"קחו נשים" ואל יחדלו מלפרות ולרבות שם, "וקחו לבניכם נשים" לבל תחשבו כי בניכם ישובו וישאו נשים בא"י, "ואת בנותיכם תנו לאנשים" לבל ישלחו אותם לא"י להנשא שם כי בני א"י יהרגו:
"כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה", זה נחשב מיום שמלך נבוכדנצר עד כורש שאז בטלה מלכות בבל והיה פקודה, וז"ש "אפקד אתכם", אבל בנין הבית לא היה עד שבעים מהחורבן שהוא י"ט שנה אח"ז "והקימותי עליכם את דברי הטוב" ר"ל כי ה' גבל הגאולה וקצב הזמן (לא כמו בגלות אדום שלא נתגלה קצם וזכו אחישנה) וע"כ שראה בחכמתו שצריכים להיות זמן הזה בגלות לטובתם:
"כי אנכי ידעתי מחשבות שלום ולא לרעה", כי לפעמים יחשב מחשבות שלום לרעה, כמו שגלות צדקיהו נתאחרה והיה לרעה, כמ"ש במשל השני דודאי תאנים (למעלה כ"ד), אבל עליכם אני חושב מחשבות שלום שאינם לרעה ולזה יאריך שבעים שנה כדי "לתת לכם אחרית" שתתקיימו בארץ, ועד הזמן הזה יהיה לכם "תקוה":
ביאור המילות
"אחרית ותקוה". שם אחרית יציין ג"כ האושר האחרון והתכלית, כי אם יש אחרית (משלי כ"ג), וכפי דרכי האמונה, הרשעים יש להם ראשית, והצדיקים יש להם אחרית, ר"ל הרשעים מצליחים בעוה"ז ולבסוף תאבד אחריתם, כמ"ש כי לא תהיה אחרית לרע (משלי כ"ד כ'), הנה אחרית גוים מדבר (לקמן נ' י"ב), והצדיקים מצליחים בסוף, כמ"ש להטיבך באחריתך (דברים ח'), ועז"א (לקמן ל"א) ויש תקוה לאחריתך:
"וקראתם אותי", והגם שלא תהיו בירושלים להקריב קרבנות תקראו אותי לבא אליכם ע"י "שתלכו ותתפללו אלי" ותפלה תעמוד במקום קרבן:
ביאור המילות
"וקראתם אותי". קריאה לתפלה בא אחריו מלת אל, ומ"ש פה מלת אותי, היינו שאבא אליכם כמ"ש (ישעיה מ"ג כ"ב), ומוסיף שאח"כ והלכתם אלי, לבתי כנסיות שהיו להם למקדש מעט:
"ובקשתם". כמבקש את הנאבד, "ומצאתם" שתשוב השגחתי עליכם:
ביאור המילות
"ובקשתם". בקשה המגביל נגד מציאה, יבקש השראת השכינה וההשגחה התמידיית והיא מדרגה יותר גדולה מתפלה ובקשה בא תמיד אחר שאלה, שאלתי ובקשתי, וכן (דה"ב ז' י"ד) ויתפללו ויבקשו פני:
"ונמצאתי". ואח"כ אמצא לכם בעצמי בבוא הזמן המיועד, "ושבתי" הוא השבת המדרגה שתשובו למעלתכם, "וקבצתי" קיבוץ גליות, "והשבותי אתכם" הוא השבת הגליות למקומם:
ביאור המילות
"ושבתי את שבותכם, והשבותי אתכם". כ"מ שנאמר ושב בקל (והוא יוצא) הוא תמיד השבת המדרגה, וה' שב את שבות איוב, והשיב בהפעיל הוא השבה למקום, וכן לקמן (ל' ג'):
"(כי אמרתם הקים לנו ה' נביאים" הוא מאמר מוסגר) ומלת "בבלה" שב למעלה, ושעורו "והשבותי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם בבלה, (כי אמרתם הקים לנו ה' נביאים)" שבעבור זה הגליתי אתכם, יען שאמרתם שה' הקים לכם נביאים, היינו יען שהאמנתם לנביאי השקר, וסדר הכתובים, "אל ישיאו לכם נביאיכם כי" הגאולה תלויה רק בזמן בתפלה, שאז תהיה גאולה שלימה מן הגלות שהגלה אתכם בסבת שהאמנתם לנביאי השקר שהתעו אתכם מני דרך:
ביאור המילות
"כי אמרתם". פסוק זה אין לו שייכות לא למעלה ולא למטה, ומלת בבלה תחת בבבל אינו כפי הדקדוק, שהה"א בסוף יבא רק במקום למ"ד שבתחלה, לא במקום ב', ולכן פרשתי שמלת בבלה נמשך למעלה, ולא תפלא על שהפסיק בסוף פסוק, שכן יבא הפסק לפני מאמר המוסגר כמ"ש בכ"מ:
"ויקרא צפניה" הוא כמאמר מוסגר שבעת קרא צפניה את האגרת באזני ירמיה אז נאמרה לו נבואה זו מן פסוק כ"ה יען אשר אתה שלחת בשמך ספרים ואמר לו ה' יען ששלח ספרים והם עשו פרי עזות עד שקרא את הספרים באזני ירמיה לכן כה אמר ה' אל שמעיה, "יען אשר נבא לכם שמעיה", כי ממה שנקראו הספרים בפרהסיא נראה שהיו מחזיקים דבריו בנבואה בשם ה' ולכן יקבל ענשו, אם על העזות נגד ירמיה, אם על נבואת שקר:
