מלאכת שלמה על תמורה ד
<< · מלאכת שלמה · על תמורה · ד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ולד חטאת וכו': ירושלמי דפסחים פרק מי שהיה טמא ודיומא פ' שני שעירי. ובגמרא בעי מ"ש דלא תני להו לכולהו חמש חטאות בהדי הדדי אלא מפסיק בין תלת קמאי לתרי בתראי ומשני רישא פסיקא ליה דלעולם מתות ואפילו לא כפרו הבעלים סיפא לא פסיקא ליה. והדר פריך למה ליה למתנייה להא מתניתין תרי זימני הכא גבי תמורה והתם במעילה רפ"ג ומשני תנא הכא תמורה ואיידי דתנא תמורה תנא נמי מעילה אגב גררא ואיידי דתנא גבי מעילה מועלין ואין מועלין תנא נמי התם תמורה אגב גררא. וביד כוליה פירקין רפ"ד דהלכות פסולי המוקדשין וסימן א' וסימן ב' ג' ד' ובפ"ג דהלכות מעילה סימן ד':
ושאבדה ונמצאת בעלת מום: רבא מפרש בגמרא דהאי ושאבדה עולה לכאן ולכאן כמו שפירש רעז"ל וצריכא ליה למותני אבדה גבי בעלת מום דאי תנא אבדה גבי שעברה שנתה ה"א התם הוא דמהניא ליה אבדה להביאה למיתה משום דלא חזיא למילתיה פירוש להקרבה דאפילו קודם אבדה אינה ראויה להקרבה דבת שנתה כתיב וזו עברה שנתה ופסול הגוף אבל בעלת מום דאי לאו מומא חזיא אימא לא תיהני ליה אבדה להביאה למיתה. ואי תנא גבי בעלת מום ה"א התם הוא דמהניא ליה אבדה משום דלא חזיא להקרבה בשום קרבן אבל עברה שנתה דחזיא להקרבה בשאר קרבנות אימא לא תיהני לי' אבדה צריכא:
אם משכיפרו: מצאתי מוגה אם כפרו והנאני הרבה וכן מוכח מפירוש רש"ו ז"ל וז"ל על משנתנו שנמצה מוגה בכתיבת יד אם כפרו הבעלים אחרי כן באחרת תמות ואפילו לרבנן דאמרי לקמן ופליגי עליה דרבי דאין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שכפרו הבעלים בהא מודו הואיל ואיכא תרתי לריעותא דאבדה ונמצאת בעלת מום ועוד דבעלים כפרו באחרת לאחר שנמצאת ודחו לה בידים דלא רצו לכפר בה בהא ודאי מודו דלמיתה אזלא ולהכי נקט בעלת מום דאי תמימה הואיל ונמצאת קודם כפרה אפילו כפרו הבעלים שוב באחרת רועה דכי גמירי הלכה למשה מסיני דלמיתה אזלא היכא דנמצאת לאחר כפרה דהויא לה דחוייה לגמרי ע"כ וק"ק לפירושו דכיון דבעלת מום נמצאת היכי מצי לפרושי דדחו לה בידים דלא רצו לכפר בה:
חמש חטאות המתות: סימן להם ו'ת'מ'נ'ע' ו'לד חטאת. ת'מורת חטאת. מ'תו בעליה נ'תכפרו בעליה באחרת. ע'ברה שנתה. בפירוש רעז"ל ואפילו לרבנן דפליגי עליה דרבי וכו'. אמר המלקט כן פירש רש"י ז"ל כמו שכתבתי אבל תוספות ז"ל כתבו דלא נהירא דמשמע לפירושו דרבוי ריעותא מביאין אותה למיתה ואדרבא סוגיא דשמעתין משמע דרבוי ריעותא מביאין אותה לידי רעיה דאמר רבא בגמרא אבודת לילה לאו שמה אבודה פירוש ואינה מתה אלא רועה ועוד וכו' ועוד וכו' לכך פירשו הם ז"ל דלכך נקט בעלת מום לרבותא דמהו דתימא הואיל ואית בה ריעותא כ"כ דאבודה ובעלת מום הויא לה כאבודת לילה ורועה קמ"ל דאפ"ה מתה ע"כ. וז"ל הגליון אצריכותא שכתבתי לעיל וי"ס גורסין אי תנא עברה שנתה התם מהניא אבודה משום דחזיא להקרבה בשאר קרבנות ומהניא אבודה למות דל"ד לאבודת לילה דלאו שמה אבודה משום דהתם האבודה לא מהניא מידי דבלאו הכי אין קריבה בלילה דאין שום קרבן בלילה קרב אבל עברה [שנתה] ראוי בשאר קרבנות ואי תנא בעלת מום התם מהניא אבודה למות ול"ד לאבודת לילה משום דאי לאו מומא חזיא למילתיה מיד אבל עברה [שנתה] דלא חזיא למילתיה אימא לא קמ"ל ולפי הך גירסא משמע כפירוש דפירשנו במתניתין דרבוי ריעותות מביאן לרעייה ע"כ:
ואם עד שלא כפרו הבעלים וכו': כלומר כל זמן שלא כפרו הבעלים שלא רצו להתכפר באחרת ותרעה קאי אעברה [שנתה] דוקא דאי אאבדה ונמצאת בעלת מום הא מסאבא וקיימא רש"י ז"ל. ובפסחים פרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ"ז) מוכח דר"ש ס"ל דחמש חטאות מתות בכל ענין וכתבו שם תוספות ז"ל דיש לדקדק כן מדקתני בפרק שני דתמורה בברייתא ר"ש אומר חמש חטאות מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וכו' ולא מפליג כדמפליג בריש ולד חטאת במתניתין באבדה בין כפרו הבעלים ללא כפרו ואיהו לא מפליג לא בהא ולא באחריני משמע דבכל ענין קאמר עכ"ל ז"ל. ועיין בספר קרבן אהרן ספ"ז דפ' ויקרא דדבורא דחטאות. ושם בפ' שמיני רפ"ד תניא מנין לרבות חמש חטאות מתות ת"ל ממעלי הגרה טמא. וע"ש בפירוש בספר קרבן אהרן שכתב שם ובגמרא דבכורות פ' שני דף ט"ז פריך דלמה לי קרא דחמש חטאות מתות ותרצו דאיצטריך קרא ואיצטריך הלכתא דאי מקרא ה"א דטמא דאמר ירצה לרעייה ונפרש קרא דה"ק יש לך סימני טהרה שצריך אתה להניחו עד שיטמא ויהיה טמא ולזה איצטריך הלכתא למיתה ואי מהלכתא ה"א דאי עבר ואכל מה' חטאות מתות איסורא עביד אבל לא עבר על לאו להכי אתא קרא ליתן בהן לאו ואיבעית אימא וכו' ע"ש:
והקריב והפריש: צריך למחוק מלת והפריש. ואיתה להאי בבא בתוספת פ' שני שעירי (יומא דף ס"ה:)
ואח"כ נמצאת הראשונה: תמות. דכי בעינן תרתי לריעותא היכא דנמצאת ואח"כ כפרו הבעלים:
בפירוש רעז"ל וכל הנך אליבא דרבי דאמר וכו'. אמר המלקט ובגמרא פריך מאי קמ"ל דפליגי רבי ורבנן בהדיא קתני לה בסיפא ומשני ה"ק דבר זה מחלוקת רבי ורבנן פירוש הך סיפא דקתני לפלוגתא בהדיא הא קמ"ל דהנך באבי דלעיל דפליגי אהדדי חדא רבי וחדא רבנן דרישא דקתני והקריב אחרת דשמעת מינה הא לא הקריב אחרת תחתיה רועה רבנן היא דאמרי אבודה בשעת הפרשה רועה:
והרי שתיהן בעלת מום: לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלכות פסולי המוקדשין היו שתיהן בעלי מומין ימכרו שתיהן ויביא מדמיהם חטאת והשאר יפלו לנדבה ע"כ אכן בתלמוד במשנה זו הבבא חסרה והוגהה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל ושם כתוב בעלת מום וצריך לפרש והרי כל א' משתיהם בעלת מום:
המפריש חטאתו ואבדה: והפריש וכו' והרי שתיהן תמימות פרק התודה דף פ'. אחת מהן יקריב חטאת כצ"ל. ועיין בת"כ פ' ויקרא רפי"א דדבורא דחטאות:
וחכמים אומרים אין חטאת מתה וכו': עיין בירושלמי דפסחים פ' מי שהיה טמא דתני התם רבי אומר אין חטאת מתה וכו' וכן הוא ג"כ בירושלמו כתיבת יד:
והרי היא בעלת מום: בשעת שחיטה נמצאת בעלת מום מוכרה והיא חולין ויביא בדמיה אחרת הרגמ"ה ז"ל. ואיתה למתניתין בפרק כל פסולי דף ל"ג בתוספת המוגהים. ומפרש בגמרא טעמא דר' אלעזר בר' שמעון משום דפסולי המוקדשין אלימי למיתפס פדיונם: