"ואראה" אז ראה מראה הכסא הכבוד, כאילו ישב ה' על כסא רחמים להקל עונשם מעט ע"י לימוד זכות הנ"ל ולהשאיר להם פליטה, ובאשר לפי הנהגת האופנים שהוא עולם הגלגלים והמערכת והטבע היה ראוי שיפלו כולם בחרב, ואז לא היה שורף את העיר והמקדש רק היה הורג את כולם בקצפו עליהם, שינה ה' את בחירתו של נבוכדנצר שישרוף את העיר והמקדש וישאיר פליטה מן העם תחת יד גדליה, ושיגלה מקצתם, ולא יהרוג את כולם, וכלה חמתו על העצים והאבנים, ובאשר היה זה ענין השגחיי לא מערכיי נראה לו שיצתה פקודה זו מעולם הכסא, שהוא למעלה ממנהיגי האופנים.
"ויאמר אל האיש לבוש הבדים", באשר שריפת העיר והמקדש היתה מצד הרחמים כנ"ל, צוה זאת אל המלמד זכות שהוא יעשה זאת, ובנמשל שצוה לירמיה שינבא על שריפת העיר והקדש כי זה לטובת ישראל והצלתם, "ויאמר בא אל בינות לגלגל", הגלגל אינו האופן עצמו כמ"ש בבאה"מ רק הדבר המגלגל את האופן, שהוא רגלי החיות שכף רגליהם ככף רגל עגל, שהם מגלגלים את האופנים, ולכן אמר "אל תחת לכרוב", במקום כף רגלי הכרוב, "ושימלא חפניו גחלי אש" משם, כי א"א למלאת אש מן האופנים והמערכת עצמו שלפי המערכת לא התחייב השריפה רק כליון האומה, רק שהכרובים הניעו את המערכת חוץ מטבעם ושדדו את המערכת בפקודת רם יושב על כסא, לשרוף את העיר ולהציל שאריתם מישראל:
ביאור המילות
"אל בינות לגלגל", אא"ל שהגלגל הוא האופן, שאיך אומר (בפסוק ו') מבינות לגלגל מבינות לכרובים, והלא הכרובים למעלה מן האופנים? ואיך אמר (בפסוק י"ג) לאופנים להם קורא הגלגל, והלא הוא אופן הוא גלגל? אך יש הבדל בין אופן ובין גלגל, שגלגל כולל כל דבר המתגלגל יהיה אופן עגלה או כל דבר, כמו כגלגל לפני סופה, קול רעמך בגלגל, והאופן הוא מיוחד לאופן מרכבה לבד. ועיין בפירוש:
"וירם", ועתה "נסתלק הכבוד מן הכרוב על המפתן", ר"ל שהענין שיעשה עתה אינו בכח הכרוב רק בכח ה' והשגחתו לבדו, שהוא יעשה זאת לצוות על שריפת ההיכל, וכאילו הוא בעצמו יעשה זאת להחריב את ביתו, ולכלות בו את חמתו למען יוקל העונש מישראל, "וימלא הבית את הענן", שהכבוד נסע אל הבית כנוסע מקה"ק לחוץ, "והנוגה נראה בחצר החיצונה" שלשם יצא הכבוד, כמוכן לעזוב את ביתו ונוסע מחדר הפנימי לחדר החיצון:
ביאור המילות
"נגה כבוד ה'", כבוד ה' שוכן בענן. וציירו הנביא כאור ואש (עמ"ש בפי' מ"א ח' י"א), והנוגה אינו אור עצמי רק אור חוזר, כמ"ש בכ"מ, והאור החוזר התפלש עד החצר מן האור העצמי אשר בבית, ותמיד מצייר הנוגה סביב האור (כמ"ש בסימן א' פסוק ד', י"ג, כ"ז, כ"ח):
"וקול כנפי הכרובים" כבר בארתי (א' כ"ד) שבעת ישדד המערכה אז יצייר שהכרובים יגביהו כנפיהם, ואמר שם ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי. כי אז ישדדו המערכה בגזרת עליון, ואחר שעתה הוצרך לשנות המערכה "נשמע קול כנפי הכרובים כקול שדי", והקול הוא הפקודה שיצא על ידם לתחתונים:
"ויהי בצותו" וכו' "ויבא ויעמד אצל האופן" באשר האיש היה המלמד זכות, לא רצה לקחת אש לשרוף, שאין זה שליחותו מצד שהוא מוכן לחסד, לכן עמד אצל האופן שמצד האופן והמערכה לא יחויב שריפת המקדש, עמד אצלו שיגן גם על המקדש מצד המערכה שאין השריפה מחויבת, ורצה שיעשה ה' חסד עם ישראל מצד ההשגחה, ויגין גם על המקדש מצד הטבע:
"וישלח הכרוב את ידו", צייר שאז שלח הכרוב ידו "והניח האש בחפניו", שבא האש מצד גזרה של מעלה, והניחו בחפני האיש לבוש הבדים שהוא יקרר האש במליצת זכות, וכמ"ש חז"ל שנתקררה מדה"ד בידי האיש לבוש הבדים, ולא נחרב המקדש תיכף:
"וירא לכרבים", אמר שעתה נשאו כנפים, שר"ל שהיה עניני פעולתם בענין השגחיי למעלה מסדר הטבעי שזה יצוייר בעפיפה, ואז נתראו ידי אדם כמ"ש למעלה (א' ח'), שר"ל שאז פעולותיהם בבחירה ורצון לא בהכרח הטבעי שזה ציור ידי אדם, שהם מוכנים לקבל תשובה ולהתהפך לעשות טוב לפי הכנת המקבל כנ"ל שם:
"ואראה והנה ארבעה אופנים" כבר כתבתי (ח' ב') כי במראה זו השיג מלמעלה למטה, שמה שהשיג במראה הראשונה בסוף השיג במראה זו בתחלה, והשיג תחלה את החשמל ואח"כ הכסא ואח"כ את האופנים, ואח"כ החיות, ובפעם הראשון קראם בשם חיות ובפעם הזה קראם בשם כרובים, כי בפעם הראשון ראה איך ינהיגו החיות את האופנים לפי סדר המערכה ושכן ההנהגה בימי הגלות, והיה עיקר הנהגת החיות את האופנים בסדרם הטבעיי שזה יצוייר בהליכה לא בעפיפה כמש"ש (שהגם שהראו לו גם את כנפיהם לא השתמשו אז בהכנפים) לכן נקראו בשם חיות מהלכות על רגליהם, ועתה שהראו לו הנהגה שהוא חוץ מחיוב המערכה שהוא שריפת המקדש והצלת ישראל, שזה נרמז בעפיפה שיעופו מעל הארץ והסדר הטבעי לכן קראם כרובים, שהכרוב עקר הם כנפיו המעופפים ובאשר השפעה זו יקבלו החיות מכסא הכבוד מלמעלה, לכן ראה את הכסא תחלה כי הוא העקר בהנהגה זאת, והראו לו שגם בהנהגה זו שישדד המערכה, האופנים קשורים עם הכרובים, ולזה הראו לו את האופנים שנית, ומ"ש "והנה ארבעה אופנים" כבר התבאר במרכבה הראשונה בפרטות על מה רומז, עיי"ש (פסוק ט"ו ט"ז י"ז):
"וכל בשרם" שעורו "כל בשרם וגביהם ילכו אל אשר יפנה הראש", ר"ל לפי שיפנו הכרובים המנהיגים אותם שהם יפנו לפי מה שיפנה הראש אשר עליהם בעולם הכסא עד שבין האופנים ובין הכרובים ועצם האופן וגביהן, וכן ידי החיות וכנפיהם (כי הנהגה זו מכונה בכנפים ידי אדם כנ"ל) הכל יפנה אל מקום פניית הראש הרוכב על הכסא, "והאופנים גם הם מלאות עינים" עיני ה' המשוטטים בהשגחה פרטיית:
ביאור המילות
"וכל בשרם", עיין בפירוש. ויל"פ ג"כ שר"ל וכל בשרם וכו'. וכן האופנים מלאים עינים. ור"ל בין הכרובים בכל פרטיהם שהם בשר גופם וגביהם מה שעליהם, וכן כנפיהם וידיהם של הכרובים וכן האופנים הם מלאים עינים. שבמראה הראשונה אמר וגבותם מלאות עינים, על גב האופנים לבד כי אז השיג הנהגת האופנים ע"י החיות, וצייר שעיני ההשגחה בא מן החיות אל האופנים והעינים הם על גבי האופנים. ועתה השיג שההנהגה יוצאת מן הכסא והעינים הם למעלה מן החיות, משגיחות על החיות, ולכן צייר העינים גם בהחיות, ומן החיות ישגיחו העינים על האופנים, ועז"א שהעינים הם סביב לארבעתם, ר"ל לארבע החיות ואופניהם:
"לאופנים", באר כי "הגלגל" שהוא רגלי החיות המגלגלים את האופנים, "הוא קורא לאופנים", בל תאמר שמגלגלו בפגישת גשם בגשם, כי שם אין גוף, רק מגלגלו ע"י קולו ופקידתו ויניעהו הנעה שכליית, שיקרא להם ויצוום אל אשר ילכו כפי פקודתו:
ביאור המילות
"קורא", מבנין פועל, רמז שהגלגל מקבל הקריאה מהכסא למעלה וקורא אל האופנים:
"וארבע פנים לאחד", באשר השיג עתה את החיות מצד שמקבלים מעולם הכסא וינהיגו הנהגה נסיית, ושם אין דין למעלה כי שם הרחמים גובר, לא ראה פני שור מהשמאל, רק פני כרוב, כי גם השמאל שם מעורר רחמים, ואחר שהיה הפעולה הנשפעת מלמעלה פעולת הדין לשרוף במה"ק, שבזה הלך פני השמאל ראשונה, ובכ"ז הי' מדתו רחמים לכלות חמתו על העצים ואבנים, ראה פני שמאל ראשונה וראהו בצורת כרוב:
"וירמו הכרובים" כי ענינם היה עתה לא ללכת רק להתרומם מעל הארץ ר"ל להנהיג בדרך השגחיי שזה מצויר בהתרוממות ובעפיפה, שלכן נקראו עתה בשם כרובים, "והיא החיה אשר ראיתי בנהר כבר" כי אז השיג אותם כחיות מהלכות, ר"ל מנהיגים ע"פ סדרי המערכה, ופה השיג אותם מעופפים למעלה מן המערכה, לכן נשתנה ענינם עתה מחיות לכרובים:
"ובלכת" ובכ"ז בין "בעת ילכו" ר"ל שינהיגו ע"פ סדרי המערכה ובין "בעת יעופו" למעלה מסדר המערכה "לא יסבו האופנים מאצלם" כי אז יוכרחו האופנים ללכת כפי רוח החיות שעליהם המשדדים סדר המערכה, וכמו שנתבאר כ"ז במרכבה הראשונה בפרטות:
(יח-יט) "ויצא", עתה "נסעה השכינה שלישית ממפתן לכרוב", לעוף מעל הארץ ולהתרחק עוד מן המקדש העתיד ליחרב, "ויעמד פתח שער בית ה' הקדמוני", כאילו יוצא מן המקדש, ובאשר בצאתו מן המקדש ללכת עמהם בגולה אז תתעטף ההשגחה להנהיג נסים נסתרים כפי המערכה, ועתיד להתהפך מכרוב לחיה, שכן נקראים בעת ההליכה ר"ל בעת ינהיגו כפי הטבע, וז"ש.
"היא החיה אשר ראיתי" שעתה השיגם שנית בצורת חיות, "ואדע כי כרובים המה", בזה ידע שגם בעת ישיגם בתואר חיות הם מושפעים מלמעלה והם ג"כ כרובים, וז"ש "אשר ראיתי תחת אלהי ישראל" ר"ל שגם אז הם תחת אלהי ישראל, שכן נקרא בעת ישגיח על ישראל בהשגחה פרטית, רק שבעת שהם חיות הנסים נסתרים והכרוב נסתר וצפון, ועתה יספר שנית צורתם כפי שהשיגם בלכתם לגולה:
