מלאכת שלמה על עירובין ה
<< · מלאכת שלמה · על עירובין · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כיצד מעברין: גמרא רב ושמואל חד תני מעברין וחד תני מאברין מאן דתני מאברין באל"ף אבר אבר שמוסיפין לה אברים שאם יש אבר שיוצא מן העיר בקרן מזרחית דרומית רואין כאילו אבר בקרן מזרחית צפונית ומודדין משם ומאן דתני מעברין כאשה עוברה. אמר ר' יוחנן י"ח ימים גדלתי אצל ר' אושיעא ברבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתנו כיצד מאברין את הערים באל"ף ומפר' בגמ' בשנוייא דאיבעית אימא בתרא דבמשנתנו קאמר אבל ברייתות וגמרות טובא גמר: ופי' ה"ר יהונתן ז"ל כיצד מעברין את הערים מפר' בגמ' שהוא לשון אשה עוברה ותנן לקמן הנותן את עירובו בעבורה של עיר וכו' אלמא יש עבור לעיר ומפ' השתא כיצד יש לה עיבור אם בית נכנס וכו' ע"כ: ובירושלמי ר' יוחנן בשם ר' הושעיא מוסיפין לה אבר תלה עינוי ואסתכל ביה א"ל למה את מסתכל בי צרך לך צחק לך לא צריך לך הפליג עליך תלת עשר שנין עביר עליל קומי רביה דלא צריך ר' שמואל בשם ר' זעירא אילולי דיו אלא שהיה מקבל פני רבו שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה ע"כ: ועוד גרסי' בגמ' ת"ר כיצד מעברין את הערים ארוכה כמות שהיא והא קמ"ל דאע"ג דקצרה ברחבה מהו דתימא ירחיבנה למזרח ולמערב עד שתהא מרובעת יפה קמ"ל ארוכה כמות שהיא. עגולה עושין לה זוית מרובעת אין עושין לה זוית והא אשמועי' דאע"ג דמרבעא אלא דלא מרבעא לרבועו של עולם שיהא צפונו לצפונו של עולם פי' שהוא מקום עגלה ודרומה לדרומו של עולם פי' דהיינו מקום עקרב אלא עומדת באלכסונו של עולם מ"ד לירבעה ברבוע של עולם קמ"ל. היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחר רואין אותה כאילו היא שוה לקולא. היה בית אחד יוצא כמין פגום או שני בתים יוצאין כמין שני פגומין ואפי' משתי רוחות רואין אותם כאילו חוט מתוח עליהן ומודד ממנו ולהלן אלפים אמה היתה עשויה כמין קשת שאין הבתים במקום חבל הקשת או כמין גאם יונית שהיא כמין כ"ף כפולה שלנו רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצרות והדר בקשת לא יתחיל למדוד מביתו ולצפון אלפים אמה אלא כל העיר עד היתר חשובה לו כד' אמות וכן העשויה כמין גאם היוצא מן המזרח למערב אע"פ שאין בתים במערב רואין כאילו מילא כל החלל בתים וכן מהדרום לצפון והיוצא מביתו אין חלל החלק של עיר עולה לו מן המדה:
פגום נכנס: פי' ר"ח פגום נכנס בנין העשוי כעין שובך כדאמרי' בזה בורר גבי מפריחי יונים משישברו את פגמיהן ומיהו שובך ממש אין מתעבר עם העיר כדאמרי' בגמ' תוס' ז"ל: וכתבו תוס' ז"ל וגשרים ונפשות שיש להם בית דירה. הא דקתני שיש להם בית דירה לא קאי אנפשות כדמוכח בברייתא בגמ' דנפשות גופיה סתמא לדירת שומר קבר עבוד הלכך אע"ג דלא דייר בה דירה היא דנפש בנין שעל הקבר כדפי' הקונט' בגמ' אלא אגשרים קאי דגשר וקבר ובית הכנסת וכל הנהו דקתני בברייתא בגמ' שיש להם בית דירה לאו לבית דירה עביד ואי לית בה דירה לאו דירה היא. בערוך מפר' נפש ציון כדאמרי' בירושלמי אמר רשב"ג אין עושין נפשות לצדיקים אלא דבריהם הם זכרונם וכן הביא מפ' שני דשקלים ע"כ:
היו שם גדודיות: גמ' מאי גדודיות אמר רב יהודה שלש מחיצות שאין עליהם תקרה פי' רש"י ז"ל וכ"ש אם מקורות הן מזו לזו בגג דהוו להו דירה מעלייתא ע"כ: ושתי מחיצות ויש עליהם תקרה בעיא בגמ' ולא אפשיטא: ועושין אותם במ"ם נראה שהיא גירסת רש"י ז"ל דהא אתחומין קאי: [הגה וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל אותן וכתב וכן צריך להיות דקאי אערים דלעיל ע"כ:] ומצאתי מוגה בגמ' בברייתא מפרש שאם היתה עיר עגולה והיא תרי אלפי על תרי אלפי בעגולא מרבע את העיר ועושין אותה כמין טבלא מרובעת שיהא ארכה כרחבה וחוזר ומרבע את תחומיה כמין טבלא מרובעת שיהא ארכן כרחבן וכן נראה שהיא גירסת הרמב"ם ז"ל אותה בה"א ובטור א"ח כל דיני פרק זה בסימן שצ"ח ובסימן שצ"ט:
נותנין קרפף וכו': ביד רפכ"ח דהלכות שבת וסי' ה' ובגמ' איתא בפירקין דף נ"ה ותוס' דפ' שני דר"ה דף כ"ג:
וחכמים אומרים לא אמרו קרפף אלא בין שני עייירות: אבל אם יש בית דירה בתוך ע אמה ושני שלישי אמה אפי' רבנן מודו דמודדין תחום שבת ממנו ואילך אפי' שהוא בסוף שבעים אמה ושירים ואם הוא חוצה מזה אין מודדין אלא מקיר העיר. ור' מאיר סבירא ליה דלעולם מניחין מכל צד שבעים אמה ושירים אפילו אין שם שום בית דירה ומשם מתחיל למדוד תחום אלפים אמה ובגמרא אתמר רב הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו ומאי קרפף דקאמרו רבנן תורת קרפף ולעולם קרפף לזו וקרפף לזו וה"נ מסתברא מדקתני סיפא אם יש לזו שבעים ושירים ולזו שבעים ושירים עושה קרפף לשתיהן להיות אחד ש"מ: ה"ר יהוסף ז"ל הגיה עשה קרפף שתיהן להיות כאחת: וחייא בר רב אמר קרפף אחד לשתיהן וסיפא דמתני' לאו מסקנא דמילתא דרבנן היא אלא ר"מ היא וצריכא לאשמועינן ברישא ובסיפא דאי מרישא ה"א חד לחדא וחד לתרתי קמ"ל דלתרתי יהבינן להו תרי ואי מסיפא ה"א הכא הוא דקאמר ר' מאיר דאע"ג דאיכא קרפף לכל חדא אמרינן חדא היא משום דדחיקא תשמישייהו דהואיל וקרובות אין להם נוי העיר בשתי קרפפות עד דאיכא טפי הלכך עושה קרפף את שתיהן להיות אחת אבל חדא דלא דחיקא תשמישתה שאין עיר אחרת סמוכה לה ויש לה אויר הרבה אימא לא ניתיב לה קרפף כלל קמ"ל. וממתני' דבסמוך דקתני וכן שלשה כפרים וכו' מקשינן בגמ' לרב הונא דקתני בה עשה אמצעי את שלשתן להיות אחד טעמא דאיכא אמצעי דהשתא אין בין עיר לעיר אלא קרפף אחד הא לאו הכי לא ומשנינן הא איתמר עלה לא משולשין ממש אלא כל שאילו מכניס אמצעי וכו' כדפי' ר"ע ז"ל: וה"ר יהונתן ז"ל פי' סוגית המשנה כולה כחייא בר רב וז"ל אם יש לזו ע' אמה ושירים סיפא ר"מ קתני לה וכו' עד והיוצא מזו ללכת דרך חברתה חוצה לה מודד מחומת חברתה ואילך וכתב דאע"פ שהוא מחמיר בעירוב הלכתא כותיה אבל הרמב"ם ז"ל שם ביד פסק כרב הונא: וכתוב בתוס' כאן וגם בריש סוכה דף ג' וז"ל (התוס') אשר כאן ונראה דאפילו בית ובית בלא עיר נותנין להם קרפף אחד לשתיהן דאלת"ה עיר שאין לה חומה במה יתחברו הבתים ליחשב כאחת אם לא ע"י שמובלעים יחד תוך ע' אמה ושירים דאין סברא להצריך שיגעו זה בזה ולפי זה לר' חייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן לאו דוקא דהא דקאמרי רבנן ב' עיירות הה"נ בית ובית אלא אגב דנקט ר"מ עיר אחת נקטי רבנן ב' עיירות ע"כ בקיצור:
וכן שלשה כפרים המשולשין וכו': ביד שם פכ"ח סי' ה' ובפסקי הרא"ש ז"ל פ' שני דמגילה דף ל"ז. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א וכן בשלשה ופי' הדבר הוא דקאי אלעיל דקאמר אלא כבין שתי עיירות ועלה קאמר וכן בשלשה כפרים אמרו דין קרפף ע"כ: וכתב ה"ר יהונתן ז"ל סיפא זו ר"מ קתני לה דס"ל דנותנין קרפף לכל עיר ועיר אבל תוס' ז"ל לדעת חייא בר רב כתבו דהך סיפא אפשר דאתיא כרבנן ע"ש: והקשה ה"ר יהונתן ז"ל וא"ת ולמה הוצרך להיות האמצעי ביניהן שלא נשאר לשתי כפרים אלא שיעור קרפף אחד ביניהן ומפרש בגמרא שקולא שני' בא התנא להודיענו במדידת תחומין והיינו דקאמר וכן כמו שהקלנו במדידת הקרפפות שאנו מוסיפין אותן על התחומין ג"כ יש קולא אחרת בדבר תחומין דרואין והאי משולשין לא משולשין ממש קאמר וכו': וכמה יהא בין אמצעית לחיצונות דאמרי' רואין אלפים אמה דהואיל ויכולה לבא וכו' כדפי' ר"ע ז"ל: וכתב ה"ר יהונתן ז"ל בסוף דבריו ומפורשת כל המשנה לדעת חייא בר רב ואע"פ שהוא מחמיר בעירוב הלכחא כותיה ע"כ וכמו שכתבתי במתני' דלעיל ומשמע מפירושו ז"ל דגם לדעת חייא בר רב מוקמינן דלא משולשין ממש קאמר אבל מדברי מפרשים אחרים ראיתי דלחייא בר רב יכולין להיות משולשין ממש וכן משמע פשטא דשמעתא דגמרא: ועיין במ"ש בשם התוס' דלעיל פ' שני סימן ה': ועיין בספר לבוש החור שם סי' שצ"ח ותוסיף לקח טוב:
אין מודדין וכו': ביד שם פכ"ח מסי' י"א עד סי' י"ז. ובגמ' אמר רב אסי אין מודדין אלא בחבל של סיב פי' אותו שגדל ומתגלגל סביב הדקל. תניא אמר ר' יהושע בן חנניה אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה בספר זכריה והכתיב במשכן של יחזקאל ובידו קנה המדה ההוא לתרעי פי' למדת רוחב השערים:
לא פחות: שכשהחבל קצר נמתח הרבה ומארי' המדה כך צ"ל בפי' ר"ע ז"ל:
הגיע להר מבליעו: והוא שלא יהא הר זקוף וכו'. לשון ר"ע ז"ל אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל הפירוש הזה הוא מגומגם דכל שכן הוא שדינו להבליעו אבל ה"ר יהונתן ז"ל פירש וז"ל לא שנו שמבליעו לבד אם יכול ואם לא יכול מקדירו כלומר שמודד אלכסונו לא אמרן אלא בהר המתלקט עשרה טפחים מתוך חמש אמות כלומר דניחא תשמישתיה לעלות במדרונו אבל הר המתלקט עשרה מתוך ד' אמות שהן כ"ד טפחים שאין שלש חלקים במדרון יותר מן הגובה לא ניחא תשמישתיה כלל ואפי' אינו יכול להבליעו אין מקדירו בחבל של ד' אמות אלא אומדו והולך לו. ויש גורסין מודדו והכל אחד שמודד עביו של הר בראשו ואומדו לפי ראות עיניו שכך עולה עוביו וחוזר למדתו ע"כ ועיין שם בהרי"ף ז"ל ובבעל המאור ובפי' רש"י ותוס' ז"ל דבגמרא: ובגמ' בלישנא קמא הלשון כך ומפ' לה למתני' לחומרא לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך ד' אבל בהר המתלקט עשרה מתוך ה מודדו מדידה יפה: הגיע להר מבליעו וא"ת אמאי לא כייל להו בהדי הדדי הגיע להר או לגאי או לגדר מבליעו וי"ל משום סיפא כו' ואם נאמר דגאי וגדר שוין לגמרי והר חלוק קצת מהם הוה ניחא תוס' ז"ל: מבליעו שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח החבל מזה לזה כך מפורש בפוסקים:
ובלבד שלא יצא חוץ לתחום: גבול צדדי העיר כדמפ' ר"ע ז"ל ופירוש אחר יש לרש"י ז"ל זולת מה שפירש ר"ע ז"ל ובעלי התוס' דחו אותו הפי': וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ובלבד שלא יוציא חוץ לתחום כן מצאתי פי' שלא יוציא את מדידתו חוץ לתחום ע"כ:
ואם אינו יכול להבליעו: בחבל של חמשים אמה כ"כ בטור. וז"ל תוס' ז"ל ואם אינו יכול להבליעו פי' אא"כ יצא חוץ לתחום או שהיה גי מעוקם כדקתני בברייתא בגמ' עכ"ל ז"ל: והובאה בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ה) ועיין במ"ש שם בסימן ד':
בזו א"ר דוסתאי: בזו למעוטי עיר מקלט ועגלה ערופה שאין מקדרין בהן דלא מקילינן בהו כ"כ אלא אנו מודדין אותם מדידה יפה וכל המדרון הוא נחשב כאילו הוא מדרון גמור מפני שהן של תורה והכי איתא בגמ' ה"ר יהונתן ז"ל:
מקדרין בהרים: גמ' אמר שמואל לא שנו דמקדרין אלא שמעוקם כל כך שאין חוט המשקולת יורד כנגדו פי' שכשמניח חוט משקולת הבנאים אצל שפתו והיא יורדת לעמקו מנקפת בשפועו ומעכבה המדרון מלרדת כנגדו אלא מרחיקה מלמטה ועד ד' אמות קרי ליה יורד כנגדו פי' שירחיק השפוע את המשקולת לקרקעיתו ארבע אמות מכנגד שפתו העליונה וכל שכן יותר אבל אם היה חוט המשקולת יורד כנגדו ששפתו זקופה מאד שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת גבהו ד' אמות והשאר מן הגי הוא מישור ושוה אין מדת מדרונו ממעט מדת התחום ע"י קדור אלא נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו מדידה יפה בקרקע חלקה ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך. דבעי בגמ' וכמה עמקו של גי דנימא מבליעו כשאינו רחב חמשים אמה אמר רב יוסף אפי' יותר מאלפים אם חוט המשקולת יורד כנגדו ואם אין חוט המשקולת יורד כנגדו לרבנן עד מאה אמה ולאחרים עד אלפים אמה. ונ"ל מן הערוך דגריס שמקדדין בשני דלתין שהביאו בערך קד ולא הביאו בערך קדר אבל קשה לע"ד למה כל הנהו דמייתי בערך קד הראשון לא בנה מהם ערך בפני עצמו והוא ערך קדד בשני דלתין: אחר זמן רב בא לידי הגהת ה"ר יהוסף ז"ל וראיתי שכתב בקצת ספרים שמקדרין ברי"ש אבל ברוב הספרים יש שמקדדין וכן בערוך גריס בדלי"ת ופירשו מנקבין ע"כ:
בסוף פי' ר"ע ז"ל שמתמעט מדרון של כל ד' אמות חצי קומת אדם. אמר המלקט כן פירשו רש"י וה"ר יהונתן ז"ל ונראה שר"ל חצי קומת האדם המודד שהוא כמו אמה וחצי:
אין מודדין אלא מן המומחה וכו': ביד שם פכ"ח מתחלת סי' י"ז עד סוף אותו פרק ופי' רש"י ז"ל אין מודדין אלא מומחה גרסי' פי' אדם הבקי במדידה וכן משמע בירושלמי דקאמר התם ההדיוט שריבה אין שומעין לו:
בפי' ר"ע ז"ל וגאון פי' מומחה מן לשון ומחה אל כתף ים כנרת. אמר המלקט הוא פי' ר"ח והרי"ף ז"ל וגרסי' אלא מן המומחה:
שומעין למקום שריבה: גמ' למקום שריבה אין למקום שמיעט לא פי' רש"י ז"ל בתמיה והלא יש בכלל מאתים מנה ומשני אימא אף למקום שריבה ויש שם פי' אחר לתוס' ז"ל ע"ע: ופי' ה"ר יהונתן ז"ל ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר כלומר כשמדד אלפים אמה לרוח מזרחית ומדד ג"כ אלפים לרוח מערבית וניכר לכל ומפורסם למראית העין שאין תחום של מזרח ארוך כמו אותו התחום של מערב בחמשים אמות או מאה:
שומעין למקום שריבה: ומוציאין מדת הקצרה כנגדה דתולין דמפני שלא מתח מתחלה החבל כל צרכה נתקצרה ותניא בתוספתא שהוא צריך למתחה בכל כחו ומקולי עירוב שנו כאן עד כאן לשונו של ה"ר יהונתן ז"ל וזה לשון הרמב"ם ז"ל מה שאמרו שומעין למקום שריבה פירשו אותו בתלמוד שאם אמר שבכאן הוא תחום שבת והוא יותר ממה שהיינו חושבין כמו כן נסמוך עליו שהוא יותר ממה שהיינו חושבין קודם לכן:
ריבה לאחד ומיעט לאחר: גמ' הא תו למה היינו הך פי' דהיינו אחד דהיינו למקום אחד ומשני ה"ק ריבה אחד ומיעט אחר שמדדום שני בני אדם זה מיעט וזה ריבה שומעין לזה שריבה אמר אביי ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונה: ולשון הרמב"ם ז"ל שם ס"פ כ"ח ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה לפיכך אם ריבה זה האחרון יתר על הראשון אפי' בחמש מאות ושמונים וחמש אמה שומעין לו ביותר על זה אין שומעין לו ע"כ כפי מה שהגיה מגיד משנה. והוא כפי חשבון חכמי הגמרא כמו שכתוב שם בכסף משנה: ור"ח גריס ובלבד שלא ירבה ממדת העיר ואלכסון ומיירי שמדדו שניהם מצד אחד ולא הוי דומיא דרישא וה"פ דאם האחרון הרחיק ציון שלו מן הראשון כמדת העיר ואלכסון אין לנו לומר שטעה אלא יש לנו לומר שהראשון קיצר ציון שלו לעיר בקרן מערבית דרומית כי באותה שעה לא היו בעיר אלא שנים או שלשה בתים בקרן מזרחית צפונית ומדד משם וזה מדד אחר שנתישבה העיר ולא טעה ע"כ וגם רש"י ז"ל פי' מה שפירש וגמגם בלשון:
אפי' עבד אפי' שפחה וכו': וא"ת והא אפי' עד אחד אינו נאמן כדתניא בפ' שני דכתובות אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן זהו כתב ידו של אבא ועד כאן היינו מהלכין בשבת ומוקי לה בגמ' והוא דיש גדול עמו משמע דגדול בפני עצמו לא מהימן וי"ל דהכא נמי מיירי בגדול עמו ולא חש כאן לפרש הואיל וכבר פירש שם ועוד י"ל דהא דקאמ' התם והוא דגדול עמו לא קאי אכולהו דע"כ לא קאי אאיש פלוני שהיה יוצא מבית הספר לטבול ולאכול בתרומה דמוקי לה בתרומה דרבנן וסגי בגדול לחודיה בתרומה דרבנן דהא אין מעלין בתרומה דרבנן ליוחסין תוס' ז"ל:
שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל: כלומר אע"פ שהצריכו חכמים ז"ל עירובי תחומין שאסרו לצאת חוץ לאלפים אמה אע"פ שלא היה אסור אלא חוץ לשלש פרסאות כמחנה ישראל שהם שנים עשר מיל וכל מיל הוא אלפים אפ"ה לא החמירו עכ"פ אלא להקל פעמים כשיסתפק לנו בהם שום ספיקא ה"ר יהונתן ז"ל: ובגמ' רמי עלה דמתני' והתניא לא אמרו חכמים את הדבר להקל אלא להחמיר ומשני אמר רבינא לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר על ד"ת פי' כל מה שגזרו חכמים בתחומין להחמיר על ד"ת באו דמדאורייתא לא מיתסרי מידי ואינהו גזור הילכך אזלינן בהו לקולא דהא תחומין עצמן דרבנן. וכתבו תוס' ז"ל ומשמע דאי הוו דאוריית' לא מהימני ואע"ג דמעשים בכל יום שמאמינים לנשים בשחיטה ונקור ולתרום חלה היינו משום דהוי בידה קודם שנעשית השחיטה הוי בידה לשחוט אבל תחומין לא הוי כלל בידו ומ"מ בדיקת חמץ אי הוי דאורייתא לא מהימני אע"ג דבידו משום דבדיקת חמץ צריך דקדוק וטורח גדול וחיישינן לעצלות הנשים טפי ממקום אחר וכן משמע בירושלמי דאיכא מ"ד דנשים אין נאמנות בבדיקת חמץ מפני שהן עצלות ובודקות כל שהוא אבל לדידן כיון דבדיקת חמץ מדרבנן והוי בידו נאמנין עליו טפי מבתחומין שאינו נאמן בקוטנו לומר ע"כ היינו מהלכין ע"כ: ואיתא נמי בפ"ק דפסחים דף ד':
עיר של יחיד: ופי' בקונטרס שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא ולא חשיב ר"ה דל"ד לדגלי מדבר:
ונעשית של רבים: שנתוספו בה דיורין ונקבעו בה שְׁוָקִים אז מערבין את כולה כבתחלתה ואין מבואותיה צריכין תקון שהרי היא כחצר אחת וכגון שאין בה ר"ה גמורה של י"ו אמה ואם יש בה מפר' בגמ' תקנתא לר"ה שבת כו עכ"ל הקונט'. והדין עמו דודאי מתני' לא איירי בר"ה גמורה מדלא קתני ור"ה עוברת בתוכה כדקתני בברייתא בגמ' ואתיא מתני' נמי כרבנן דלית להו תקנתא דר' יהודה לערב ר"ה ומיהו בגמ' נמי לא איירי ברוחב שש עשרה אמה דטפי משלש עשרה אמה ושליש לא הוה שרי ר' יהודה בלחי וקורה כדפרישית בפ"ק אלא י"ל ור"ה עוברת בתוכה שאינו רחב י"ו אמה אלא יש ר"ה רחב י"ו אמה מכאן ומכאן ובוקעין דרך העיר מזו לזו והוי ר"ה אף לתוכה דליכא י"ו אמה תוס' ז"ל:
ושל רבים ונעשית של יחיד: רבותא אשמעי' דאע"ג דנעשית של יחיד אין מערבין את כולה הואיל ומחלתה של רבים דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים ואתו לערובי כולה רש"י ז"ל:
אא"כ עשו חוצה לה שיור כעיר חדשה וכו': כך מצאתי הלשון בהרי"ף ובהרז"ה ובהרא"ש ז"ל וכן משמע ג"כ מפי' רש"י ורבינו יהונתן ז"ל:
כעיר חדשה שביהודה: גמ' תניא א"ר יהודה עיר אחת היתה ביהודה וחדשה שמה והיו בה חמשים דיורין אנשים ונשים וטף ובה היו משערין חכמים והיא היתה שיור וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל וחדשה שמה בספר יהושע היא כתובה בנחלת יהודה צנן וחדשה ומגדל גד ע"כ: וחדשה כי היכי דאיהי הויא שיור לגדולה גדולה נמי הויא שיור לקטנה ובגמ' בעי כעין חדשה מהו פי' עיר קטנה אחרת של חמשים דיורין ואינה סמוכה לגדולה בעיא שיור או לא רב הונא ורב יהודה חד אמר בעיא שיעור וחד אמר לא בעיא שיור. ר"ש אומר שלש חצרות של שני שני בתים כך צ"ל: ובגמ' ר' יצחק אמר אפי' בית א' בחצר אחת ופסק הרי"ף ז"ל הלכה כר' יצחק וכתוב בשלטי הגבורים נ"ל שרב אלפס ז"ל סובר דר' יצחק תנא הוא ע"כ ובי"ד פרק חמישי דהלכות עירובין סימן י"ט כ' כ"א ובטור א"ח סימן שצ"ב:
מי שהיה: במזרח. טור א"ח סי' תי"א:
ואמר לבנו לערב וכו': ומה שפי' ר"ע ז"ל מי שהיה במזרח וכו' הוא פרש"י ז"ל וכתב עוד בסוף לשונו והא דמשמע בשלהי מי שהוציאוהו אמר שביתתי רחוק מאלפים ה"ז לא יזוז ממקומו ה"מ בבא בדרך כיון דבמקום פלוני לא יכול לכנוס דרחוק מאלפים היה ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקניה ליה אין לו שביתה כלל לפיכך לא יזוז ממקומו אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו דמסתמא בביתו ניחא ליה דליקני כשאין עירובו עירוב כדתנן בפ' בכל מערבין גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ה"ז חמר גמל ולא קתני לא יזוז ממקומו שמעינן מינה דאם אינו עירוב יש לו שביתה בביתו ע"כ: ובגמ' קס"ד למזרח למזרח ביתו למערב למערב ביתו נמצא שביתו עומד בינו לבין עירובו בשלמא הימנו ולביתו אלפים ולעירובו יותר מכאן משכחת לה דמטי לביתיה שהיה יכול לילך לביתו בלא עירוב אבל לעירוביה לא מטי. אלא הימנו ולעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן היכי משכחת לה הא ודאי עירובו מרחיק טפי א"ר יצחק מי סברת למזרח למזרח ביתו למערב למערב ביתו לא למזרח למזרח בנו למערב למערב בנו רבא בר שילא אמר אפי' תימא כדמעיקרא כגון דקאי ביתא באלכסונא בינו לבין עירובו משוך עירובו למערב יותר מביתו ואע"פ כן פעמים שהאלכסון רב והרי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו כזה % לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן מותר לעירובו ואסור לביתו פי' הרא"ש ז"ל ואסור לביתו פי' לדין ביתו וה"ה נמי אם היה בתוך תחום ביתו אסור לדין ביתו אלא אגב דנקט ברישא ולעירובו יותר מכאן תני נמי בסיפא ולביתו יותר מכאן ע"כ:
הנותן את עירובו בעיבורו וכו': תוס' פ' שני דר"ה דף כ"ג ובטור א"ח סי' ת"ח:
נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד: כך צ"ל. וחוץ לתחום מפר' בגמ' חוץ לעיבורה של עיר דאי חוץ לתחום ממש הא ודאי אין. עירובו עירוב וכל שאין עירובו עירוב הרי הוא כתחום ביתו: ועיין בספר לבוש החור סימן תי"א: וכתב הרמב"ם ז"ל במתני' דבסמוך ואם על דרך דמיון בין מקום השביתה ובין המדינה ק' אמה ונכנסה המדינה תוך האלפים ילך המדינה כולה וחוצה לה אלף ות"ת ותשעים ושש אמות ע"כ וכן משמע מפי' שהביא ר"ע ז"ל בסמוך אבל ה"ר יהונתן ז"ל כתב ואע"פ שאנו אומרים שכל העיר כד' אמות דמיא אין אנו רוצים לומר שנחשוב אותה כד' אמות ויפסיד מן האלף שלצד מערב אותן הד' אמות אלא כונתו לומר שאין העיר כלל מן החשבון ע"כ ועיין עוד שם במה שכתב עליו שם המגיה שצריך לדקדק בדבריו: ולשון הגמ' משלימין סתם כמו שכתב ר"ע ז"ל וביד פ' ששי דהלכות עירובין סי' ג' ה':
אנשי עיר גדולה מהלכין וכו': גמ' אמר רב נחמן מאן דתני אנשי בתרוייהו לא משתבש פי' דבין אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ובין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה ומאן דתני אין אנשי עיר קטנה וכו' לא משתבש מאן דתני אנשי לא משתבש דמוקי לה בנותן את עירובו בעיר כדמפ' במתני' בהדיא כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה הסמוכה לה בתוך אלפים מהלך את כולה שעירוב קונה לו כל העיר כד' אמות כאילו שבת הוא שם ומאן דתני אין אנשי לא משתבש דמוקי לה במודד אנשי עיר גדולה שיוצאין מעירן לעיר קטנה הנבלעת כולה בתוך אלפים שלהם כגון שרחוקה מעירן אלף והיא עצמה אלף מהלכין את כולה כד' אמות ומשלימין אלף חוצה לה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה הרחוקה מעירם אלף והיא עצמה אלפים הואיל ואין כולה נבלעת באלפים שלהן עולה להן במדת התחום ואין נכנסין לה אלא באלף ומתני' דמיפרשא ואזלא בנותן עירובו חסורא מחסרא וה"ק בד"א במודד וכו' וכדפי' ר"ע ז"ל וכדתני נמי בסיפא ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה שאפי' סוף מדתו כלה במערה דבההוא מודו רבנן לר' עקיבא. והן שלשה חלוקות בדבר בשובת בתוך העיר אפי' גדולה מודה ר"ע לחכמים דמהלך את כולה ובמודד שכלתה מדתו בתוך העיר מודו חכמים לר' עקיבא שאינו יכול להלך להלן ממדתו כלום כי פליגי במניח עירובו ר"ע מחמיר וחכמים לקולא: ורבא תני ואין אנשי עיר קטנה ור' אידי תני אנשי אנשי בתרוייהו. ובירושלמי מתני' אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה אנשי עיר קטנה אינם מהלכין את כל עיר גדולה כיצד לית כאן כיצד ע"כ:
מהלך את כולה וחוצה לה וכו': ביד פ' ששי דהל' עירובין סי' ד':
בנותן את עירובו במערה: ס"א על פי המערה וצריך למחוק מלת אלא הראשונה:
ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה שאפי' סוף מדתו כלה במערה: והיכא דכלתה מדתו בסוף העיר דלא תנן לה במתני' אשמעי ריב"ל בגמ' דהויא לה כולה כד' אמות ודייקי' לה לסיועיה ממתני' דלעיל: ובגמ' אמרי' דמודה ר' עקיבא בשבת בעיר אפי' היא גדולה כאנטוכיא אפי' היא כמערת צדקיהו מלך יהודה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה:
שאפי' סוף מדתו כלה: בִמְעָרָה בכאן בסיפא מצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל הבי"ת בחיר"ק והמ"ם בשב"א: