מגן אברהם על אורח חיים תצו
סעיף א
[עריכה](א) ומנדין וכו': דכל דבר שעיקרו מדבריהם ועוקר לכוליה מצוה מנדין אבל בדבר שעיקר איסורו מדאורייתא כגון בי"ט ראשון אם עשה מלאכ' דאוריי' משמתי' אבל אם עשה מלאכ' דרבנן בדבר שעיקרו דאוריי' מכין אותו מ"מ (הר"ן) עיין ביורה דעה סי' של"ד סמ"ג ובש"ך שם וב"י ססי' תקכ"ו כ' בשם רי"ו שמלקין ומנדין אותו ואם הוא ת"ח אין מנדין אותו ואם עשה מלאכה ע"י עכו"ם מנדין אותו (רבי אהרן ששון סי' קצ"ו) ואם עשה ע"פ הוראות חכם אין מנדין (מ"צ ח"א סי' ל"ו) וה"ה בשוגג (מבי"ט ח"ב קמ"ט כ"ה):
(ב) מלקין אותו: פי' מכת מרדות כת' מהרא"י בביאור רש"י ס"פ כי תצא שהוא י"ג מכות ע"ש וברמב"ם לא משמע כן:
סעיף ב
[עריכה](ג) לכחול את העין: אף על פי שאינו חולי הכולל כל הגוף עיין סי' שכ"ח סי"ז דבחולי הכולל כל הגוף אפי' בשבת שרי לעשות שבות לכן השמיט הרב"י או שאר חולי וכו' ורמ"א בא להורות דאפילו להאוסרין בשבת מתירין בי"ט: מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין קעפ"פן אפי' ע"י עכו"ם שיכול להמתין עד למחר (או"ה) וע' ת"ד סי' ת"כ:
סעיף ג
[עריכה](ד) בני א"י וכו': כל סעיף זה הוא ל' המאור פ"ד דפסחים וכת' אף על גב דשאר דברים כל שדעתו לחזור שרי לעשות בצנע' (כמש"ל סימן תס"ח) הכא כיון שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה אין לפרוץ בו גדר עכ"ל והתו' כתבו דמלאכה אסור דא"א לעשות בצנעא וב"כ בכ"ה בשם רדב"ז ח"א ע"ג ורנ"ח ומ"צ ח"ב ע"ט ורשד"מ ט"ו דלא כמבי"ט ח"ב קמ"ט:
(ה) בישוב: דוקא בישוב ישראל ואם הוא תוך תחום הוי כאלו הוא בתוך העיר (רדב"ז):
(ו) אבל אם כו': אפי' ישוב עכו"ם כיון שאין דעתו לחזור (רדב"ז):
(ז) חוץ לתחום: דחוץ לתחום מקרי (מדבר) כמ"ש במלחמות ולכן אם דעתו לחזור מותר לעשות ואם אין דעתו לחזור עדין לא הוקבע להיות כמותן: בני א"י שבאו לח"ל ועשו מלאכה אין מנדין אותן (מבי"ט ח"ב סי' קמ"ט) ומתפללין י"ח כמקומן ולובשין מלבושי י"ט וכשחל י"ט ע"ש מבשל בלא עירוב תבשילין והעוקר דירתו עם אשתו מא"י לח"ל אף על פי שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור (רדב"ז) וכל שאין דעתו לחזור אף על פי שאשתו נשארת שם הוי כאין דעתו לחזור (מ"צ ח"ב מ"ט כ"ה) וע"ש שכ' עוד סברות אחרות ואין לזוז מפסק הרב"י עיין סי' תקע"ד ס"ב: