המשך המענה השמונה עשר מענה אליהוא - המענה השלישית
במענה השלישית יצא להתווכח איתו על השאלה הגדולה ששאל (בסימן כ"ד), שהלא נמצאו רשעים שהם רוצחים ושודדים בים ובמדבר ומחריבים את העולם, ולמה לא ישמידם מתחת שמי ה' כדי להסיר רעתם, ושיתקיים מין האנושי אשר ישחיתוהו, בשגם שהם גרים כחיתו יער נפרדים מבני אדם, ויוכל ה' להכריתם בחושך משכנם ולא יזיק אל הבחירה. ועל כלל השכר ועונש ששאל, אשר מכל זה הכריח איוב שהכל תלוי במערכת, אף מעשי בני אדם הבחיריים, ושהאדם מוכרח במעשהו, ועל כן לא יגיע לו לא שכר ולא עונש, כמו שלא ישלמו שכר להריחיים המתגלגלים בכוח המים ויטחנו הקמח, ולא יענשו אותם אם ירוצצו גולגולת איש הקרב אליהם.
על זה השיב אליו, שהוא וריעיו טעו בזה, במה שחשבו שהשכר והעונש הוא דבר זולת המעשה, שידמו שה' ציווה אל האדם והזהיר אותו במעשים ידועים מפני תועלתו, כמלך שמצווה ומזהיר לעבדיו, שהעובד עבודתו יגיע תועלת להמלך, והממרה את פיו יגרום לו נזק, ועל כן ישלם להם שכר ועונש חוץ מן הפעולה.
וכל זה טעות, שה' לא יתפעל ממעשה בני אדם, ואינו צריך לעבודתם, ומֶריָם לא יפעל אצלו שום השתנות, והוא דומה אצלם כרופא המצווה את החולה, שאם ישמע או ימרה את פי הרופא, אז השכר או העונש רצוף בהמעשה עצמה, שבה תלויה בריאותו וחייו או חליו ומותו. וכן השבר והעונש של מעשה האדם נקשר עם מעשיו עצמם, שהאיש המונע תאוותיו ותשוקותיו יהיה בריא אולם, והרודף אחרי תענוגות בשר יחלה ויוכה במכאובים, והקיבוץ המדיני אשר יתאמץ לעשות טוב וחסד ולעשות משפט לעשוקים ולבער עושי רשעה מן הארץ יהיה בשלוה ובבטחון באין פגע רע ומשחית, ועת גזל משפט וצדק תראה במדינה, יתרבו הרוצחים והשודדים.
וכמו שהכינה ההשגחה העליונה הכנות לכל בעל חי שבם יינצל מאויביו, כמו הכלים שבם יילחם איתם, או התחבולות שבם יישמר מפניהם, וראינו ששם ה' בטבע מקצת ציפורים החלושים ליתן זמירות בלילה להיותם כולם נכונים נגד אויביהם ומבקשי נפשם, כן הכין ה' בטבע האדם, שהקיבוץ המדיני והמון בני אדם יעזרו זה את זה ויתעוררו כולם לבער החומסים והרוצחים מחריבי היישוב, ולעשות משפט וצדקה בארץ, ועי"כ על ידי כך, על ידי כן יתקיים מין האנושי, כי הטובים באדם הם תמיד יותר מן הרעים, וכוחם עת יתאחדו יחד לשמור את הכלל, גדול מכוח המיעוט אשר יהיו כחייתו יער לבלע ולהשחית לגנוב ולרצוח.
ואם כן, הדין והמשפט הזה ברשעים מחריבי היישוב מסר אל בני אדם, שהם בטבעם ישמידו אותם ויבערו הרע מקרבם, ועת תתגבר הרע על הטוב, ואין דין ומשפט בארץ, ויהיו בני אדם כדגי הים, הם בעצמם עשו להם הרעה הזאת, ולמה על ה' יזעף ליבו אם איוולתם סילפה את דרכם?
ובזה רמז לו, שכל מה שבא אליו, מאיבוד קנייניו על-ידי שודדים, הוא עצמו פשע בדבר, על שלא השתדל לעשות משפט ולכלותם באשר היה לאל ידו, ואשר הוסיף להכותו מכה רבה, הוא על סכלותו שלא שם על לב לשוב מרעתו, והוסיף חטא על פשע להתלונן על ה' בדבר שהוא פשע בעצמו והכין לו מוקשי מוות.
פסוק ב
• לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הזאת חשבת למשפט". אחר שסתר את שטתו שאמר שההנהגה נתנה בידי המערכה. שא"כ הלא זאת עול כולל שלא ישגיח שתהיה ההנהגה לפי המעשה. ושיקבלו המונהגים שכר ועונש לפי מעשיהם כמ"ש במענה הקודמת. ע"ז אומר שאם אתה לפי שטתך תשיב שבזה אין עול. כי המערכה תמשול גם על מעשה בני אדם הבחיריים ותגזור את מעשיהם מה שיעשו אם טוב ואם רע. וא"כ אין להם בחירה ומעשיהם מוכרחים ואין מגיע להם שכר ועונש. וז"ש "
שחשבת למשפט" להצדיק דרכי ה' בזה. במה "
שאמרת צדקי מאל". ר"ל שצדקי אינו ע"י בחירתי. רק הוא גזור וחרוץ מאל. שהוא גזר שאעשה צדק. ולא עשיתי צדק עפ"י בחירתי. ואין מגיע לי שכר:
ביאור המילות
"
צדקי", שם צדקתי בא מאל:
פסוק ג
• לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי תאמר מה יסכן לך". שתביא ראיה ע"ז ממה שאין לך שום תועלת מן הצדק.
"ומה אועיל" יותר "מחטאתי". שאין הבדל בין העושה צדק ובין החוטא. ומזה תכריע כי שניהם מוכרחים במעשיהם ולכן אין מקבלים שכר ועונש. ובזה תצדיק הנהגת ה' שלא ערך את ההנהגה לפי המעשיים הבחיריים שיקבלו שכר ועונש כי לא נמצא כלל מעשים בחיריים כי ב"א מוכרחים במעשיהם:
ביאור המילות
"
מחטאתי". יותר מן חטאתי:
פסוק ד
• לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך". שגם שטתם לא נכונה בזה כמו שיבאר. כי זה היה נכון אם היתה העבודה לצורך האל ולתועלת לו. (כמ"ש אליפז האנוש מאלוה יצדק, שהאדם מחויב לעבדו מצד שהוא עושהו. וא"כ העבודה היא לאלהים שהוא בב"ת. וחטא קטן לגדול יחשב והעבודה אין לה שיעור. שזה משמע שהאלהים צוה לעבדו בשבילו. וכן עד"ז היה צריך לתת השכר והעונש. כמלך שנותן שכר למי שעשה לו טובה ומעניש למי שהרע לו). ובזה היית טוען כדין מדוע לא שלמו לך שכרך אחר שעבדת בשלימות. והיית מכריע שהאדם מוכרח במעשהו ולכן אין מגיע לו שכר כאשר לא ישלמו שכר להרחיים המתגלגלים בכח המים ועושים עבודה לטחון הקמח. אבל כ"ז טעות כמו שיבאר:
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הבט שמים וראה". הנה כשתביט לשמים שהם גבוהים ממך. וכ"ש השחקים שגבוהים יותר משמים. ומזה תראה,
- א) שא"א לומר שהשמים הרחוקים יפעלו על מעשיך הבחיריים. כי הם רחוקים ממך שיניעו אותך ויכריחוך על מעשיך.
- ב) שמזה תראה שא"א לומר שאתה תפעול עליהם במעשיך הטובים או הרעים בין טוב בין רע, וכ"ש שא"א שתפעול במעשיך בהבורא ית' הגבוה מעל גבוה, ורחוק מכל רחוק. וא"כ.
ביאור המילות
"
שמים, שחקים". שחקים גבוה משמים, ע"כ אמר שור שמורה הבטה מרחוק, וההבדל בין הבט וראה עי' ישעיה ה' י"ב:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אם חטאת מה תפעל בו". לא תוכל לפעול בו שום שינוי ע"י חטאיך. ואף לא שנאמר שיכעס ויחרה אפו או יתעצב ע"י מעשיך שזה הפעלות ולא יצדק בחק השי"ת. וכל מה שנאמר שה' כועס או מתעצב ע"י מעשי ב"א. כ"ז נאמר לפי ערך המקבלים לא שיהיה ח"ו שום הפעלות ושינוי למעלה כנודע. וגם "
אם רבו פשעיך". גם אם הם פשעים ומרדים שהוא יותר מחטא. ואף אם יהיו רבים. ובכ"ז לא לבד שלא תפעול בו בעצמותו. כי גם "
מה תעשה לו" איזה פגם לכבודו. וכן.
ביאור המילות
"
תפעל בו", תעשה לו. הפעל הוא העסק, והמעשה היא העשיה עצמה
(ישעיה שם שם) ר"ל לא תפעל בו שינוי והתפעליות במדותיו ולא תעשה מעשה ממש ע"י רוב הפשעים שהם המרדים במעשה ממש:
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אם צדקת מה תתן לו". כי אין לך דבר לתת לו כי כל מעשיך הגשמיים אין להם יחוס עם רוחניותו. ואף אם יהיה לך דבר מתיחס אליו לתת לו.
"מה מידך יקח". הלא הכל שלו והכל בידו וא"צ לקחתו מידך:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לאיש כמוך רשעך". רק הרשע שלך מזיק לאיש כמוך. שהרשע שיעשה בין אדם לחברו מזיק אל בני אדם. והרשע שיעשה בעצמו מזיק לעצמו. וכן "
צדקתך" הוא מועיל רק "
לבן אדם". וא"כ איך תוכל לבקש ע"ז שכר מאת ה' או שישגיח ה' בפרטות להעניש את הרשע. כאילו עשה איזה תועלת או נזק לו. וה"ז דומה כמו שלא יבקש החולה שכר מן הרופא בעבור ששמע בקולו לכל אשר צוהו בשמירת בריאותו. או שיענישנו הרופא בשבט על שלא שמע לאשר הזהירהו. כי השכר והעונש רצוף בהמעשה עצמה. שאם שמע ירפא מחליו וזה שכרו. אם לא שמע יאנש וימות וזה ענשו. לא ע"י הרופא רק ע"י עצמו. וכן השכר הוא הדרך הטוב בעצמו שקונה בזה שלימות לנפשו. והעושה טוב לזולתו ישיגהו טוב ההנהגה המדינית. והעושה רע עוכר שארו ונפשו. והעושה רע לזולתו תשיגהו רוע ההנהגה המדינית. שה' ברא את האדם שיהיה מדיני בטבעו. ושאנשי המדינה יעזרו זל"ז בהפקת צרכיהם. ושיהיה להם נימוסים טובים ומשפטים צדיקים לשמור את הקיבוץ מכל רשע. ואם כל אישי הקיבוץ ישתתפו לעשות טוב וחסד לריעיהם ולהשמר מלהזיק איש לחברו בשום דבר לעשות משפט חרוץ בעוברים על הנימוסים האלה. אז יחיו כולם בשלוה ובהצלחה ולא יקרה לשום אחד רעה מדינית. כן הכלל המיוסד על חקים ומשפטים צדיקים ישמרו את כל אישיהם מכל רע ונזק ואיש את רעהו יעזורו. ואם יסכימו כולם על חקים רעים לעשוק ולחמוס ולהיות כזאבי ערב. יקבל כ"א את הרע ולא יבטח רגע מן שודד וחומס וחייו יהיו תלואים לו מנגד מכף מעול ומרצח. כי אז יהיו כדגי הים איש את רעהו חיים בלעו. וה' ערך את בריאת האדם בענין שהשכר והעונש כרוכים בטבעו. הן בהאדם עצמו, הן בקיום החברה המדינית, שבמה שנוגע להנהגת עצמו אם ילך בדרך המאושר בהנהגת מדותיו וחסימת תאוותיו וכדומה, יהיה מאושר בחיים הגופנים בטבע, ובהפך יקבל רע מן הטבע עצמה, זולל וסובא יורש, וקרעים תלביש נומה, תאות עצל תמיתנו, לאויל יהרג כעס ורקב עצמות קנאה, חבורות פצע תמרוק ברע, ואם ירבה בתענוגים יחלה בחולאים נאמנים, ועצומים הרוגי אשת זנונים, וכן החוטא בהנהגה המדינית ירדפוהו החבורה האנושית ויעשו בו שפטים, וקנאים יפגעו בו, וההפך בהפך, ועפ"ז תשוב אחור השאלה ששאל איוב בסימן כ"ד, הלא יש רשעים מחריבי הישוב והם שודדי הים והמדבריות הרוצחים נפשות ומחריבים את העולם ומדוע לא ישמידם ה' להעביר רעתם, כי התשובה ע"ז הוא.
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מרוב עשוקים יזעיקו", שהלא ה' ערך תקנת דבר זה בטבע האדם עצמו, שאחר שכל הבע"ח השגיח ה' עליהם לתת להם כלים ותכונות שבם יהיו נשמרים מאויביהם, ושיתקיימו מיניהם ואישיהם, כ"ש שהיתה השגחה זו באדם מבחר היצורים, והוא שבראו על אופן שיהיה מדיני, ונטע בטבעו שיתקבצו חברת האנשים לעשות נימוסים ישרים ביניהם, ולעשות דין ומשפט לכל עובר על חקי החבורה ונימוסיהם, ולבער כל עושי רשעה מן הארץ, וא"כ אם יהיו רוב בני אדם טובים אוהבי משפט ומישרים, א"א שיתרבו משודדים והרצחנים להחריב את הישוב, כי אז יתקבצו תיכף הטובים בעם שהם הרוב וישמידו את הטורפים האלה ויכריתום מן האדמה, עד שא"צ שה' בעצמו ירד ממרום ללחום עם המשחיתים האלה, כי כל בני אדם הישרים הם שלוחיו לעשות בהם משפט, ושיתקבצו כאיש אחד ושופטיהם בראשיהם לאבדם ולכלותם, וז"ש "
מרוב עשוקים יזעיקו", הלא הושם בטבע האדם "
שמרוב עשוקים יזעיקו" ויתקבצו כל בני אדם, "
ומזרוע" של החומסים והשודדים "
ישועו רבים" לישועה, שיתאספו כל בני המדינה שהם תמיד רבים על הרצחנים והשודדים ויזעקו להתאסף לישע העשוקים, וישמידו את העושקים שהם תמיד מועטים בערך הקיבוץ הכללי, ובזה כבר ערך ה' את האדם עצמו בענין שישמר מן עושקי נפשות והמזיקין האלה, במה שהקיבוץ הכללי ישמיד את כל המשחיתים האלה:
ביאור המילות
"
יזעיקו". ענין קיבוץ העם, וישועו הוא הצעקה לישועה, ע"י העשוקים ראוי שיזעקו העם ואם העושק בעל זרוע ישועו לישועה למושלי ארץ ושרי החיל:
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ולא אמר", הלא גם הצפור "
הנותן זמירות בלילה", שהם הצפרים החלשים ששם ה' בטבעם שיזמרו בלילה, שמפני שיראים בלילה מפני הטורפים האורבים על נפשם יזמרו בלילה לעורר זה את זה שיתאספו ביחד להיות נכונים להלחם על נפשם אם יבא אורב עליהם, ולהזהיר זה את זה מפחד בלילות, עד שבזה הם נשמרים ועי"ז יתקיים מינם, עד "
שלא אמר איה אלוה עושי", ר"ל שאינו מושגח מה' עושהו שבראו חלוש מוכן להיות טרף להדורסים החזקים ממנו, כי כבר השגיח ה' גם על הצפור הזה וברא אותו באופן שיהיה נשמר ממזיקיו, ואם שם ה' בהשגחתו שמרה כזאת בטבע הבע"ח הקטנים שיצעקו בקול וישועו מזרוע לעמוד נגד העושקים אותם, ולהלחם עם טורפי חיתם, כ"ש שהשגיח בהשגחה כזאת על האדם, שהלא.
ביאור המילות
"
נותן זמירות". העוף המזמר בלילה לא אמר איה אלוה עושי, שאינו משגיח עלי, כי ה' השגיח על שמירתו:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מלפנו מבהמות הארץ", הלא נתן אל האדם חכמה יותר מן הבהמות ומן עוף השמים, ואיך יתכן שהאדם יאמר איה אלוה עושי, שאינו משגיח עלי לשמרני מטורפי טרף ועושקי נפשות, הלא בודאי השגיח ה' על מין האדם באופן יותר מעולה, בשגם שהאדם יחכם וילמד מטבע כל היצורים וכולל בשכלו את כולם, שע"ז אמר ג"כ "
מלפנו מבהמות ארץ", ר"ל שילמד ממדותיהם ומעשיהם את אשר יעשה הוא לשמירת מינו ואישיו, וא"כ ראוי שגם בני אדם יתאספו כולם כאחד להקהל ולעמוד על נפשם נגד השודדים והרוצחים המשחיתים אותו, ויתנו זמירות וקול בלילה בבא האורב עליהם:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שם", ועפ"ז תמצא התשובה לשאלתך ששאלת על מה "
ששם יצעקו וה' לא יענה", שהוא מה ששאל בסי' כ"ד מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה, שהלא הרוצחים יחרימו וישמידו שם בעיר ויפילו חללים רבים והם יצעקו אל ה', כמ"ש ונפש חללים תשוע דהיינו שצועקים לה' לישועה, ולמה לא יענה ולא ישים תפלה? התשובה לזה הוא "
מפני גאון רעים", מפני שהתגברו הרעים על הטובים בגאון ותוקף. שזה סימן שהחבורה האנושית רובה רע, ואינם משתדלים לעשות משפט ולבער עושי רשעה, שאז לא היו הרעים מתגברים כ"כ עד שיפלו בעיר להפיל שם חללים, כי אז מרוב עשוקים ומזרוע היו זועקים ושועים רבים למהר לישע העשוקים ולבער עושי רשעה, וא"כ זה דבר שמוטל על הקיבוץ בעצמו לא על ה':
ביאור המילות
"
ולא יענה". וה' לא יענה, ויל"פ שר"ל אחר שיחכמנו מעוף השמים א"כ איך שם יצעקו העשוקים ואין איש עונה אותם, שזה מפני "
גאון רעים" שהתגבר הרע על הטוב ובני אדם עצמם אשמים בדבר שלא יצאו לעזר לעשוקים:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אך" ר"ל ובכ"ז זה "
שוא" והבל מה שתוכיח מזה "
שלא ישמע אל" את צעקת העשוקים "
וששדי לא ישורנה", שאינו משגיח ואינו רואה רעת העושקים, זה שוא וכזב, כי ה' שומע ורואה את כל הנעשה בארץ:
ביאור המילות
"
אל, ושדי". התבאר בכל הספר, ששדי מציין ההשגחה. מצד היותו אל הוא שומע, ומצד היותו שדי משגיח רואה ומשגיח על אלה הדברים:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אף כי תאמר לא תשורנו", הגם שאתה אומר שאינך רואה אותו, ר"ל שאינך רואה בעיניך איך ישגיח לעשות משפט לעשוקים, בכל זה האמת הוא כי "
דין לפניו", הדין עומד לפניו לעשות משפט בארץ, "
ותחולל לו", ואתה נוצרת אל הדין הזה, שאתה נוצרת להיות שלוח השגחתו לעשות את הדין בגוזלי עניים ורוצחי אביונים ר"ל שזה הושם בטבע יצירתך שאתה תתאמץ לבער הרע מן הארץ ולעשות דין לעשוקים, ושתלחם בזרוע נגד מפירי חק ומפריעי שלום הארץ, וגם כיון בזה על איוב עצמו שהוא נוצר לזה לעשות דין, כי ע"י שהיה שופט הארץ וגדול מכל בני קדם היה ראוי שהוא יבער את העושקים והשודדים, וילחם בם בכחו הגדול ובצירוף כל בני קדם השומעים לפקודתו, והיה הוא שליח ההשגחה ליסר את הרשעים האלה ולאבדם ולכלותם מעל פני האדמה:
ביאור המילות
"
דין". הדין יש לפניו, ואתה נבראת לו להדין, ר"ל לעשות הדין, מענין ותחולל ארץ ותבל:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ועתה כי אין", ובאשר ראה ה' כי אין דין בארץ, ואתה לא עשית שליחותך לבער כל עושי רשעה, וכלל הקיבוץ ג"כ לא התחברו להשמידם, לכן "
פקד אפו", לכן התחברו השודדים והם מחריבים את הערים ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה, ולכן באו השודדים גם עליך שהם השבא והכשדים ושללו את כל אשר לך, שאם היית מבער עושי רשעה לא היו יכולים להרים ראש נגדך, "
ולא ידע", ובכל זה לא ידע איוב שזה עונש השגחיי מה' על שלא עשה משפט לטובת כלל הקיבוץ המדיני, לכן "
(פקד אפו) בפש מאד", לכן התרבה החרון אף עליו ונהרגו גם בניו והוכה ביסורים:
ביאור המילות
"
כי אין", הדין, לכן פקד אפו. ועל שלא ידע, פקד אפו "
בפש", מענין ריבוי, כמו ופשו פרשיו:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואיוב", ובכ"ז איוב עדיין אינו מרגיש, ועדיין "
הבל יפצה פיהו ויכביר מלין בבלי דעת", וכמ"ש ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב, והיה לו לשום על לב שכל מה שהגיע עליו היה הוא הסבה לזה, שמה ששדדו את נכסיו היה מפני שלא בער אותם מן הארץ, והריגת בניו היה על שלא שם על לב לשוב מחטאתו, והשחין רע זה בא ג"כ מסבת עצמו מריבוי התענוג והמותרות, כי השכר והעונש רצוף בטבע האדם עצמו ובמעשיו הטובים או הרעים:
