מלבי"ם על ישעיהו סד א
<< | מלבי"ם על ישעיהו • פרק ס"ד • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּקְדֹ֧חַ אֵ֣שׁ הֲמָסִ֗ים מַ֚יִם תִּבְעֶה־אֵ֔שׁ לְהוֹדִ֥יעַ שִׁמְךָ֖ לְצָרֶ֑יךָ מִפָּנֶ֖יךָ גּוֹיִ֥ם יִרְגָּֽזוּ׃
"כקדח", רוח האלהי מתנוססת על דבריו הקודמים אשר אמר, "לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו", ומחזה נוראה משוטטת עתה נגד עיניו, איך אש אכלה אש אדיר מהררי טרף ירדו משמים, ההרים יזולו הצורים ימוגו העמקים יתבקעו, כהמס דונג מפני אש, ומחזה ציור ההרים הגדולים המריקים אש, ועל ראשם מכוסה בשלג, הוא התמונה אשר רואה עתה, איך ההר מוריק אש וגפרית ואבני אלגביש, והשלג והקרח אשר עליו יקדוח ויתחמם, וימס למים, המים האלה מבעבעים מן האש הנורא הזה וירתיחו ויתלהבו נוראות, אומר "בעת אשר ההרים נזולו" בעת "יקדח האש המסים" עת האש יחמם הדברים הנמסים שהם השלג והקרח שעל ראש ההר, אז "מים תבעה אש", אז תבעבע האש, ותרתיח כסיר את המים, כל זאת תעשה כדי "להודיע שמך לצריך", למען מפניך גוים ירגזו:
ביאור המילות
"כקדח". הכ"ף הוא כ"ף הזמן, כמו כהתימך לשוד תושד. ופעל קדח בארתי למעלה (נו"ן יא) שבא על התחממות הלחים הטמונים בחלקי הדברים המוקפאים.
"והמסים", ר"ל דברים הנמסים, "ותבעה", מענין אבעבועות, בעת יקדח השלג האש תבעבע את המים:
<< · מלבי"ם על ישעיהו · סד א · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.