מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק יא
פרק יא
[עריכה]אלו הרעות הנופלות בין בני אדם מקצתם אל קצתם לפי הכוונות והתאוות והדעות והאמונות, כולם גם כן נמשכות אחר ההעדר, מפני שהם כולם מחוייבים לסכלות, ר״ל מהעדר החכמה. כמו שהסומא, מפני שהוא חסר הראות, נכשל תמיד, מחבל בעצמו ועושה חבורות לזולתו גם כן, מפני שאין אצלו מי שיורהו הדרך, כן כתות בני אדם כל איש כפי סכלותו יעשה בעצמו ובזולתו רעות גדולות בחק אישי המין. ואילו היה שם חכמה אשר יחסה לצורה האנושית כיחס הכח הרואה אל העין, היו נפסקין נזקיו כולם לעצמו ולזולתו, כי בידיעת האמת תסור השנאה והקטטה ויבטל היזק בני אדם קצתם לקצתם. כבר יעד אותו ואמר וגר זאב עם כבש וגו' (ישעיהו יא ו) ופרה ודב וגו' (ישעיהו יא ז) ושעשע יונק וגו' (ישעיהו יא ח); ואחר כן נתן סבתו ואמר כי הסבה בהסתלק השנאות והקטטות וההתגברויות, הוא ידיעת בני אדם בעת ההיא באמתת השם, אמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים (ישעיהו יא ט). ודעהו: