מלאכת שלמה על מנחות ב
<< · מלאכת שלמה · על מנחות · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
לאכול שיריה וכו': הכא לא איצטריך למיתני' או כזית כיון דתנא בפ"ק. תוס' ז"ל:
אמרו לו מה שָנתַה זו מן הזבח: כך מ"מ:
שהזבח דמו ובשרו ואימוריו אחד: פי' והדם הוא מתיר את האימורים להקטיר הלכך כי חשיב על האימורין להקטירם חוץ לזמנם בשעת עבודת הדם מפגל דלאו שני מתירין נינהו אבל לבונה אינה בעיכוב מנחה כלומר אינה בכלל עכוב השירים ואין הקומץ מעכב הלבונה מהקטיר כי היכי דמעכב להו קומץ לשירים דלא מיתאכלי כל כמה דלא מתקטר אבל לבונה אי בעי מקטר לה ברישא ואי בעי מקטר לקומץ ברישא הלכך הויא לבונה מתיר בפני עצמו ואין מתיר מפגל את המתיר: בפי' רעז"ל ואם שחט אחד מהן לאכול מחברו למחר שניהם כשרים. אמר המלקט כדתנן בסוף פירקין. וביד ספי"ד דהלכות פסולי המוקדשין:
משנה ב[עריכה]
ר' יוסי אומר אותה החלה וכו': דתרי גופי נינהו ואם פיגל בזו לא נתפגלה זו וברייתא דקתני לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשתיהן בכזית דמשמע דחד גופא נינהו מדמצטרפות ולא מיתוקמא ההיא ברייתא אלא לר' יוסי דאי לרבנן אפי' פיגל באחת מהן נתפגלה חברתה היינו טעמא דר' יוסי דהכתוב עשאן גוף אחד דכתיב תביאו לחם תנופה והכתוב עשאן שני גופים מדכתיב שתים שני עשרונים הלכך ערבינהו דאמר כזית בין שתיהן מתערבין ומצטרפין דהכתוב עשאן גוף אחד פלגינהו דאמר ע"מ לאכול מן האחת ולא עירב חברתה עמה מיפלגי דאין חברתה פגול דהכתוב עשאן שני גופים מדכתיב שתים שני עשרונים וסדרים דלחם הפנים ילפינן משתי הלחם אפילו למאן דלא יליף מילתא ממילתא דהכא דמו אהדדי טפי וכי היכי דפליגי ר' יוסי ורבנן בשתי הלחם ובלחם הפנים ה"נ פליגי בלחמי תודה שהן ד' מינים שאם פיגל באחד מהן לר' יוסי לא נתפגלו האחרים ולרבנן נתפגלו ג"כ האחרים וכן אתה אומר דפליגי ג"כ במנחת מאפה שיש בה שני מינין מחצה חלות ומחצה רקיקין ואליבא דר"ש דאמר במתני' בס"פ כל המנחות באות מצה דאמר אם רצה מביא מחצה חלות ומחצה רקיקים לר' יוסי אם פיגל בחלות לא נתפגלו הרקיקין ולרבנן נתפגלו:
נטמאת אחת וכו': ירושלמי דפסחים פ' כיצד צולין ודפ"ק דהוריות:
ר' יהודה אומר שניהם יצאו וכו': כצ"ל. ופי' הרגמ"ה ז"ל אלא א"ר יוחנן ליתא לדר' אליעזר דאמר מחלוקת לפני זריקה אבל לאחר זריקה דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' יהודה דאין קרבן ציבור חלוק ל"ש לפני זריקה ול"ש לאחר זריקה ע"כ:
וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהור יאכל: ספ"ה דהלכות תמידים ומוספים וכוליה מתני' פי"ז דהלכות פסולי המוקדשין סי' י' י"א י"ג:
משנה ג[עריכה]
התודה מפגלת את הלחם וכו': פי"ז דהלכות פסולי המוקדשין סי' ז' ח': בפי' רעז"ל צ"ל דכתיב והניף הכהן אותם על לחם הבכורים וגו' אימא וכו' וגם בסוף לשונו ז"ל צריך להיות אימא כי מפגל בתודה לא מפגלי חלות צריכא:
משנה ד[עריכה]
הזבח מפגל וכו': תוס' פרק השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ט):
משנה ה[עריכה]
פיגל בקומץ וכו': פי' הרמב"ם ז"ל אבל תהי' המחשבה הזאת בשעת הקמיצה ולא בשעת ליקוט הלבונה או וכו' כתב החכם ה"ר סולימאן אוחנא ז"ל צ"ע לדעת הרב ז"ל אי בעינן תרווייהו בשעת הקמיצה ובשעת ליקוט הלבונה התנן בריש פירקין הקומץ את המנחה לאכול שיריה וכו' כ"ע מודו שהוא פגול ודוחק לומר דהכי קתני הקומץ את המנחה ובכללו מלקט לבונה אבל לדעת רש"י ז"ל שפי' דמתני' ה"פ פגול בקומץ בהקטרת הקומץ חשב על השירים לאכלן שלא בזמנן ניחא ההיא דהקומץ את המנחה דריש פירקין שהקמיצה במנחה כשחיטה בזבחים ואע"פ שלא חשב בלקוט הלבונה הוי פיגול ע"כ: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל פיגל בקומץ ולא בלבונה וכו' פי' הקומץ והלבונה שניהם דבר אחד הם כי שניהם בכלל הקטרת הם וע"כ סוברים חכמים שאינם פיגול עד שיפגל בכל העבודה הזאת וכן גבי שחט אחד מן הכבשים שחכמים אומרים אינו פגול עד שיחשוב בשעת שחיטת שניהם לאכול למחר כי שניהם קרבן אחד שהרי אסור לאכול את אחת מן החלות כששחטו אחד מן הכבשים גם שישחט גם השני וכן גם בפיגול לא הוי פגול עד שיחשוב מחשבת פגול בכל השחיטה של שניהם שהיא כולה קרבן אחד וכן בכל הזריקה או בעבודות האחרות ע"כ: במסכת זבחים פ' ב"ש (זבחים דף מ"א.) ועיין במ"ש שם סימן ב' ואיתא נמי בפ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"י) ובפירקין דף י"ד:
עד שיפגל בכל המתיר: כצ"ל. ומשמע דפסול מיהא הוי לרבנן ומפ' טעמא בגמרא בדף י"ד דגזרי רבנן קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה הבאה בבזיכין וכן נמי תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא הקטיר קומץ לאכול שירים למחר לדברי הכל פסול ומשמע קצת בגמרא דרבי פליג ומכשר לגמרי אלא שהתוס' חיצוניות חִלְקוּ בדבר: וכן נמי הא דאמרי רבנן במתני' שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר או הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר דקאמרי רבנן אין בו כרת הא פסול איכא דגזרי חד כבש אטו כבש חברו שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פיגל בכל המתיר וכן בבזך אטו בזך חברו דכולהו הנך גזרות משום דאיכא בעלמא דדמי להו והוי פגול דייקא נמי דטעמא דפסלי רבנן משום דמשכחי פגול בדדמי להו דקתני סיפא מודים חכמים לר"מ במנחת חוטא ובמנתת קנאות שאם פיגל בקומץ שהוא פיגול וחייבין עליו כרת שהקומץ הוא המתיר הא למה לי למיתני שהקומץ הוא המתיר פשיטא מי איכא מתיר אחרינא אלא לאו הא קמ"ל דטעמא דפסלי רבנן במחשב בשעת הקומץ דמנחת נדבה מש"ה הוא דאיכא קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה שהם מודים בו שהוא פיגול:
במנחת חוטא ובמנחת קנאות: שאין בהם לבונה והקומץ לבדו הוא המתיר עכ"ל רעז"ל אמר המלקט והכי נמי מודו רבנן אם פיגל בקמיצת המנחה או בנתינתה בכלי בהני עבודות דלית דכותייהו בלבונה שפיגל. הרגמ"ה ז"ל:
ר"מ אומר פגול וחייבים עליו כרת: דס"ל דמפגלין בחצי מתיר ואי קשיא הקומץ את המנחה אמאי פוסל במחשבתו הא עבודת חצי מתיר הוא דהא איכא נמי עבודת לבונה תריץ בקמיצה ודאי עבודה שלימה היא דהא ליכא קמיצה בלבונה תדע דהא בהקטרת קומץ אם חישב לאכול שירים למחר פליגי רבנן ואמרי דכיון דאייכא נמי הקטרת לבונה לא חשיבא הקטרת קומץ לפגל דקתני מתני' פיגל בהקטרת קומץ ולא בלבונה וכו' וחכמים אומרים אינו פגול עד שיפגל בכל המתיר. ואי קשיא הא אוקימנא בריש פירקין לכ"ע דמפגלין בחצי מתיר דקתני הקומץ ע"מ להקטיר קומצה למחר מודה ר' יוסי וכו' והרי לא חישב אלא על חצי מתיר על הקטרת הקומץ לאו פירכא היא דלא דמי להאי דהכא דהתם חישב על חצי מתיר בשעת עבודה שלימה והאי חישב בשעת חצי עבודה כגון שחיטת אחד מן הכבשים. רש"י ז"ל בפירקין דף י"ד:
וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר: כצ"ל:
שחט אחד מן הכבשים וכו': בפירקין דף ט"ו:
לאכול מחברו למחר שניהם כשרים: דאין מתיר מפגל את המתיר. ובגמרא הקטיר קומץ ע"מ להקטיר לבונה למחר פיגל ואע"ג דאין מתיר מפגל את המתיר ול"ד לשוחט את הכבש לאכול מחברו למחר דהתם לא אקבעו בחד מנא אבל הכא דאיקבעו בחד מנא כחד דמו ומפגל להקטרה דלבונה וה"מ לר"מ ולרבנן אבל לר' יוסי דאמר בריש פירקין אין מתיר מפגל את המתיר לא מפגלא הקטרת קומץ להקטרת לבונה ורמוז כבר בריש פירקין בפי' רעז"ל וביד פרק ששה עשר דהלכות פסולי המוקדשין סי' ז' ובפי"ז סימן י"ד ט"ז י"ז:
סליק פירקא (והוא הקומץ זוטא):