מלאכת שלמה על חולין יא
<< · מלאכת שלמה · על חולין · יא · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ראשית הגז וכו': ביד רפ"י דהלכות בכורים וכוליה פירקין שם. ובטור יורה דעה סימן של"ג. וכתב רש"י ז"ל בר"פ הזרוע (חולין דף ק"ל) ראשית הגז כל השנה כשהוא גוזז צאנו נותן לכהן דבר מועט כדמפרש לקמן שיעורא וקרי ליה ראשית הגז כי היכי דקרי לתרומה ראשית דגנך ע"כ. בפי' רעז"ל דבמתנות נמי הורו רבותי דאין נוהגות אלא בארץ. אמר המלקט היא ג"כ דעת רש"י ותוס' ז"ל:
אבל לא במוקדשין: פריש רבא בגמ' דלמקדיש גיזה עצמה איצטריך דסד"א ליגזוז וליפרוק וליתיב ליה אמר קרא ראשית גז צאנך תתן לו מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה אבל במקדיש בהמה עצמה לא איצטריך שהרי אסורה בגיזה ופשיטא דאין ראשית הגז נוהג בה ודאמרי' ליפרוק וליתיב ליה היינו משום דבעוד שהגיזה קדושה ליכא למימר דליתיב ליה דלאו דידיה הוא הר"ן ז"ל:
חומר בזרוע: כתב הר"ן ז"ל ומקשו הכא וליתני נמי חומר במתנות שהלוקח מתנות של עו"ג חייב ליתנם לכהן כיון דחיובא גביה הוא כמו שכתבתי למעלה ואילו הלוקח גז צאנו של עו"ג פטור מראשית הגז כדתנן בפירקין וי"ל דלא קתני אלא דברים שזה נוהג בהן וזה אינו נוהג בהן אבל זה פטור וזה חייב לא קתני ע"כ וכן כתבו ג"כ תוס' ז"ל בפסקא בדף קל"ו. ובגמ' פריך וליתני חומר בראשית הגז שנוהג בטרפות משא"כ במתנות שאין נוהגין בטרפות ומשני אמר רבינא מתני' ר"ש היא דתניא ר"ש פוטר את הטרפה מראשית הגז וטעמא דר"ש דיליף צאן צאן ממעשר מה מעשר טרפה לא דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת כגון נחתכו רגליה מן הארכובא ולמעלה אף ראשית הגז טרפה לא ע"כ ועיין בהר"ן ז"ל שפירש דלדעת הרמב"ם ז"ל שפסק שם בהלכות בכורים דראשית הגז נוהג בטרפה אפשר דס"ל דהא דקאמר הא מני ר"ש היא לאו למימרא דס"ל דתנא דמתני' נקיט כר"ש אלא ה"ק משום דפלוגתא דר"ש ורבנן היא לא תנא ליה לפי שלא רצה להכניס עצמו במחלוקת וכתב שכן משמע מסקנת התלמוד בפרק בא סימן שהכריח התלמוד ממתני' דקתני התם כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות דמתני' דקתני התם כל שחייב במעשרות מיטמא טומאת אוכלין כל מין קתני דאם איתא דכל קתני ולא מין דוקא האיכא טרפה דחייבת בראשית הגז ואינה חייבת במתנות ורבינא דמוקי למתמ' דהתם כר"ש דהכא ס"ל לרב ז"ל דדחייה בעלמא היא עכ"ל ז"ל בקיצור מופלג:
ובה"א חמש: גמ' תניא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו ארבע שנאמר וארבע צאן תחת השה תניא אמר רבי אלמלא דבריהם דברי תורה ודברי בריבי קבלה אנן דברי בריבי שומעין. וכ"ש שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה וא"ר יוחנן מפי חגי זכריה ומלאכי אמרה ר' ישמעאל:
ר' דוסא בן הרכינס אומר וכו': בבתרא פ' מי שמת (בבא בתרא דף ק"נ) ומ"מ חמש רחלות גזוזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז דברי ר' דוסא בן הרכינס וחכ"א וכו' וכמו שהיא שנויה בפ"ג דעדויות סימן ג':
חמש רחלות: גמ' כי סליק איסי בר היני אשכחיה ר' יוחנן לאיסי בר היני דקא מתני ליה לבריה רחלים א"ל אתנייה רחלות א"ל כדכתיב רחלים מאתים. א"ל לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן א"ל ראשית הגז בכמה א"ל ר' יוחנן בס' א"ל והאנן בכל שהוא תנן א"ל א"כ מה בין לי ולך אם איני יודע פירושה של משנתנו יותר ממך במה אני גדול ממך אני יש בידי דכל שהוא לאו דוקא אלא איידי דא"ר דוסא שיעורא רבא [הגה"ה פי' דהיינו מאה ושמנים ושבע סלעים וחצי שהרי המנה כ"ה סלעים והפרס י"ב סלעים וחצי] אמרו רבנן שיעורא זוטא וגוזמא הוא ומיהו ס' סלעים בעינן כי היכי דלימטי סלע לכהן דבציר מהכי ליכא למ"ד דתהוי נתינה אבל אם יש לו הרבה ראשית הגז לחלק לא יפחות לכל כהן ממשקל חמש סלעים כדתנן במתני' וכמו שאכתוב עוד בסמוך בס"ד:
גוזזות מנה מנה ופרס: גרסינן והוי כמו מנה ופרס מנה ופרס. ועיין במה שכתבתי בפ"ג דעדויות סימן ג':
וכמה נותן לו: מפרש בגמ' אליבא דרב ושמואל ור' יוחנן דלאו ארישא שאין לו אלא דבר מועט קאי אלא מילתא באפי נפשה היא בישראל שיש לו גזים הרבה ובא לחלקם דכיון דחלק א' מששים שבהן יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה אמרינן ליה לא תיבצר לכל חד מה' סלעים הואיל ויש לו ליתן לא יפחות לכל אחד מנתינה הראויה ומיהו היכא דגוזזות מועט נמי סגי ליה בששים:
מלובן ולא צואי: בערוך גריס צוי ופירש לשוו מיאוס ענין צואה. ובספר הפרפראות בפרשת שופטים גז צאנך ב' במסורת גז צאנך כמטר על גז והיינו דאמרי' שצריך ליתנו לו כשהוא מלובן וזהו כמטר על גז שיהא מלובן ולא צואי ע"כ. ובגמרא תנא לא שילבננו ויתננו לו אלא שילבננו כהן ויעמוד על חמש סלעים פי' רש"י ז"ל לא שיהא על ישראל מוטל ללבנו אלא אשיעורא קפיד דליתיב ליה בהכרע שכשיתלבן שיהא בו חמש סלעים ונפטרות כל הגזים ע"כ. נראה שרוצה לפסוק כר' ינאי רביה דר' יוחנן שאמר ראשית הגז בששה ונותן חמש סלעים לכהן ואחד לו וכן אפי' יש לו אלף גזים אינו חייב לתת יותר מחמש סלעים וכדפשטא דמתני' דקתני וכמה הוא נותן לו משקל חמש סלעים דקאי ארישא ולא צריכינן למימר דסיפא דמתני' בישראל שיש לו גזין הרבה עסיקינן והוא פסק כמה גאונים עיין בפסקי הרא"ש ז"ל דהלכה כר' ינאי לגבי ר' יוחנן כ"ש לגבי רב ושמואל דלית הלכתא כותייהו לגבי ר' יוחנן והיא דעת הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי מה' בכורים וכבר הזכיר דעת זו הרי"ף ז"ל אע"ג דאיהו לא פסק כן ומ"מ קשה דבתר הכי פי' רש"י ז"ל מכר לו שתופות וכו' הא אוקימנא עצה טובה קמ"ל דאע"ג דשייר לעצמו מן הטוב יקנה מן הלוקח ממין הרעות אחד מששים ויתן לו ע"כ ולע"ד צ"ע:
עד שצבעו פטור: בר"פ הגוזל קמא מוקי לה בקלא אילן שדומה לתכלת ולא עבר ע"י צפון וכמו שכתבתי שם. ואיתא להאי בבא נמי שם דף צ"ד ע"ב ובפ' מרובה (בבא קמא דף ס"ו) וכתבו שם תוס' ז"ל עד שצבעו אין לפרש שצבעו לחלקו של כהן מה שהפריש לו מן הגיזה דלא שייכא בה הפרשה כמו גבי תרומה דהפרשה שייכא בה הפרשת ראשית הגז אינה כלום מה שמפריש לצד אחד וכאילו לא הפרישו עכ"ל ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל עד שצבעו פטור פי' בקונטרס דהוי כמו מזיק מתנות כהונה או שאכלן דאמר רב חסדא בפירקין דלעיל דפטור והכא נמי גוזל וקשה דא"כ מאי קמ"ל רב חסדא כיון דמתני' היא ובפרושי רש"י ז"ל הראשונים במכתב ידו פירש שקודם שגזז חמש צאן דהיינו כדי חיוב צבע מה שגזז שלא בא לידי חיוב עד שצבעו והעביר עליו קולמוס ונראה דקמ"ל רב חסדא שלא נפרש מתני' כפירוש שמחק בקונט' אלא פטור משום דמזיק מתנות כהונה שקנאם בשנוי ע"כ:
הלוקח גז צאנו של עו"ג פטור מראשית הגז: עיין במ"ש בפ"ג דפאה סימן ה'. ובגמ' דייק הא צאנו לגזוז חייב פי' רש"י ז"ל הא צאנו לגזוז כגון שקנה כל עדרו של עו"ג כשהיא עומדת להגזז הואיל והכל של ישראל קרינן ביה צאנך וחייב אע"פ שגדלו הגזים אצל עו"ג ומתני' דלא כר' אלעאי דאיהו מקיש גז לתרומה דכתיב ראשית דגנך וגו' וראשית גז צאנך מה תרומה גדל בחיוב דהיינו ביד ישראל שלקח שדה מן העו"ג חייב גדל בפיטור פטור. ועיין במ"ש ספ"ק דחלה:
אם שייר המוכר חייב: י"ס אם שייר המוכר המוכר חייב וטעמא דמתני' משום דאין רשאי להפקיע ממונו מיד מצוה ולמכור גזין כדי שיהא גז של אחד וצאנך של אחד ולפוטרן דלא קרינן ביה גז צאנך אלא מזבין כי קא מזבין לא מזבין מתנה לכהן וכן תנן נמי בפירקין דלעיל מכור לי בני מעיה של פרה זו והיה בהן מתנות נותנם לוקח זה לכהן ואין הטבח מנכה לו מן הדמים לפי שלא מכר לו את המתנות מסתמא. לקחן הימנו במשקל דהשתא ודאי זבין ליה מנכה לו מן הדמים הלכך הכא גבי ראשית הגז אם פירש לו המוכר ללוקח הכל אני מוכר לך אין כאן לכהן כלום אפי' על המוכר הואיל ועד שלא נגזזה נמכרה לא חל עליה חובת ראשית הגז דלא קרינן ביה גז צאנך וטעמא דמתני' משום דלא זבניה ושייר המוכר במתנות גביה והוא חייב דאמר ליה לוקח וכר כדפי' רעז"ל:
היו לו שני מינים שחופות ולבנות וכו': כתב הר"ן ז"ל שהרב אלפסי ז"ל שהשמיט משנה זו משמע דס"ל דכולה מתני' משום עצה טובה היא ובודאי דהכי הוא וכו' ע"ש שהאריך. וז"ל רש"י ז"ל בגמ' עצה טובה אשמעיניה תנא למוכר שלא יתן לו מן הנקבות המשומרות לו על הזכרים שמכר משום דהאי דזכרים קשה והאי דנקבות רכיך לפיכך יקנה מן הלוקח כדי ראשית הנז של זכרים מצמר הזכרים וכן יקנה מן הלוקח כשיעור השתופות אחד מששים ויתן לו לכהן ולא יצטרך לתת לו כשיעור לבנות ושחופות הכל מן הלבנות שלא מכר לו:
שחופות: גירסת הערוך טחופות בטית. ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"י דהלכות בכורים גיזה לבנה וגיזה שחומה בשין ובמם:
זה נותן לעצמו ווה נותן לעצמו: לשון החכם הר"ס ז"ל וזה נותן לעצמו פי' ויחזור ויתן דמים המוכר ללוקח לעצה טובה קמ"ל שלא יפסיד המוכר שיתן הכל מן הרך המשובח ע"כ: