מועד לכל חי סימן ג

<< · מועד לכל חי · סימן ג · >>

סימן ג

אשית עצות,

ושמרתם את המצות

א ושאבתם מים בששון ללוש בהם את המצות, וצריך שיעברו י"ב שעות משישאבו המים עד שילוש, ולכן באשמורת לא ילושו ממה ששאבו מבעוד יום באותה הערב, ועיין מה שכתבתי בעניותי בקונטרס רוח חיים סימן תנ"ה מה שכתבתי שם בעזר משדי, ולענין הסיסטירנא"ס (משאבה למים מהבור), ובכלי עץ, אשל אברהם בפריו סימן תנ"ה יעויין שם, ומי גשמים אין להקל אלא בשעת הדחק, מחזיק ברכה, וחק יוסף סימן תנ"ה, והלק"ט חלק א' סימן צ"ד חילק בין יום ללילה, ועיין ברכי יוסף, ומזבח אדמה

ב אם שאבו מים למצה בקנקנים של כל השנה, כתבתי בתשובות דבדיעבד אין קפידא ואפילו באיברי"ק (קומקום) של נטילת ידים עיין שם, וטוב להחמיר שלא יהיו המים בכלי נחשת, מחזיק ברכה, וחק יוסף, ופרי חדש שם

ג יזהר כששואב מים למצה שלא יהיה ממעין מים שתקנו מחדש הצנורות, משום דנותן האומן שמן ויהיה במים טעם שמן ויכנס בספק, וכבר כתבתי בתשובות על מעשה שהיה שמצאו טעם שמן במים יעויין שם, ולענין מים שלנו שנתגלו בלילה של ערב פסח ואינו מוצא מים אחרים ולא שכיח נחשים, יש להקל כאשר כתבתי בתשובות בסייעתא דשמיא.

ד לשפוך מים משכונת המת אפילו למצת מצוה, עיין פרי האדמה חלק א' דף ט"ל ע"ד, ומורנו הרב לב מבין דף מ"ד ע"א, ועיין בספר פתח הדביר דף צ"ג ע"א, ובמה שכתבתי בתשובות בזה עיין שם בסייעתא דשמיא

ה אשרי אדם הנזהר לאכול מצה שמורה משעת קצירה, ואין בזה לא משום יוהרא ולא משום לא תתגודדו, ולא יחוס על הדמים כי ביוקר עמדו לו החטים, דגם ה' יתברך ביוקר עמדו לו ישראל כדי להוציאם ממצרים, כמו שדרשו רבותינו ז"ל על הפסוק הבן יקיר לי אפרים, דידוע החשבון דמוע"ד דאם מוסיף מוסיפין לו, [א"ה: ראה חמדת ימים פ"א מיום טוב אות ה' שהביא בשם האריז"ל, דהמוציא הוצאות ליום טוב מחזירין לו בכפלים, וסימניך מוע"ד, כי ג' אותיות אחרונות של תיבת מועד הם כפל אות הראשונה שלו], ועיין ברכי יוסף סימן תג"ן, ולעיל סימן ב', ובספר שערי תשובה, ויד אפרים שם

ו מי שמטה ידו ואין ידו משגת לקנות חטים משעת קצירה צריך התרה, דבר משה יורה דעה סימן ל"ב ול"ג, ופרי חדש סימן תצ"ח, ועיקרי הד"ט סימן ח"י אות ס"ז ובסימן ז"ך אות ב', וחמדת ימים פרק ב' דפסח אות ל"ד יעויין שם, ומורנו הרב מקראי קודש דף ד' כתב דלא בעי התרה וחלק על הפרי חדש, ומורנו הרב מוהר"ח מודעי ז"ל בזכרון לראשונים דף קנ"ב ע"ג כתב כן יעויין שם, ועיין שערי תשובה סימן תס"ז, ועיין בתי כנסיות סימן תרכ"ד, ובתשובות העליתי דאם אין לו אפילו ללילה הראשונה בעי התרה, יעויין שם בסייעתא דשמיא.

ז ראוי שלא להניח לעשות קצירה למצה כי אם לתלמיד חכם שהוא בר הכי לידע הדינים כדי להזהר בהם, וגם שהוא ידוע לרבים מיראי ה' וחושבי שמו, דאם הוא מיקל באיסורים אין להניחו שימכור חטים משעת קצירה, ועיין בתשובות מעיל צדקה סימן ס"ט, ומן הראוי הוא להכריז שלא יוכל שום מוכר למכור חטים למצה אפילו שאינן משעת קצירה אם לא ילך אצל חכם בתחילה להראות לו החטים ולהודיע לו מהיכן קנה אותם ויחקור עליו מאין באו, ותהלות לאל יתברך בעירנו אזמיר יע"א, רוב הבעלי הבתים קודם שיקנו החטים מראים החטים למרביצי התורה כדי לצאת ידי ספק, אשריך ישראל דעייפים ויגעים והולכים ובאים כמה פעמים וכשמחה בקציר כשקונים, והם כשרים וראויים.

ח מה שנהגו לברר השעורים מהחטים, עיין להגאון מרן זקני זיע"א בספר חקרי לב חלק ב' ליורה דעה בשיירי אורח חיים סימן ט"ו, ועיין למוהרמ"ר סימן ל"ח לשעורים בזריעה דמותר לקיימן בפסח יעויין שם, והמגדל תרנגולים יהיה בודק היטב הלול שמא יש בהם שעורים, גם יקנה מקודם דוחן למאכל התרנגולים ויבררנו היטב, כמו שכתב בספר לב דוד פרק ל' יעויין שם, ושערי תשובה סימן תס"ז

ט לענין חטים הבאים בספינה ושק שנפל למים, וגם בחטים מתולעים, ואף גם זאת בחטים ישנים משנה שעברה, ואינפארינאדו"ס, או שיש בזנבן מראה שחור, אם יש חשש בהן הלא כתבתי בארוכה בדינים אלו בספרי הקטן לב חיים חלק ג', ובקונטרס רוח חיים סימן תנ"ג ותס"ו, ועוד שם לענין קמח שהתליע עיין שם בעזר משדי, ועיין בספר שפת הים סימן ג', ומשה ידבר סימן ג'

י מה דצריך יום או יומיים מטחינה ללישה, הנה בשעת הדחק יש להקל על ידי ריקוד, חידושי רבני ירושלים, ובחוקת הפסח אות ה', ובכסא אליהו סימן תג"ן יעויין שם, וברחיים של יד אין צריך להמתין, הלק"ט חלק א' סימן י"א, וגם בשל בהמות, כמו שכתב הרדב"ז החדשות סימן ת"ץ, ובקונטרס רוח חיים סימן תנ"ג השבתי בזה מה שכתב הכנסת הגדולה, והברכי יוסף כאשר יעויין שם בסייעתא דשמיא, ועיין חמד משה שם

יא יזהר כשנותן הקמח בשק שיהפך השק כדי שלא יהיה חשש חיטה אפילו שינערנו היטב, וגם צריך להזהיר להיושבים ברחיים בין לבעלים בין לשומרים שירקדו הקמח היטב, ויתנו דעתם דאם ניקב הנפה דתכף יקחו אחרת, ויהיו שם ארבעה וחמשה מוכנות, דאם לא יקפידו על זה איכא למיחש דימצא חטה בשעת לישה ואפיה, ואשרי איש שיש לו שני שקים אחד לחטים ואחד ליתן אחר כך הקמח, וגם מה טוב מי שאינו מרקד הקמח בבית הריחיים בבלבול ובחפזון אלא בביתו בשובה ונחת דיוצא מכל החששות, וכשמכבס השק יסיר התפירות וצריך אפר וחביטה, עיין מחצית השקל סימן תמ"ב.

יב נשים חשובות כשמרקדות הקמח נותנות מצנפת נגד פיהן כדי שלא תנתז צינורא מפיהן, הרשב"ץ בספר מאמר חמץ דף ל' סוף ע"א, וכן ראיתי שנוהגין פה עיר הקודש ירושלים ת"ו קצת נשים, כסא אליהו סימן תס"ו, וכן אני נוהג בביתי, ועיין בברכי יוסף שם, ובבאר היטב סימן תמ"ז כתב דיזהרו שלא יהיו כלי פסח או אוכלין ומשקין אצל מקום הריקוד דיגיע אבק של הקמח עליהן, יעויין שם, ועיין דב"ש סימן שמ"א, ושערי תשובה סימן תנ"ט היכא דנפל מהריקוד על המצות, יעויין שם

יג בענין חטי דפסחא ובקמח סולת, אני אומר דרך צחות דבתר עניא אזלא עניותא, והוא דמי שידו משגת לוקח קוט"י של טינייק"י עב וגס ארוך ורחב או גיגית קטנה בכיסוי חזק או תיבה סוגרת ומסוגרת, ונותן בתוכה החטים או הקמח וסמוך לבו לא יירא מהני עכברי רשיעי ומפני הגשמים, ואעיקרע כי רחוק הדבר דבבית של עשיר שהוא בנין חזק ומצופה דיהיה דלף טורד או עכברים, כאשר לא כן בית עני דהוא חלולים חלולים ומעותד לגשמים, ואפילו בהולכה וחזרה לריחיים או בהולכה לתנור, אם אינו מכוסה במושאמ"ה וכדומה, או שיפלו מים מהדרים למעלה הימנו, וגם ימצא על הרוב עכברים דדר מתחת לארץ והמקום צר וריח המאכולות מושך לעכברים, ואפילו הכי אין יכולת בידו ליתן החטים והקמח במקום המשתמר כי אם תוך שק תלוי ועומד או מונח בפינות הבית בקרן זוית ומעותד לכמה תקלות, וכמה צער מגיע לאביון בצר לו כשאירע לו איזה קלקלה דשואל את נפשו למות בר מינן, האל ברחמיו ימציא לעניי עמו דבנקל יהיה הכל מתוקן ולא יארע שום תקלה ושום נזק.

יד יזהר שלא תהא העיסה קשה ולרככה בכח הזרוע כדי שתתלבן דלא טוב עושה, אלא מעיקרא תהיה רכה ותיכף ומיד יקטוף וינקב וכל המלאכות במהירות, שולחן גבוה

טו נכון להסיק התנור בלולב, כנסת הגדולה, והמנהג במצה שמורה, ומוהרי"ל היה נוהג בעצי ערבה של לולב, ויש נוהגין בסכך של סוכה, חק יוסף סימן תס"א ס"ק ו', ועיין נמי בפרי חדש

טז מה טוב דכל בעל הבית אשר עושה המצה יקח לו תלמיד חכם אחד המכירו ורגיל אצלו שיהיה עומד על גבי עשיית המצות מתחילה ועד סוף ויתן לו שכרו מושלם, ועיין מה שכתב בספר שולחן גבוה

יז כמה הזהיר מורינו הרב אבי התעודה בספר כנסת הגדולה על השומר שיבחרו ירא אלהים וסר מרע ושיהיה יודע ספר כאשר יעויין שם, וכן כתב באשל אברהם בפריו סימן תג"ן, דראוי להניח ברחיים שומר איש ירא שמים ובקי בדינים קצת, ולא להניח שקים על גבי שקים וכדומה יעויין שם, ומכל שכן בשומר בתנור, לכן ראוי לכל מורה צדק בעירו להשגיח על השומר שיהיה ראוי לסמוך עליו, ובכלל יזהירנו שלא יעשה מלאכה אחרת כי אם דוקא לנקות האוקלאג'יס (מערוך) והסכינים והאבנים והעריבות, ושיהיה סל מיוחד ליתן בתוכו האוקלאג'יס מוכנים ונקיים מאבק ומעיסה אפילו כמלא נימא שלא יהיה בהם ולהחליף אותם כפעם בפעם, ולפי העיסה דאם היא רכה ול"ו יחליפנו או ינקנו יותר במהרה, וגם לראות היטב באיברי"ק אשר ביד הנותנת את המים שלא יתמלא הבית יד מאבק הקמח ושיהיה בסמרטוט מכוסה על זה, וכיוצא בזה מוטל על השומר שיהיה בעינים פקוחות, דאם לא ידקדק היטב, מלבד דאינו רואה סימן ברכה במה שלוקח, עוד בה דהקולר תלוי על צוארו ונשא עליו את כל עונותם, גם יזהר השומר ליתן עיניו בעשיית המצה שלא יקחו שתי חתיכות ויעשוהו מצה אחת, גם שלא יעשו מצה בהשכמה ממים ששאבו באותה הערב, ועיין בשולחן גבוה ולעיל מזה, וגם צריך להשביעו שלא ישתה יין ושכר בשעת מלאכה, ואם רואה איזה דבר כיעור שיגיד לברורי הקנסות אם אינו בא מידו להרחיק הכיעור, והן בפרט שלא ישבו בחור ובתולה זה בצד זה בקירוב, וגם האשה הבאה ליתן מים בקמח שתהיה מנגד הלש הרחק כמטחוי שלא יהיה ביניהם שום הרהור רע, דלפעמים ול"ו קרב זה אל זה פנים בפנים ושאר הנמצאים שם בעבידתייהו טרידי ואין רואה ואין דורש ואין מבקש, ועל זה צריך להיות השומר בעינים פקוחות, ועוד זאת שלא יהיה בצק דבוק כלל אפילו כטיפה של חרדל באבנים ובאוקלאג'יס וסכינים ובצפרניים של העושים המצה והפאייל"ה, ושלא יגרור בסכין אלא ינקה בסמרטוט שרוי מעט במים ולא בשברי זכוכית, ועוד זאת לכסות השמש כראוי, וביום המעונן יותר דיומא דעיבא כוליה שמשא, ולשער שלא יהיה מגיע השמש בין בכדי המים בין במקום עשיית המצה, ושלא ליתן הכדים אחר התנור כי יחמו המים, ולהזהר שלא ימלא המידה גדושה ביותר, ועיין יד אהרן מ"ב משם מטה יהודה, ובשולחן גבוה, וגם שלא לרדות המצה עד שתאפה היטב, עיין עיקרי הד"ט סימן ח"י אות ע"ה, ושלא יהיו נוגעות זו בזו בתנור בעודן לחין, עיין בפרי חדש, ואף גם זאת באיסור גזל, דאם רואה שגונבים מצות, דמלבד דלא יהא חולק עם הגנב, אדרבה חייב לגלות קלונם ותבא עליו ברכת טוב, ובכלל הגזל הוא שלא לעשות לעשיר טובה ורחבה ודקה, ולעני עבה וגסה ושבורה, וכל אלו האזהרות אינן להשומר בלבד אלא גם לפועלים, הלש והעורך והאופה צריך להזהיר אותם בכל הני וכיוצא מאלה, ואעיקרא צריכים ממוני המזונות לבחור אותם שיהיו אנשים כשרים כדי שלא יכשלו באיסור חמץ מחמת שהן מקילין באיסורין, ומה טוב מנהג עירנו אזמיר יע"א דסובבים תלמידי חכמים המיוחדים לכך עם ברורי המזונות בכל מוצאי שבת וליל השישי בין תנור וריחיים לראות אותם כיצד מתנהגים בין בדבר הנוגע להלכות חמץ ומצה ובין על שאר איסורים ונדנוד עבירה, והוא דבר גדול לאפרושי מאיסורא כמה ענינים ואופנים ואם אינו עושה כולה עושה מחצה, ובשאר ימות השבוע מסובבים כל התלמידי חכמים שבעיר חוזר חלילה איש יומו הילכו שנים יחדיו והוא מנהג טוב ויפה, והכי תקנו בשאלוניקי יע"א כמו שכתב בספר מעשה הצדקה תיקון י', ואשרי אדם הבורח מלהיות משאו ומתנו בחיטי דפסחא לקנות ולמכור ומלהיות בעל תנור לעשות מצה, דמעותד לבא להכשיל את אחרים בחשש חימוץ מכמה אופנים בין מדעתו ובין שלא מדעתו, ואפילו אם ירויח ריוח גדול אף אתה אמור לו השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך באומנות אחרת, וכענין בורסקי דאפשר לעולם על ידי אחרים.

יח חם לבי בקרבי על עשיית המצות של כוללות העיר כדי לחלק לעניים, דאינן עשויות כהוגן כרצון אבינו שבשמים, ובראשו נגעו בענין הריקוד דהוא כאשר יעלה המזלג בלי השגחה, ולפעמים ימצא כמה חטים בקמח, וגם דאופין בריבוי ועושין בריבוי, וכמה מצות מונחות זו על גב זו קודם אפיה כמו תל ולא תהא כזאת בישראל, ומי שיודע דכל ישראל ערבים זה לזה איך יראה במצה שלו שהיא תהיה כתקונה ולא ישגיח על מצות עניים, ומה גם דחלילה במקום מצוה דרבים לא יאמר חטאת הקהל הוא, וראוי להמשגיחים של כוללות תלמידי חכמים שיתנו דעתם לתקן ענין זה ולשלוח שני תלמידי חכמים מהבוקר עד הצהרים, ועוד שני תלמידי חכמים מהצהרים עד הערב, וכן כשעושין בלילות שיהיו שני תלמידי חכמים עד חצות ושני תלמידי חכמים מחצות עד הבוקר ויתנו להם שכר טוב בעמלם, וזכור לטוב להרב הכולל נזר ישראל כמוהר"ר אברהם חיים דוד זצוק"ל דכשהיה משגיח על זה היה הוא רץ כצבי וגבור כארי ולילך הוא בעצמו לבית התלמידי חכמים ולהזמינם שילכו למצת העניים, והיה חוזר ובא ומביא אחרים תחתיהם, תהא נפשו צרורה בצרור החיים וזיע"א.

יט יזהר דאם הפיל"א היא של נחשת להדיחה ולנקותה בין לישה ללישה, ומכל שכן אם הוא במצה עשירה, ואפילו של שיש יזהר לנקותה היטב בין לישה ללישה, ועיין ברכי יוסף סימן תנ"ט, וכן הפועלים ידיחו ידיהם בין עיסה לעיסה לקרר הידים ולנקותם, מחצית השקל סוף סימן תנ"ט

כ טוב וישר שלא ללוש במי ביצים, נחפה בכסף, וברכי יוסף סימן תס"ב, ועיקרי הד"ט סימן ח"י אות כ"ב, ופרי חדש, וחוקת הפסח, ומורה באצבע סימן ז' אות רט"ו, וביד דוד דף ק"ל, ועיין להרב מעשה אברהם נר"ו דף ע"ז ע"ב, ועיניך תראינה בספרי הקטן רוח חיים סימן תס"ב דאספתי באומרי"ם כל הראשונים שדברו בזה, עיין שם בעזר משדי

כא אין לעשות מצה עשירה בפירטוקא"ל תפוח זהב כמו שהארכתי בתשובות להסכים עם הרב משה ידבר ז"ל, ושם הרחבתי הדיבור לענין חומץ יין, ועיין אפי זוטרי, וערך השולחן סימן תס"ב

כב אם בדיעבד לש בחומץ דלא היה מים כלל, כשר הדבר, לפי מה שכתב הפרי חדש סימן תס"ו, והב"ד סימן רכ"ו, והגאון הרב מורי זקני זיע"א בחקרי לב יורה דעה חלק א' סימן קפ"ג דף רכ"ו ע"ב, ואולם לכתחילה לא יעשה הפך סברת רבינו ישעיה דאוסר, והגם דהרב ערך השולחן סימן תס"ב הביא לרבינו ישעיה וכתב, ואין כן דעת הפוסקים כמו שכתב מרן והרא"ש והטור סימן תס"ד כאשר יעויין שם, הרי איכא הראב"ד נמי, וה"ד רבינו מנוח בפרק ה' מהלכות חמץ ומצה, עיין שם.

כג מצה במי ורדים לא יעשה, מטה יהודה, וזכור לאברהם, ועיין כסא אליהו סימן תס"ב, וגם במי חלב, עיין פרי חדש סימן תס"ב ותס"ו

כד נהירנא מכד הוינא טליא דכמה שנים שנה אחר שנה היה רבינו הגדול מוה"ר בעל שורשי הים זצוק"ל והגאון המפורסם מרן זקני אור היר"ח זיע"א, מזהירין למוכרי היין שלא יתנו מים כלל ביין שהוא למצה עשירה אפילו בשעת הבציר, וכדי לצאת ידי ספק לוקחים למצה יין לבן מיסקי"ט דאין בו חשש מים כלל, ומי שאינו אוכל מצה עשירה מכל וכל תבא עליו ברכה, ואף על גב דבשאלוניקי יע"א נוהגין קולא ליתן מים בשעת הדריכה דוקא ואוסרים אפילו תוך שלשה ימים, כמו שכתב הדברי מרדכי חלק א' חלק אורח חיים סימן כ"ו, והשולחן גבוה סימן תס"ב, ועיין אפי זוטרי שם, הנה לדידן הוה ליה דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור דאין אתה רשאי להתירם בפניהם, וברור

כה היכא דהיו לו שתי צלוחיות של יין משנה שעברה, ובאחת מהן מסופק דנתן בהם מים, ובעשות המצות שכח באיזה מהם היה הספק וכבר עשה המצות, אם יש להכשירם מכח ספק ספיקא, זה היה מעשה ופסקתי דאפילו שהוא קודם פסח הרי יש לו שהות לעשות אחרות, ובהשיגה ידו דיש יכולת עסקינן וכאשר הארכתי בתשובות בזה בס"ד

כו אם נתן יין של מצה לתוך חבית של רו"ם יש לאסור דנותן טעם לשבח, ואפילו בדיעבד אסור כמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תס"ו, אלא דלשתות ממנו בפסח הכשרתי בתשובות כמו שכתבתי בסייעתא דשמיא, ועיין מלאכת שלמה סי' ד'

כז יש לטגן השמן באור כדי לעשות מצה עשירה כדי לצרף ולהוציא המים שיש בשמן, והוא מנהג ותיקין עיר הקדש צפת ת"ו, וכמו שכתב הרב מעם לועז ז"ל סדר בא פרשה ז' דף נ"ח ע"א, ואם לש בלי טיגון באור, אם השמן חדש מאותה שנה יש לאסור המצות, ואם עברה שנה, מהיות טוב יטגן השמן, ומה גם אם לא היתה בכלי חרס אלא בכלי זכוכית דהזכוכית אינו מבליע המים, ובספר מעם לועז שם נתן שיעור לימים דישארו המים בתחתיתו יעויין שם דלמקוה המים קרא ימי"ם, ובספרי הקטן רוח חיים סימן תס"ב השבתי על דברי מורינו הרב מוהרי"ן בספר הבהיר לב מבין בהלכות חמץ ומצה דף מ"ג ע"ד דהכשיר המצות אם לש בלי טיגון דחששא רחוקה היא יעויין שם, ולעניות דעתי נראה דחששא קרובה היא וראוי להחמיר אם לא עבר שנה אחת, עיין שם בסייעתא דשמיא, ועיין בספר לב מבין דף מ"ב ע"ג להיכא דכיסוי השמן הוציאו העכברים יעויין שם.

כח אם טיגן השמן באור אם צריך להמתין יום או יומים או ילוש מיד, עיין בזה להרב השקדן בתורה בספר שמחת יהודה אליעזר ז"ל בסימן א', ועיין בעיקרי הד"ט סימן ח"י אות ס"ג דאפילו חם במי פירות מותר ללוש יעויין שם, ואם כן כל שכן כשנתקרר כראוי דאין צריך להמתין כלל, ועיין בספר אבק דרכים בתשובה סימן ד', ובספר באר המים סימן ח"י

כט יזהר שלא יאפה בתנור חדש דנתנו בו מלח בעשייתו דקשה אחרי כן להכשיר המצות, ועיין בספרי הקטן רוח חיים סימן תנ"ה וסימן תס"א מה שכתבתי שם תיקון שלא יטיל מלח, וגם תיקון היכא דהטיל מלח, ושם נשאתי ונתתי אם יש למלח דין מים או דין מי פירות, ובהפרש שיש בין מלח של ים המלח למלח היוצא מהנהר, יעויין שם בסימן תס"ב בסייעתא דשמיא, ועיין מה שכתב רב רחומאי הרב מנחת זכרון נר"ו מערכת א', ובספר שערי תשובה, ויד אפרים שם

ל לענין פי התנור בתוכו, רחב פי שם ברוח חיים סימן תנ"ט, ואם איישר חילי הייתי מבטל כל המקומות שיש בהן פי התנור בתוכו, ומה גם במקום צר דלפי ריבוי החמימות מעותד למהר להחמיץ, ולפעמים סוגרין החלונות מפני החמה או מפני הרוח או הקור, ושומר נפשו ירחק מלעשות המצה בתנורים כאלה אם לא במקום שהתנור ניצב חוץ לבית שעושים בה המצות, ומסיבה זאת וסיבות אחרות הנה זה למעלה משלשים שנה דאני נוהג לעשות המצה בביתי, בין המצה הנאכלת תוך ימי הפסח לבני ביתי, בין המצה הנעשית בערב פסח ללילות הסדר ולעצמי, וכל ההתחלות קשות להכין הכלים וכל צרכי עשיית המצה, ואחרי כן מדי שנה בשנה ירויח בעשות המצה בביתו, והכל לפי הבית ולפי בני הבית שיתרצו ולפי התנור שיש לו לאדם, וזה לשון הרב פרי חדש (שם בסימן תנ"ט בד"ה ומ"ש הוי חמץ), הן רבים עתה עמי הארץ ונמסרו המצות בידם ואינם מטים אוזן לשמוע דברי חכמים, והנה פה עיר הקדש ירושלים תובב"א רוב מצות הקהל נעשים בבית שהתנור בתוכו, וכבר כתבתי בסעיף א' שהבית שהתנור בתוכו הוא חם ביותר ואפילו בפחות ממהלך מיל הוא מחמיץ, זאת ועוד שלשין יותר משיעור חלה וכבר כתבתי בסימן תנ"ו דכל שלשו העיסה יותר מכשיעור, כל ששוהין בעסק העיסה יותר משיעור מיל הוי חמץ, ואף גם זאת שעורכין ומקטפין סמוך לפי התנור, ועוד שאחר שנתחממה העיסה בידים מניחים אותה בלא עסק לפחות רביע שעה והרי פסק המחבר שמיד מחמיץ, ואחר כל אלה גם כן משתהין בכל עיסה קרוב לחצי שעה ונמצא דהוי חמץ גמור, ואין למנהיגי הדור כל כך עונש לפי דמה יעשו גדולי הדור שאין דורם דומה יפה, ומכל מקום ראוי להכריז על פיתם שהוא חמץ ולהרחיק בכל מיני הרחקות עד שיקבלו עליהם את הדין, עכ"ל.

לא הן אמת דשלא לאפות המצות ברמץ הוא חומרא יתירה כמו שכתב בחס"ד פרק שני דפסחים, כל שכן במאפה בתנור ויש קצת אפר, מכל מקום יש להזהר דקודם שיתחיל ליתן מצות בתנור יגרוף הגחלים ויכבד במקל הקשור בסמרטוט נקיה שרויה במים נקיים להסיר כל האפר, ואחר כך יקח מכבדת חדשה ויכבד כל התנור כיבוד אחר כיבוד שלא ישאר אפר כלל, וזה דרך ישכון אור לצאת מידי פקפוק, ועיין למהרי"ל דף י"ד ע"א

לב קרימת פנים בתנור אי צריך משני צדדין עיין בקונטרס רוח חיים סימן תס"א, ושם כתבתי דהסימן דאין חוטין נמשכין ממנה לא מהניא כי אם בחמימותה אבל בצונן לא אהני סימן זה, וגם כשיש סימן שנאפה אף על גב דאחר כך נעשית רכה הוא מהאויר דהזמן גרמא, דבעת הראוי להוריד גשמים ומשימין אותם זו על גב זו ומכוסות, מיחזו כמו שהן בלתי אפויות כראוי, ולפי האמת ליתא להאי חששא כלל, ולכך מהיות טוב אני נוהג תמיד לפרוס אותם בבית בצאתם מהתנור על גבי הסדין כל אחת בפני עצמה כמו שעה והותר, וגם לשים כל שיעור ושיעור בפני עצמו, דאם חס ושלום אירע איזה תקלה באיזה מצה באחד מן השיעורים שלא יתערבו כולם כאחד, ויהיה ניכר ההבדל ביניהם, ועיין בספר נודע ביהודה חלק ב' סימן פ', ושערי תשובה סימן תס"א

לג מי יתן והיה שיהיה בכל תנור שני רחתות דהיינו מרדות הנקרא פאלא"ס, כי שמא נגעה הרחת בכפולה ונפוחה ובנוגעות זו בזו ואז תיכף יקח הרחת האחרת, עוד זאת דבעת דמסדר אותם בביתו בתוך התיבה שמניחים בה המצות, הנה מה טוב ומה נעים דיקרא לתלמיד חכם הרגיל אצלו דיעביר כל המצות בשביל נפוחה וכפולה, וצר לי מאד דעל הכל שואלים בעניני דפסחא, אך בענין מצה כפולה ונפוחה אין דורש ואין מבקש לשאול, ואיך יתכן דעמי הארצות יודעים להבחין ולהפריש המצות ולבקר בין טוב לרע איזה יכשר, ואם איישר חילי הייתי מתקן דלא יוכל שום אדם להגביה סל המצות מהתנור אם לא ילך אצלם חכם ויבקרם היטב, והגם דהמקום צר ובלבול אינשי, מכל מקום יבקשו מקום מוכן לבדוק המצות, ולציין בכי טוב הפוסקים המדברים בזה הלא המה, הרדב"ז החדשות סימן תצ"ד, דבר שמואל סימן רל"ד וסימן שע"ד, בני דוד פרק ה' מהלכות חמץ ומצה, בית דוד סימן רכ"ו, מקום שמואל סימן ס"ג, חינוך בית יהודה סימן י"א, מוהר"ם מלובלין סימן ק"ה, אהל יוסף סימן ח', בן פורת יוסף אות י"ז ואות פ"ה, פרי חדש, וחק יעקב סימן תס"א, וערך לחם שם, עיקרי הד"ט סימן ח"י אות כ"ב, חזו"ן בפרק שתי הלחם, חק יוסף סימן ת"ס ותס"א, ושערי תשובה, ולהרב המגיה שם בארוכה, חמד משה, ואשל מפרי שם, אפי זוטרי סימן תמ"ז, ובספרי הקטן חקקי לב חלק א' סימן י"ד, עיין שם בסייעתא דשמיא

לד מצה שנמצא באחת מהם אפילו טיפת דם כחרדל, יגעתי כדי להכשיר שאר המצות, ואותה מצה שנמצא בה דם תיכף תלך לאיבוד כמו שכתבתי בספרי הקטן נשמת כל חי חלק א' סימן ט"ז, והלא תראה בספר הנורא חקרי לב מ"ב סימן י' וסימן י"א מה שכתבו הגאון מרן זקני עם הרב מר בריה צרור המור דודי לי תנא דבי אליהו ז"ל יעויין שם, ומי יתן והיה דהגוים היודעים ספר ילמדו בזה ויראו כמה טפשאי אינהו דמעלילים עלילות ברשע בדבר שלא נמצא ולא ימצא בעולם מלתא כדנא, ואדרבא הוא חמץ גמור ואפילו בשאר ימות השנה אית ביה כרת לאוכל דם, ועיין בקונטרס דרכיו למשה דהרחבתי הדבור בזה בחמלת ה' עלי, ועיין להחמדת ימים פרק ו' מפסח אות ס"ב - ס"ה, ועי' להרמב"ם פ"ו מהל' מאכלות אסורות ה"ב, ובי"ד סוף סימן ס"ו, ובספר יד דוד די בוטון שם, ובספר מש"ל פי"ד מהל' אבל ודו"ק

לה האופה יזהר שלא יקח בידו המצה כשידיו נתחממו הרבה מהתנור, ויותר טוב דהמביא המצה יתננה על גבי המרדה, ויזהר שלא יתננה כפולה, אדני פז סימן תנ"ט

לו היכא דנתחממו ידיו מההתעסקות בעיסה, טוב לצנן ידיו בדופני הכלי שלשה בה שהוא של מתכת או שיש, עיין חמד משה, ומקראי קודש, ואפי זוטרי סימן תנ"ט, וחיים וחסד שם אות י"ד

לז מה שנותנים מיד ליד המצות לא טוב עושים, וכל שכן כשמקרבין אצל פי התנור ושוהין שם מעט בעודה ביד, אשל מפרי סימן תנ"ט

לח מי ששולח על ידי גוי קמח לפסח, הכרחתי בתשובות דצריך חותם בתוך חותם, ושם עמדתי היכא דפתחו במכס או נפתח ביד הקאטיראג'י, ואולם השולח מצות שיש בהם סימן אין קפידא מכמה טעמי, ועיין מחצית השקל סימן ת"ס, ועיין בספר שערי תשובה סימן תג"ל דלרחוץ ולכבד ולנקר החמץ, הגוי נאמן דאנקיותא קפדי ולא מרעי אנפשייהו, יעויין שם, וכן בסימן תנ"ה כתב דמים על ידי גוי נאמן, אך בלנו בביתו של גוי אינו נאמן, יעויין שם.

לט צבע הסמרטוט שנראה באבן על ידי קינוח ועשו בה מצה על האבן הזאת, וכן חטים דיש בהם ריח שמן מחמת השק, וכן חתיכת בורית שהיה בתוך השק ונתן ריחו, אם יש לחוש בזה למראה וריח, וגם ריח מופ"א מחמת עיפוש או מהמרתף או מהחביות והתיבות, וריח גבינה בדף אחר שנסרוהו היטב ונשאר הריח והטעם, על כל אלין דהו"ו כתבתי בתשובות בארוכה בעזר משדי, ועיין אפי זוטרי סימן תמ"ז ותמ"ח

מ אם הניחו המצות אפויות על גבי שק של קמח ויש חשש מעפרורית יניחם בתנור עוד הפעם, ויזהר שלא ישרה המצה בתוך משקה ולא יחתוך בפיו, עיין כסא אליהו סימן תנ"ט, ומחצית השקל סימן תנ"ח, ועיין אפי זוטרי סימן תמ"ז מה שכתב בענין דלמאן דאמר חוזר וניעור אין להחם המצות בתוך הפסח

מא מוהרש"ל היה דורש דיאכל מעט קודם פסח מקמחא דפסחא, דאם היה חשש חמץ יתלה במה שאכל, וטוב שיתנו לעני, ועיין מגן אברהם, וחק יעקב, וחק יוסף, וחמד משה, וברכות מים סימן ת"ל

מב בין בשאיבת מים בין בנתינת הקמח וכל העסקים יאמר לשם מצת מצוה, ואם כן אין ראוי להניח קטן לשאוב מים וליתן קמח למדה כי אם על ידי גדולים, אשל אברהם בפריו סימן תנ"ו, ועוד לו בריש סימן ת"ס, ועיין פרי חדש סימן תל"ז, ושם באשל מפרי בסימן תנ"ט כתב, ראוי להשגיח מאד ולהעמיד איש הגון בכל בתי אפיה להשגיח על הכל, ושלא לעשות המצות על ידי נערים קטנים דהבעל הבית יקח עוזרים חדשים, לא מאותן שעומדין יום ולילה וידיהם מחוממין מאד ממש יד סולדת בו, ובקהלה קדושה לבוב ראיתי מנהג יפה דהתנור בוער כל היום והוא רחב, ופעם בוער מצד זה ואופה בצד השני ואחר כך מניח האש בצד שאפה ואופה כאן, ולפי מה שכתבתי דאין לאפות במקום שנאפה פעם אחת, דאף שאי אפשר להזהר בזה מכל מקום כפי מה שעושין לאפות מצד אחר עדיף טפי, ופעם אחת שיערתי שכל אפיה של בעל הבית אחד לא היה כשיעור פ' מינוטין, עכ"ל, ועוד לו בסימן תס"א, ואמת יהגה חכי דכמה פעמים אני מבקש שיעשו שני תנורים סמוכים זה לזה ושם יהיו אופים המצות, ובפרט מצות של הכולל לעניים דבשני תנורים ושנים אופים אותה עיסה שלוקחים דהיינו השיעור, אז חיש מהרה יכניסום לתנורים ויאפו מיד ואין לך תיקון גדול מזה כדי לצאת מחשש חימוץ, והדבר נקל לעשותו אשרי אדם שומע, ושבח אני למצות דעושין בערי פ'ראנקיאה דהכלים שיש להם בעשיית המצות הם יפים וטובים מכל סיג, ודין גרמא לעשותם יותר בכשרות.

מג פאן איספונג'אדו עוגת טורט, אם יש בו משום מראית העין כענין הפאשטיד"ה דכתב הכנסת הגדולה, על זה כתבתי בעניותי בתשובות בארוכה, ובכיוצא בזה תראה בפרי חדש סימן תס"א ותס"ג, ומקראי קודש, וכסא אליהו, וחק יוסף סימן ת"ס, ואפי זוטרי סימן תס"ג, וערך השולחן סימן תס"א, ובספרו הנחמד חוקת הפסח סימן תס"ג, ועיין שערי תשובה סימן תס"ז

מד לא ידחוק הקמח במדה דאינו נילוש יפה, עיין אפי זוטרי סימן תנ"ו, ושם לענין אם לש שני עשרונים, ועיין לעיל מזה באזהרות על השומר

מה אם מותר לעשות מצות באבנים של בית הכנסת שנעקרו ממקומן, על זה כתבתי בספרי הקטן לב חיים חלק ג' בסייעתא דשמיא.

מו היכא דנמצא חטה או מלח במצה אפויה, עיין פרי חדש, ופרי האדמה דף ל"ט ע"א וג', ואם נמצא שעורים בקאו"י עיין מלך שלם סימן ב', ולענין אם נמצא נקב בשק מאכילת עכבר עיין בפרי האדמה בחלק ד' דף ה' ע"ג, ועיין פרי חדש, ובעכבר הנמצא בשמן, וכן תאנה הנמצאת במים בתחתית הקנקן, על דינים אלו וכיוצא מאלו הארכתי בתשובות בסייעתא דשמיא, ולהיות דתלויים בשאלת חכם לכן ע"ט לחשות, ועוד תמצא בספרי הקטן רוח חיים סימן תס"ו דביארתי כל הסעיפים בענין נשיכת עכבר בחטים, וגם אם אירע זה בקמח לך נא ראה בא"ר לח"י רואי, ועיין שערי תשובה סימן תס"ז, ויד אפרים, ומחצית השקל סימן תס"ב, ועיין כרם שלמה בסוף הספר אות ע"ה לענין אחר אפיה דנתגלה דהיה עכבר, ובספר שמן המשחה, לעכבר בכד השמן יעויין שם

מז לצייר במצות אותיות, לא יהיה בפועל אלא בכונת הלב, ברכי יוסף, וזכור לאברהם סימן ת"ס, ועוד לו במורה באצבע, ועיין אפי זוטרי סימן תע"ה, ובחמדת ימים פרק ה' מפסח אות ל"ח, ועיין בספר ח"ל דף כ"ג ע"א

מח כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, דלא טוב עושות, לעשות בבית כל כך כיבוס וכיבוד וליבון על הכותלים ועל לוחות האבנים, ואילו בענין המצה ודברים הבאים מחמת הסעודה הנוגע לאיסור כרת אינן מחמירות כולי האי, וכבר האריך במוסר על זה בספר אורחות צדיקים, ואורחות יושר, ועיין נמי בספר לב דוד פרק ל'