מועד קטן יד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ומנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל לחכם והותר אמטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג בהזבין והזבות והנדות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה הרי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין:
גמ' ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין כדתנן גאנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' אלעזר מ"ט דכדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין הכא נמי כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין בעי ר' זירא אבדה לו אבידה ערב הרגל כיון דאניס מותר או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא לא אמר אביי יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין ולטעמיך הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן כל מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד התם נמי יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין הא אתמר עלה אמר מר בר רב אשי איזורו מוכיח עליו רב אשי מתני בעי ר' זירא אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל מהו כיון דאומן הוא מוכחא מילתא או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך לא תיקו:
ממדינת הים:
מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבא לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי הכל מותר לא נחלקו אלא להרויחא מר מדמי ליה כלשוט הומר מדמי ליה כלמזונות מיתיבי אמר ר' נראין דברי ר' יהודה כשיצא שלא ברשות ודברי חכמים כשיצא ברשות מאי שלא ברשות אילימא לשוט והאמרת דברי הכל אסור ואלא למזונות והאמרת דברי הכל מותר אלא פשיטא להרויחא אימא סיפא נראין דברי חכמים כשיצא ברשות מאי ברשות אילימא למזונות הא אמרת דברי הכל מותר ואלא להרויחא והא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהא הכי קאמר נראין דברי ר' יהודה לרבנן כשיצא שלא ברשות ומאי ניהו לשוט שאפילו חכמים לא נחלקו עליו אלא להרויחא אבל לשוט מודו ליה ונראין דברי רבנן לר' יהודה כשיצא ברשות ומאי ניהו למזונות שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליהם אלא להרויחא אבל למזונות מודה להו אמר שמואל קטן הנולד במועד מותר לגלח במועד שאין לך בית האסורין גדול מזה במועד אין מעיקרא לא מתיב ר' פנחס כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד מותר לגלח בימי אבלו הא אסור לגלח במועד אסור לגלח בימי אבלו
רש"י
[עריכה]
גמ' הכי גרסינן ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין כדתנן אנשי משמר כו' ואמר רבה בר בר חנה כו' עד כשהן מנוולים - ומאן דמתרשל ולא גילח מקמי רגל ומטי זמן עלייהו לגלח ברגל החמירו רבנן הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל דלא להוי ברגל מנוולין אם היו מגלחין במועד לא היו מגלחים לפני המועד ונכנסין לרגל כשהן מנוולין:
אבדה לו אבידה - שלא היה לו פנאי לגלח קודם הרגל:
דלא מוכחא מילתא - דלא ידעי כולי עלמא דאנוס היה אלא יאמרו הוא מכוין להשהות עד המועד:
יאמרו כל הסריקין אסורין וכו' - כלומר דבייתוס היה יכול לסרוק חלותיו בלי שהות לפי שהיה לו דפוס ואעפ"כ אסרו משום דאמרי כל הסריקים כו' הכא נמי כיון דלא מיגליא לכולי עלמא אונסיה יאמרו כולי עלמא אסורין לגלח וזה מותר:
מי שאין לו אלא חלוק אחד - נמי לאו מוכחא מילתא לכולי עלמא:
איזורו מוכיח עליו - דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד:
אומן - כגון ספר שהכל באים אצלו ערב הרגל ורואים שאבדה לו אבידה ואנוס הוא ואינו יכול לספר עצמו:
כי הנך - דמתניתין דקתני מגלחין דמידע לכל:
מפני שיצא שלא ברשות - כלומר הואיל ולא יצא ברשות אחרים אלא ברצון עצמו לאו אנוס הוא:
לשוט - אם יצא שלא לצורך ולא יצא אלא כדי לשוט בעולם ולראותו וחזר במועד:
דברי הכל אסור - לגלח במועד:
למזונות - שיצא לחזר אחר מזונות שאין לו מזונות וחזר במועד אחריהן דברי הכל מותר לגלח במועד לפי שיצא באונס:
להרויחא - שיש לו נכסים הרבה ויוצא כדי להרויח יותר:
נראין לי דברי רבי יהודה - דאסר בגילוח לבא ממדינת הים כשיצא שלא ברשות:
ודברי חכמים - המתירין כשיצא ברשות:
אילימא לשוט - דקאמר רבי נראין דברי ר"י ביצא לשוט דהיינו שלא ברשות הא אמרת וכו' ומאי נראין דברי רבי יהודה הלא שניהם מודים בה אלא פשיטא להרווחא ואשמעינן דנראין לו דברי ר' יהודה שאוסר בגילוח:
והא נראין דברי רבי יהודה בהא - וקשיא דרבי אדרבי דברישא נראה לו דברי ר"י דאסר בהרווחא ובסיפא נראה לו דברי חכמים דמתירין הרווחא אלא ודאי איכא למשמע מהכא דלאו הכי הוא כדקאמרת דבלשוט ובמזונות פליגי:
ה"ק - לאו היתר דידיה אשמעינן ולא רואה אני קאמר אלא פלוגתייהו קמ"ל במאי פליגי נראין דברי ר"י האוסר לחכמים וכו':
קטן הנולד במועד - ולו שערות גדולים מותר לגלח במועד שער ראשו המצערו:
שאין לך בית האסורין גדול מזה - ממעי אמו שהיה שם ואנוס הוא:
מעיקרא לא - דאם נולד קודם הרגל אינו מגלח ברגל הואיל והיה יכול לגלח קודם הרגל:
תוספות
[עריכה]ומנודה וכו' ושנשאל. בירושל' מקשה הני למה התירו והלא פשע שלא בא לפני המועד לפני חכמים להתיר לו ומשני שכלו לו שלשים יום של נדוי במועד דאין נדוי פחות משלשים יום וכן מי שנשאל לחכם מוקי לה כשבא בחול המועד אי נמי לפני המועד לא מצאו בו פתח וגילוח הראש נמי אסור במועד דהא אמר בגמ' שלא יכנסו לרגל מנוולין ואין לך ניוול גדול מזה ושמא לא קאי טעמא בגמרא אלא אשארא אבל גילוח של ראשו אסור משום מלאכה אפילו במקום אונס ושאר גילוח דבעי בגמרא מאי טעמא אסורין והיינו גילוח של יפוי דהוה לך למישרי לצורך המועד אע"פ שהיא מלאכה אבל גילוח כל הראש אסור משום מלאכה והני כגון נזיר ומצורע הוא דשרי משום מצוה ולפי זה אסור לגלח ראשו במועד ועוד יש לפרש שנראה שמותר לגלח ראשו במועד וא"ת מאי קא משמע לן נזיר ומצורע יש לומר דס"ד דאסור שלא ישהו קרבנותיהן קא משמע לן דשרי ואי מיירי הכא בשלא היה להן פנאי דוקא והוא כדבעי למימר בגמרא יש לומר דהכי קאמר דנזיר ומצורע העולין מטומאה לטהרה דוקא שעולין עתה אבל עולין מטומאה לטהרה מקודם רגל אסורין:
ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין. אע"פ שהוא מלאכה היה לנו להתירה לצורך המועד א"נ [אף] שיש מלאכות אסורות במועד שאין בהן טורח כגון פרקמטיא מכל מקום זה שהוא ליפוי ראוי להתיר לכבוד מועד ויש מפרשים דקאי על גילוח הראש דאסרינן משום טירחא מכל מקום מקשה דהיה לו להתיר לצורך המועד ואין זה נוטה לפי מה שפירש' המשנה דגילוח כל הראש מלאכה גמורה ואסור:
שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד. ואם תאמר היאך יכבסנו במועד אם כן ישאר במועד בלא חלוק בשעת כיבוס כמו כן היה יכול לכבס קודם המועד ויהיה בלא חלוק בשעת כיבוס וכי תימא כשכבסו קודם מועד ומשום הכי מותר לכבסו במועד א"כ תרתי נמי אם יתלכלכו למה נאסור לו והלא לא פשע י"ל דדי לו בשתי חלוקין אחד ליו"ט ראשון ואחד לי"ט אחרון בירושלמי אמרו בגדי קטנים מותר לכבסן במועד דניכרים שהם קטנים ומלוכלכין כמי שאין לו אלא חלוק אחד:
אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל. פירש בקונטרס דבאומן מבעי' ליה אבל בני העיר אע"פ שאין להם אומן אחר לא מיבעיא ליה דפשיטא דאסורים יש להסתפק אם חלה ונתרפא אם מותר לגלח אם מוכחא מילתא כי הני. מתני' דלא כר"י. תימה לוקמא אפילו כר"י ולמזונות אפי' רבי יהודה מודה ושמא כיון דקתני ר"י אומר הבא וכו' משמע שבא לחלוק על המשנה:
אלא להרווחא והא אמרת נראין דברי ר"י בהא. נראה דל"ג ועוד מכלל דפליגי רבנן אפילו למזונות ובההיא פ"ק דשחיטת חולין (דף יב.) נראין דברי רבי יהודה שמצאה באשפה ל"ג ועוד:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]ג א מיי' פ"ז מהל' יו"ט הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ד סעיף א':
ד ב מיי' פ"ז מהל' יו"ט הלכה כ"א:
ה ג ד מיי' פ"ו מהל' כלי המקדש הלכה י"א, ומיי' פ"ז מהל' יו"ט הלכה י"ט, ומיי' פ"א מהל' ביאת מקדש הלכה י"ב:
ו ה מיי' פ"ז מהל' יו"ט הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"א סעיף ד':
ראשונים נוספים
ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין כו'.
מ"ט כדתנן אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ואמרינן מה טעם שלא יכנסו למשמרתן מנוולין דכיון דיודעין דאסורין לכבס אף הן מספרין ומכבסין מקודם ונכנסין מתוקנין ומגוהצין.
הכא נמי כדי שלא יכנסו לרגל מנוולין.
בעי ר' ירמיה אבדה לו אבידה ערב הרגל כיון דטרוד הוא באבידתו אנוס הוא ומותר לספר ולכבס במועד או דלמא כיון דלא מוכחא מלתא כמו השביה ובית האסורים לא. ועלתה בתיקו.
פירוש יאמרו כל הסריקין אסורין כו' הא לגבי מצה בפסח איתמר דאסרו רבנן לעשות מצות סרוקות מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן ואמרו בייתוס עושה בדפוס שאין שם שהייה אלא בפעם אחת קובעה בדפוס ונמצאת המצה מצויירת.
ומתמהינן התם יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין מי יודע כי בדפוס נעשו הכא נמי יאמרו הכל אסורין לספר ולכבס וזה האיש מותר אבל מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד.
כי איזורו מוכיח עליו כלומר כשרואין אדם ערום חגור איזור ורוחץ חלוקו כל רואיו יודעין שאין לו אלא חלוק אחד:
הבא ממדינת הים. מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבה לשוט פי' לשוט כמטייל וכמשתעשע כלומר שלא לצורך דברי הכל אסור למזונות כלומר יצא למדינת הים ודחוק לבקש מחיה דברי הכל מותר. כי פליגי ר"י וחכמים כשיצא להרויחא פירוש להתעשר כלומר לסחור ולהרויח.
ר"י מדמי ליה לשוט דהא בכאן מחייתו מצויה ואסיר ורבנן מדמו לה ליוצא בבקשת מזון ומותבינן עליה.
אמר ר' נראין דברי ר' יהודה שיצא שלא ברשות ונראין דברי חכמים שיצא ברשות ואי אמרינן לא פליגי אלא בהרויחא קשיא דר"י ואמר נראין דברי ר' יהודה בהרויחא מכלל דפליגי רבנן עליה ועוד נראין דברי חכמים אלא פליגי אפי' לשוט. והאמרת לשוט דברי הכל אסור.
ופרקינן הכי קאמר נראין דברי ר' יהודה לחכמים. ומודה להו כשיצא שלא ברשות ומאי ניהו למזונות שאף ר' יהודה לא חלק אלא בהרויחא וקי"ל כסתמא דמתני' דשרי אפי' מאן דנפיק להרויחא וכן אמר הגאון זצ"ל.
אמר שמואל קטן הנולד ברגל מגלחין אותו במועד אין לך בית אסורין גדול ממעי אמו. איני שאם נולד קודם המועד אסור לגלחו במועד.
ושאר כל אדם מ"ט אין מגלחין פי' דאע"ג דגלוח מלאכה גמורה היא מ"מ כיון שהיא תקון הגוף ויפוי שלא כצורך אוכל נפש דמי וכדתנן עושה אשה תכשיטיה במועד ואין לך צורך המועד גדול מזה:
ומהדרי' דטעמ' משום גזרה דרבנן היא וכגון הא דתנן אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס פי' מי שנכנסו במשמרתן ובחמישי ואילך מותרי' מפני כבוד השבת ולא חיישי' לגזירה דבעי למימר ואמר רבה בר בר חנא מה טעם אסורי' לספר ולכבס כשהן במשמרתן והלא כ"ש שהיה ראוי שיהא מצוה לגלח ולא יהו מנוולים בעבודתם ומהדרי' כדי שלא יכנסו למשמרתם כשהם מנוולים ודוקא בגילוח וכיבוס בגדים גזרו מן הטעם הזה אבל כבוס הראש ורחיצה במרחץ לא נאסר מעול' במועד ודבר ברור הוא הילכך מותר לעשות כל מלאכות דמרחץ לצורך רחיצה במועד:
אמר ליה יאמרו כל הסדיקין פי' אין לנו לחלק בדבר כדי שלא יבואו להתיר לכולן ואין להקשות למה לא נאמר כן בכל השנויין במשנתנו דהת' קלא רבה אית להו וכ"ע ידעי שאסורין גמורין היו ולא אתי לאיחלופי בעלמא:
ולטעמי' מי שאין לו אלא חלוק א' וכו' פי' בשלמא לדידי באסור קל כזה שאינו אלא גזירה בעלמא לא חששו לטעמא דכל הסדיקי' דה"ל גזרה לגזרה אלא לדידך דאמרת לה הכא נמי וחשבת לה כחדא גזרה אמאי לא אמרי' הכא נמי באידך ופרקי' דהתם מוכח' מילתא לכ"ע דאזודו מוכיח עליו ודומה לכל השנויין במשנתנו:
מתני' דלא כרבי יהודה דתניא וכו' א"ר בא לשוט דברי הכל וכו' ק"ל אליבא דרבא אמאי לא אוקי' מתני' אפי' לרבי יהודה וכשיצא למזונות וכי תימ' דכיון דפסידא במתני. ותני הבא ממדינת הים בכל אדם משמע הא ליתא דהא מודו רבנן כשיצא לשוט שהוא אסור והנכון דרבה נמי הא אתא לפרושי אגב אורחיה דכיון דמודה רבי יהודה כשיצא למזונו' שפיר מתוקמ' מתני' בהכי אפי' לדידיה:
לשוט דברי הכל אסור י"מ אותה כפשוטה אפי' כשיצא מארץ ישראל לארץ ישראל או מחוצה לארץ לחוץ לארץ וזה תימה גדול למה קורא אותו שיצא בלא רשות ואי משום דכיון דלשוט או להרויח יצא לא תקנו לו כלום כי היה לו לבוא קודם בשעת הפנאי אין זה נכון בטע' כדי לומר עליו בלשון ר"ל שיוציא שלא ברשות ונראין דברי האומר דמיירי שיצא מא"י לחוץ לארץ וק"ל קרי מדינ' הים וכיוצא לשוט בעלמא איסור' עבד ויוצא שלא ברשות הוא וביוצא למזונו' בהתר יצא וביוצא לסחור' ע"מ לחזור הוא דפליגי דקיימא לן כרבנן שהוא מותר' ומי' ת"ח או אדם חשוב אין לו לצאת ואפילו להרוחה וכיוצא בו והכי מוכח בכל דוכתא:
אלא להרוחה חדא דהא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהרוחה פי' וא"כ קשיא הלכתא אהלכת' וא"ת ואמאי לא פריך נמי היכי קרי ליה מעיקרא יוצא ברשות והשתא קרי ליה יוצא שלא ברשות. וי"ל דכל חד וחד קרי ליה לפום סבריה לרבי יהודה דשרי קרי ליה ברשות ולרבנן דאסרי קרי ליה שלא ברשות:
ועוד מכלל דפליגי רבנן בלשוט. וא"ת ואמאי לא פרכי' הכי כדאוקימנא ברשות דר' יהודה בהרוחה מכלל דפליגי במזונות וי"ל דהא קא פריך בהדיא אם למזונות דברי הכל מותר ואם לשוט דברי הכל אסור:
שם אמר שמואל קטן הנולד במועד מותר לגלחו פרש"י ז"ל אם השער מצערו ודברי פי חכם חן דאי לצורך תקון גופו או לצורך רפוא' פשי' ואפי' בנולד קודם המועד דהא אפי' מבהמה אין מונעי' רפואה:
הא האסורי' לגלח במועד אסורין בימי אבלן פי' דקס"ד דלגמרי חשובי כי הדדי מועד ואבל בענין זה:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/מועד קטן (עריכה)
ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת דוקא באנשי משמר מצאנו היתר זה אבל במועד לו הותר לגלח כלל לא בכבוד יו"ט וטעמא דמילתא נ"ל שאם תתיר לגלח בחמישי במועד מיעקרא הקנתא דרבנן שההדיוטות סוברים שמפני שהגילוח חשוב עבודה נאסר במועד כמו שנאסרו שאר העבודות ואם יראו שבחמישי מגלחין יגלחו נמי בכל המועד אבל אנשי המשמר שהיא חול גמור יודעים שלא נאסר מחמת בודה אלא כדי שלא יעלו למשמרתן כשהן מנוולים הילכך אם יתירו החמישי לא יבואו להתיר כל ימי השבוע:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה