הגם שיצויר שע"י שיבחר בכבוד ולא יעשה מלאכה יהיה חסר לחם, למד דעת כי אין זה מן החכמה, הוא רק מתכבד (ור"ל נראה מתכבד ואינו כן כי זה גדר ההתפעל), והוא "חסר לחם", שזה קלון אמתי שהוא אין לו עבד שיעבוד עבודתו. אבל הנראה "נקלה" ע"י שעובד לעצמו הוא י"ל כבוד באמת, "כי י"ל עבד" כי הוא עצמו עובד לעצמו, וישבע לחם. ובדרך המשל המתכבד ובוש מללמוד הוא חסר לחמה של תורה, והנקלה הוא עבד לעצמו היינו לנשמתו:  



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.