מלבי"ם על ירמיהו יג כז
<< | מלבי"ם על ירמיהו • פרק י"ג • פסוק כ"ז |
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
נִאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃
"נאופיך", הנאוף עצמו, "ומצהלותיך" אל הנאוף שהוא הפרסום, של הניאוף, וגם "זמת זנותך" שהם המחשבות העמוקות שיש לך אל הזנות, המעשה והמחשבה והפרסום, אולם גם על "גבעות בשדה ראיתי שקוציך" גם אחרי שיצאת מן העיר לגולה ושכנת בשדה, לא הנחת שקוציך, ושגם שם ראיתי שקוציך על הגבעות אשר בשדה בפרהסיא, כמו שהיו מקטירים למולך במצרים, א"כ "אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עוד", הלא גם אחרי החורבן לא תטהרי, ומתי תטהרי:
ביאור המילות
"נאופיך, זמת זנותך". הנאוף הוא פעולת הנאוף עצמו. והזנות היא היציאה להפקר (כנ"ל ג' ח'). וזמת הזנות היא השתקעות המחשבה בזנות שזה גדר זימה (אילת השחר כלל תקל"א):
"ומצהלותיך" הושאל מצהלת הסוס בעת הזנות, וכן איש אל אשת רעהו יצהלו:
"על גבעות בשדה". ממליץ אחרי היציאה מן העיר, כמ"ש כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה:
<< · מלבי"ם על ירמיהו · יג כז · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.