מדרש תנחומא ויגש ב

ב. [ עריכה ]
"ויגש אליו יהודה" זה שאמר הכתוב: "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך" (משלי ו, א). בשעה שבקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל, אמר להן: תקבלו תורתי. א"ל הן. א"ל: תנו לי ערב, שתקיימו אותה. א"ל: אברהם יצחק ויעקב יהיו ערבים. אמר להן: אבותיכם הן בעצמם צריכים ערבים: אברהם אמר: "במה אדע" (בראשית טו, ח). יצחק אהב את שונאי, דכתיב: "ואת עשו שנאתי" (מלאכי א, ג). יעקב אמר: "נסתרה דרכי" (ישעיה מ, כז). אמרו לו: בנינו יהיו ערבים שלנו, מיד קבלן הקדוש ברוך הוא ונתן את התורה לישראל, שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח, ג), לפיכך כשישראל מבטלין את התורה הקב"ה פורע מן הערבין, שנאמר: "ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני" (הושע ד, ו). מהו גם אני? אמר הקדוש ברוך הוא: אף אני מצטער עליהם שאני מפסידן, שהן אומרים בכל יום ברוך ה' המבורך לעולם ועד, הוי אם ערבת לרעך. אף יהודה, לפי שהיה ערב של בנימין, לפיכך לא עמד מכל השבטים כנגד יוסף אלא יהודה, שנאמר: "ויגש אליו יהודה":