מלאכת שלמה על בבא קמא א
מלאכת שלמה · על בבא קמא · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
[א) הדף הראשון בכ"י הי' מטושטש הרבה וקרוע וחסר לפנינו באור המחבר על המשנה הראשונה כולה ונלקה בחסר בקצת מקומות גם במשנות הסמוכות.]
חבתי בתשלומין וכו': וכתוב בנמקי יוסף כי זו דלא דייק מהך לישנא דסיפא דאגב רישא דקתני חב המזיק לשלם תשלומי נזק הוצרך למתני בסיפא תשלומי נזקו אלא ה"ק מדנקט הכי בהך לישנא דרישא בלשון תשלומין ע"כ. ולפי פירושו ז"ל נלע"ד דאתי שפיר מדויק לשון הברייתא דקתני תשלומי נזק מלמד שהבעלים מיטפלין בנבלה דמשמע דקאי ברייתא אלישנא דרישא דמתני' וכן מצאתי אח"כ מבואר בפי' רש"י ז"ל סוף פרק אלו נערות. אבל בתוספתא הלשון כן חבתי בתשלומי נזקו מלמד שהבעלים וכו' ומ"מ אין האי תנינא להא דת"ר דקאמר בגמ' כשאר תנינא שבתלמוד דו"ק וקל להבין. בפי' רעז"ל כגון החופר בור תשעה בר"ה ובא אחר והשלימו לעשרה ונפל שמה שור או חמור ומת האחרון חייב ע"כ. ובגמ' פריך ותו ליכא גוונא אחרינא בהכשר כל נזקו והא איכא נמי וכו' והא איכא נמי וכו' עד ארבעה והא איכא פריך ואזיל תרי מינייהו מסברא ותרי מינייהו מברייתא וכולהו משני להו:
נכסים שאין בהן מעילה: ובגמ' פריך מעילה הוא דלית בהו הא מיקדש קדשי ואע"ג דמיקדש קדשי חייב בנזקין ורבא מוקי לה בנכסי הדיוט ומאי שאין בהן מעילה שאין בהן דין מעילה ולא תידוק מינה הא מיקדש קדשי וקאי בקשיא אמאי לא תני בהדיוט בהדיא ר' יוחנן אוקי לה מעיקרא בקדשים קלים שאין בהן מעילה אע"ג דמיקדש קדשי וכר' יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הם ושור רעהו קרינן ביה. וז"ל הרא"ש ז"ל מאן תנא א"ר יוחנן ר' יוסי הגלילי היא ומסקי' דר' יוסי הגלילי במתנות כהונה בזמן הבית מודה ר' יוסי הגלילי דלא הוי ממון בעלים אבל בכור בזמן הזה אפי' תם הוי ממון בעלים לקדש בו את האשה ולרבנן אפי' בכור בעל מום חי בזמן הזה לא הוי ממון בעלים לקדש בו את האשה כדאמרי' התם בפ' הפרה שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו אביי אמר משלם ח"נ רבינא אמר משלם נ"ש ופי' רב יהודאי גאון דמיירי בבכור שור דלא פסיק ליה ומסתמא בימיהם נחלקו אלמא לא הוי ממון בעלים מחיים לפי שאסור בגיזה ועבודה וחלב ע"כ ועיין ג"כ בתוס' ז"ל:
נכסים המיוחדים: שיש להם בעלים מיוחד ם שאם הזיק נכסים של הפקר פטור עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט הכי ממעט בתוספתא ובגמ' פריך היכי דמי אי דנגח תורא דידן לתורא דהפקר מאן תבע ליה והמסקנא כגון שנגח תורא דהפקר לתורא דידן וקדם אחר דזכה בו. ורב יהודה אמר למעוטי זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק ותנא והדר מפרש לקמן ספ"ג ורבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר דהכי משמע שיהו מיוחדים לאדם אחד לעולם משעת נגיחה עד שעת העמדה בדין וגמר דין ותניא נמי הכי יתר על כן אמר יהודה אפי' נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר פטור שנאמר והועד בבעליו והמית וגו' השור יסקל וגם בעליו יומת עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד כלומר בבעל אחד והאי ברייתא קאי אמתני' דלקמן פ"ד סי ז'. וכתב הרא"ש ז"ל דאע"ג דפליגי רבנן עליה דר' יהודה מוקי רבינא מתני' כיחידאה משום דרבנן לא פליגי עליה אלא בשור שהמית אדם אבל בשור שהמית שור לא פליגי עליה כמו שכתוב בפירוש בשם ה"ר מאיר ז"ל ע"כ:
ובכל מקום: ה"ר יהוסף מחק ב' מלות הללו וכן מצאתי בכל הספרים:
חוץ מרשות המיוחדת למזיק: דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי שמעינן מינה דאי עייל ברשות לרשות המזיק חייב:
וכשהזיק חב המזיק: פירשנו לעיל לאתויי קרן אבל אליבא דרב דאמר דתנא השור לכל מילי דשור ומבעה זה אדם מפרש בגמ' וכשהזיק לאתויי בהמה שביד השומרים שאם הזיקה תם משלם ח"נ ומועד משלם נ"ש וכדתנן ספ"ד וה'. וכתבו תוס' ז"ל ואפי' לרב חסדא דס"ל דחצר השותפין המיוחדת לפירות ולא לשורים חייב בה הכתוב על השן ועל הרגל דבשדה אחר קרינן בה. ומתני' דקתני ורשות הניזק והמזיק לא קאי אדלקמיה אלא אדלבתריה וה"ק אבל רשות הניזק והמזיק כשהזיק חב המזיק אכתי איכא יתורא לאתויי קרן לשמואל וכל הני שומרין לרב דה"מ למיתני ורשות הניזק והמזיק חייב ולא ליתני כשהזיק חב המזיק ע"כ. ונראה דמיטב לא הדר תנייה הכא אלא אגב דאיצטריך למיתני כשהזיק חב המזיק למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הנא נמי מיטב אע"ג דהא ודאי לכ"ע שמעינן לה מרישא לכולהו אבות נזיקין דמשלמי ממיטב ובקרן אם הוא מועד דאילו תם מגופו משלם ואין כאן מיטב. אבל אי קשיא לי הא קשיא לי דרב חסדא למה לא פירש מתני' כר' אלעזר כדמשמע פשטא דמתני' ובמיוחדת לפירות ולשוורים וכדפי' תוס' ז"ל. ונלע"ד דרב חסדא היה מקובל דברישא דמתני' גרסי' וכשהזיק בוי"ו אבל הכא בזה מקובל דגרסי' כשהזיק בלא וי"ו וא"כ טפי משמע פשט המשנה דאדלבתריה קאי מאדלקמיה ומ"מ אכתי איכא יתורא בלשון מתני' לרב לאתויי שומרי' ולשמואל לאתויי קרן וכדפירשו תוס' ז"ל כנלע"ד ודו"ק. ומצאתי שה"ר יהוסף ז"ל הגיה וכשהזיק בוי"ו וכתב שכן מצא מוגה ע"כ:
בפי' רעז"ל שמין כמה שוה הנזק מנה או מאתים וכך ישלם לו וכו' כך הגיה החכם השלם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל. עוד בפי' רעז"ל ואם הזיקה פרתו של ראובן טליתו של שמעון שדרסה עליו ברשות הניזק וכו'. אמר המלקט כתבו תוס' ז"ל וקשה דעל כרחך פרה שהזיקה הטלית היינו בחצר הניזק או בכוונתו להזיק והוי קרן או דרך הלוכו והוי רגל וטלית שהזיקה פרה היינו בר"ה דהוי מטעם בור דאי אפשר לאוקומי פרה שהזיקה טלית נמי בר"ה ומטעם קרן דא"כ היה פטור בעל פרה כדאמרי' לקמן בפ' שני וכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. ואפי' אם נפרש שכן אירע שפרה הזיקה טלית בחצר ברשות הניזק וטלית שהזיקה פרה בר"ה אכתי מתני' היא לקמן בפ' המניח שני שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר ח"נ שניהם מועדי' משלמי' במותר נ"ש ותי' דתנא והדר מפרש ע"כ. וכתבו הרא"ש ונ"י ז"ל ומשכחת לה חיובא בתרוייהו שהזיקו זה את זה בבת אחת וכיצד כגון בחצר המיוחדת לזה ולזה לשורים אבל אינה מיוחדת למטלטלין לתרוייהו אלא לחד בלחוד דלגבי חיובי שור חייב ולא מצי למימר ליה תורך ברשותי מאי בעי ולגבי רגל נמי שקרע הטלית חייב כיון שאין מיוחד למטלטלין אלא לניזק חצר הניזק הוא וחייב או בגוונא שפי' כבר רעז"ל. מ"מ לא בא אלא לומר שאע"פ שכל א' שוה דמי מה שהזיק בדקדוק אין הניזק יכול ליטלו בלא שומת ב"ד שהמזיק יכול לעכב שלא יטול אלא בשומת ב"ד ע"כ. בפי' רעז"ל והתשלומין של נזיקין לא יהו אלא בפני ב"ד וכו' פי' מה שהוא קנס כמו חצי נזק של קרן הר"ס אוחנא ז"ל:
על פי עדים: פרט למודה בקנס למ"ד פטור ולמ"ד חייב לא שייך לומר פרט למודה ולא באו עדים כלל דמתני היא במרובה דעל פי עצמו פטור וליכא למימר דתנא והדר מפרש דאין מאריך שם יותר מכאן ולא נקטיה אלא משום סיפא בני חורין שיהו העדים בני חורין למעוטי עבדים שאינם משוחררין ואע"ג דהוטבלו לשם עבדות דאי לאו הכי היינו גוי. בני ברית למעוטי גוים וצריכא. וכתוב בנמקי יוסף וה"ה דלשאר דינין בעינן בני חורין אלא דהכא אגב סרכא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים נקט דגוים ועבדים לאי בני עדות נינהו אפי' בהודאות והלואות וכ"ש בקנסות ונזיקין ע"כ. וז"ל הרא"ש ז"ל בני חורין ובני ברית למעוטי עבדים וגוים דסד"א דלענין ניזקין ראוי להאמין לכל אדם כדי שישתלם לניזק דמי נזקו אי נמי בשור של נכרי שנגח לשור של ישראל דאין מוציאין מן הנכרי אלא בעדים כשרים ע"כ. וכתבו עוד שם בהג"ה מיהו אם קבלו אותן בטלי דינין עדותן עדות וגם ערל שמתו אחיו מחמת מילה כשר להעיד ע"כ:
והנשים בכלל הנזק: דכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לכל העומדי' על הר סירי והרי נשים בכלל השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה:
חמשה תמין. וכו': נלע"ד דמניינא למעוטי ח"נ צרורות דלעולם אפי' אלף פעמים אינו משלם אלא ח"נ ולא הוי לא כדין מועד ולא כדין תם ודלא כסומכוס דאית ליה צרורות נ"ש משלם. ובגמ' מסיק דמתני' חסירי מחסרא והכי קתני חמשה תמין הן ואם הועדו חמשתן מועדין ושן ורגל מועדין מתחלתן וזהו שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת ר"ט ורבנן ויש מועדין אחרים כיוצא באלו הזאב וכו' ופי' רש"י ז"ל ואם הועדו חמשתן מועדין היינו פירושא דחמשה מועדין דתנן במתני'. ושן ורגל מועדין מתחלתן ולאו אמניינא קאי אלא מועדין קתני ואזיל. וזהו שור המועד הא דאמרן ואם הועדו חמשתן מועדין זהו שור המועד הכתוב בפרשה. ויש מועדים וכו' סיפא דמתני' קמפרש והא דלא תני להו בהדי הני משום דלא כתיבן כי הנך. בפי רעז"ל ומתני' אתיא כמ"ד משונה קרן בחצר הניזק שמשלמת נ"ש ואפי' היא תמה. אמר המלקט רש"י ז"ל פי' בפירקין דף י"ד משונה קרן בחצר הניזק נ"ש משלם קרן תמה וכל תולדותיה קרי משונה הואיל ושינו את וסתן שלא היה דרכן ע"כ ועיין במ"ש לקמן פרק שני סי' ה':
ולא לרבוץ: גמ' א"ר אלעזר לא שנו אלא פכין גדולים אבל פכין קטנים אורחיה לרבוץ ואם רבצה עליהם פרה פטורה וברשות הניזק חייבת נ"ש דתולדה דרגל היא. ומצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל מצאתי בכל הספרים לשבר כדרך הלוכה בכף שור המועד בלא וי"ו והפרדלס בפ"א ע"כ. וגם בר"פ דלקמן הגיה כדרך בכף:
ושור המועד: בפי' רעז"ל חשיב להי חד פי' דלגבי מועד חשיב לנגיחה ונגיפה ונשיכה ורביצה ובעיטה חד וע"י העדאת העדים אתי בהו חיוב נ"ש הלכך חדא מילתא הוא רש"י ונמקי יוסף ז"ל. וקשה לע"ד דהא מסקנא דגמ' החמשה מועדים היינו החמשה תמין שהועדו וא"כ מה להם ז"ל לפרש כלום במשנה ושמא משום דבין לשמואל דאמר רישא רבנן וסיפא ר"ט בין לר' אלעזר דאמר משמיה דרב כולה ר"ט היא אתיא מתני' כפשטה איצטריכו לפרושי מה שכתבנו בשמם ז"ל. וכתבו שם תוס' ז"ל וא"ת אמאי לא חשיב אש ובור גבי מועדים וי"ל דלא חשיב אלא בעלי חיים אבל בור ואש כך לי פעם ראשונה כמו פעם שלישית ורביעית ע"כ. ולע"ד צ"ע חדא דהוי סגי כשיאמרו אבל בור ואש לאו בעלי חיים נינהו וכמו שפירש רש"י ז"ל בקיצור בפירושו למתני' ותו דמאי דקאמרי כך לי פעם ראשונה וכו' והרי שן ורגל נמי כך לי פעם ראשונה וכו' דו"ק:
והנחש הרי אלו מועדין: אפי' בנשיכה ובכל ניזקין ומשלמי בעלים שלהם נזק שלם רש"י ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א דהלכות נזקי ממון אם סייקו או המיתו בנגיחה או בנשיכה ודריסה וכיוצא בהן חייבי' נ"ש ע"כ ופי' שם המגיד משנה ז"ל כל אלו אם עשו מעשה שן ורגל דינם כדין קרן לענין חלוק הרשויות אלא שהן מועדין מתחלתן ע"כ. אבל תוס' והרא"ש ז"ל כתבו וז"ל בכל ענייני ההיזק חשיבו מועדי' אלא כל אחד במידי דאורחיה כגון שבא זאב וטרף ארי ודרס או טרף להניח אבל אם טרף ואכל דלאו אורחיה וכן שאר היזקות דלאו אורחייהו לא הוי מועדי' אלא משלמי' ח"נ. ובמידי דאורחייהו דמשלם נ"ש דוקא בחצר הניזק אבל בר"ה פטור דהוי שן בר"ה כדאמר שמואל בגמרא ארי ברשות הרבים דרס ואכל פירוש מחיים פטור דאורחיה הוא ואפילו נחש שאין נהנה מנשיכתו מכל מקום כיון דאורחיה בהכי הוי כמו רגל דפטור ברשות הרבים ולא הוי כמו קרן בתר דאייעד אף על גב דמתכוין להזיק מדחשיב ליה גבי אחרינא עכ"ל ז"ל וגם נמקי יוסף ז"ל כתב בשם הרמ"ה וז"ל הרי אלו מועדים דוקא בחצר הניזק דומיא דשן ורגל אבל בר"ה פטירי דאורחייהי הוא כדאמרי' בגמ' והא דפלגינהו תנא משן ורגל דבהמה משום דמשונות הן שדורסות ואוכלות חיים וטורפות להניחה מה שא"כ בבהמה ע"כ ועיין בשלטי הגבורים. וק"ק לע"ד אמאי לא תנא נמי הכלב והחתול וי"ל משום דלא פסיקא ליה דהני מועדים אפילו לאימרי רברבי וכ"ש לתרנגולים אבל כלב וחתול לא הוי מועדים מתחלתן לשלם נ"ש אלא כלב לטלאים וחתול לאפרוחים אבל כלב לכבשים גדולים או חתול לתרנגולים משונה הוא ולא משלם אלא ח"נ אלא שלדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהלכות נ"מ הכלב אפילו לכבשים קטנים הוי שנוי וכן משמע קצת דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל אלא שהרא"ש ז"ל נראה דקשה דידיה אדידיה ע"ש אח"כ מצאתי מ"ש לקמן פ' שני סימן ב' בשם הרא"ש ז"ל עיין עליו שם:
ר' אלעזר: בלי יו"ד גרסי וכן נמי פירשו תוס' ז"ל גם בסנהדרין פ"ק דף ט"ו כך פירשו וז"ל שם אומר ר"ת דהכא במתני' דפ"ק דסנהדרין גרסינן ר' אליעזר שהוא קודם ר' עקיבא ובמתני' דפ"ק דב"ק גרסי' ר' אלעזר דהא בגמ' מזכירו אחר ר"מ ע"כ. וכתבו ומיהו אכתי קשה דהא תנן והנחש מועד לעולם אליבא דכ"ע והתם מפרש ריש לקיש והוא שהמיתו אבל לא המיתו לא קסבר יש להם תרבות ויש להם בעלים אפילו הנחש. ואומר ר"ת דהתם בקשורין בשלשלאות כגון בגוהרקי שלו ובענין זה יש להם תרבות ואין להם להרגן אלא א"כ המיתו אבל לענין אם הזיקו לשלם נ"ש או לא בהא לא איירי מידי התם אי חשיב תרבות שלהם תרבות ע"כ. ופי' רש"י ז"ל שהן בני תרבות שגדל אותם בביתו ע"כ. משמע מתוך פירושו ז"ל שבא ללמדנו דאינם בני תרבות היינו שיש להם בעלים אלא שלא גדלן בתוך ביתו או כגון שלקחן גדולים וכן מוכרח לפרש דאי לא תימא הכי היכי משכחת בהו חיוב כלל לא כדין מועד ולא כדין תם [הג"ה וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל בני תרבות בכל הספרים ל"ג בני וכן עיקר ונ"ל לפרשו לפי זו הגירסא דה"ק בזמן שהן תרבות פי' בזמן שהן גידול ורביית בני האדם כלומר שאינם מדבריות שגדלים ע"י עצמן אלא שהם תרבות של אנשים אז אינם מועדין ועל זה הדרך הוי נמי פירושא דקרא דכתיב תרבות אנשים חטאים כלומר גידול שגדלו אנשים חטאים עכ"ל ז"ל] א"נ יש לפרש עוד דכוונת רש"י ז"ל למעוטי שאין צריך שיהו קשורין בשלשלאות והכי איתא בגמ' בברייתא ר"מ אומר אף הצבוע ר' אלעזר אומר נחש פי' נחש לבד הוא שמועד לעולם אפי' שהוא בן תרבות וברדלס דמתני' נמי היינו צבוע אלא דמתני' מיירי בצבוע נקבה ור"מ מוסיף צבוע זכר משום דמשתנה לכמה מינים פי' דלאחר שבע שנים נעשה עטלף ולאחר ז' שנים נעשה ערפד ולאחר ז' שנים נעשה קימוש ולאחר ז' שנים נעשה חוח ולאחר ז' שנים נעשה שד משום הכי הוצרך להוסיפו. ירוש' א"ר [יוסי בי ר' אבין לא] הוסיף ר' מאיר [אלא בצבוע זכר] מפני שיש [לו שעה שהוא קשה כארי]:
מה בין תם וכו': במכלתא פרשת משפטים תניא והובאה בילקוט סוף סימן של"ט חמשה דברים בין שור תם למועד מועד צריך עדים ותם אינו צריך עדים מועד משלם את הכופר ותם פטור מן הכופר מועד משלם שלשים סלעים ותם אינו משלם שלשים סלעים מועד משלם נזק שלם ותם משלם ח"נ מועד משלם מן העליה ותם משלם מגופו ע"כ. ובפירקין דף ט"ו משני למ"ד פלגא נזקא קנסא דשייר שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם ע"פ עצמו דהא שייר נמי חצי כופר פי' שהמועד שהמית את האדם משלם כופר שלם ותם שהמית אפי' חצי כופר כדינו בניזקין לא משלם דכתיב בעל השור נקי ודרשינן נקי מחצי כופר ולמ"ד פלגא נזקא ממונא לא קשה מאי שייר דהאי שייר דלא שייר אלא חצי כופר דאמר לך הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר ולא שייר כלום דאי משום שהמועד משלם כופר שלם ותם לא משלם אלא פלגא כופר לאו שיורא הוא דהא תני לה התם משלם ח"נ ומועד נ"ש וכופר בכלל. ותוס' ז"ל קשקלי וטרו התם מנא ליה לתלמודא דר' יוסי הגלילי אית ליה דתם משלם חצי כופר ועוד כתבו ז"ל דהוה מ"ל הא מני ר"ש בן זומא היא דאמר התם בפ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ"א) נקי מדמי עורו פי' שאף עורו אסור בהנאה ולדידיה נמי כופר לאו שיורא הוא ע"כ. פי' דממה נפשך אי ר"ש בן זומא ס"ל דתם משלם חצי כופר היינו בכלל תם משלם ח"נ ואי ס"ל דתם לא משלם חצי כופר משום דאי בסקילה הביאהו לב"ד וישלם לך וא"כ לאו שיורא הוא נמי שהוא בכלל שהתם משלם מגופו ואי לאו בסקילה כגון על פי עד א' או על פי הבעלים בין תם בין מועד שניהם פטורין מדרבה פ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ"ג) דאמר שור שהמית בן חורין שלא בכונה פטור שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת כל זמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר. ובספרי' כתוב אלא שהתם וכו' וק"ק לע"ד מלת אלא כי לא תפול מלת אלא כששונה מה בין וכמו ששנוי בפ' מי שהיה טמא מה בין הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה וכו' מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים וכו' וגם בפ"ק דתעניות ששנינו מה אלו יתירות על הראשונות אלא שבאלו מתריעין בכמה ספרים ל"ג מלת אלא ולא קתני מלת אלא רק אם היה שונה אין בין תם למועד אלא שהתם וכך כמו שהיא שנוי כמה זימני בפ"ק דמגלה אין בין וכו' אלא וכו' וכגון ההיא דתניא בפ"ק דתעניות דף י"ג אין בין שלש ראשונות לשלש אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית מלאכה אין בין שלש שניות לשבע אחרונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות ושמא י"ל דיש מכאן קצת ראיה לרב פפא דפשיטא ליה בגמ' לעיל בפירקין דף ג' דח"נ צרורות משלם מן העליה כמו שרמזתיו לעיל ראש פירקין וכמו שפסקו הפוסקים ז"ל וה"פ דמתני' אלא שהתם משלם ח"נ מגופו ומועד משלם נ"ש מן העלים כלומר דוקא בין תם למועד יש חילוק בין מגופו ובין מן העליה אבל צרורות אע"ג דגם הוא אינו משלם אלא ח"נ כתם מ"מ אינו משלם מגופו כתם אלא מן העליה כמועד. וליכא למיפרך א"כ תיפשוט בעיא דרבא מהכא דהא אינו מבורר בבירור וגם לא דיוק גמור רק מלה חדא יתירה בעלמא או שמא אתא לאשמועי' במאי דקאמר אלא שהתם משלם ח"נ מגופו פי' לעולם אפילו אחר שהועד דצד תמות במקומה עומדת וכר' יהודה בפ' ד' וה' דף מ' ועיין ג"כ במ"ש בפ' שני דכריתות סי' ד' גבי מה בין שפחה לבין כל העריות גם ברפ"ק דקנים:
מן העליה: פי' מן הקרקע המעולה שבנכסיו וכן הוא אומר וישכב חזקיהו עם אבותיו ויקברהו במעלה קברי בני דוד פי' במעלה אצל מעולים שבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה. ומצאתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל שהתם משלם ח"נ מגופו מצאתי דגרסי' ומגופו בוי"ו וה"פ אפילו הח"נ שאמרנו אינו משלמו בכל פעם כי אינו משלמו אלא מגופו ואם אין גופו שוה חצי הנזק אינו משלם אלא גופו אבל מועד משלם נ"ש פי' מכל מקום אפי' מן העלי' ולפי זה אתי שפיר דגבי מגופו גרסי' בוי"ו ומגופו. וגבי מן העלי' לא גרסינן ומן העלי' [בוי"ו] דהאי מן העלי' אינו אלא פירוש על מה שאמר ומועד משלם נ"ש ואינו תשלומין אחרים אבל מגופו הוי תשלום אחר מחצי הנזק ע"כ: