מגן אברהם על אורח חיים תט

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים תט |◄

סעיף א

(א) אסור בהנאה:    צ"ל דמיירי בקבר של בנין דאלו נתנו בקרקע בה"ק שרי דקרקע עולם אינו נאסר כמ"ש ביורה דעה סי' שס"ד:

(ב) אחר קנייה:    דבשעת קנייה הוא מערב לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו:

(ג) בבית הפרס:    הוא שדה שנחרש בו קבר וחיישינן שמונח שם עצם כשעורה:

(ד) כהן:    ואף ע"פ שנטמא העירוב ואסור לו לאכול מ"מ הא חזי לישראל:

(ה) במגדל:    היינו תיבה גדולה אמה על אמה ברום ג' אמות ונושאים אותו בהמות ויוכל ליטול העירוב בפשוטי כלי עץ שאין בה רוחב טפח ולהביאו אצלו עיין בתו' שם:

(ו) שינפח בפיו:    ואם יש שם עצם כשעור' יראהו:

סעיף ג

(ז) ויתחייב חטא':    וה"ה כשמניח עירובו בר"ה רחוק ח' אמות משביתתו ואין מתירין לו להביאו פחות פחות מד' כיון דאפשר לבא לידי חיוב חטאת (מ"מ תו'):

סעיף ד

(ח) ה"ז עירוב:    ובלבד שלא יהא הקנה רוחב ד' טפחים:

סעיף ו

(ט) ספק כשר:    עירב בספק טריפה אינו עירוב דבעי' סעודה הראוי לאכילה וכ"ה בגמ' גבי תרומה:

סעיף ז

(י) להחשיך שם:    פי' שכוונתו היתה לקנות שם שביתה אבל בלא"ה לא קנה שביתה אלא בביתו:

(יא) כפי מזונו:    אם הוא חולה רעבתן שעורו כו' כצ"ל וכ"ה בטור וב"י וב"ח:

(יב) מכל דבר שמשתתפין:    מ"מ הנשבע שלא יהנה מככר מערבין שאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו ועיין סי' שפ"ו ס"ח:

(יג) כאלו דר שם:    שאנן סהדי אלו היה לו שם מקום לדור היה דר שם (גמרא):

(יד) ששם היו חפצי':    וכן הרועי' הלנים בשדה הולכים אחר מקום לינתן שגם שם היו חפצים לאכול וכן הקייצים ושומרי פירות (גמ' ד' ע"ג והרא"ש):

סעיף ה

(טו) וקטן:    לפ' רש"י הטעם משום דקטן לא אלים למקני שביתה ואפילו עומד ורואה שמניחו שם לא מהני משא"כ בעירובי חצירו' דא"צ אמירה כלל סגי בקטן וכמ"ש סימן שס"ו ס"ג וכ"כ הרי"ף בעכו"ם אפילו מצא שם העירוב שמא לא הניחו שם ע"מ לערב בו עכ"ל:

(טז) וראה מרחוק:    הא לאו הכי חיישינן דלמא לא ממטי ליה כיון דעירובי תחומין אסמכוהו אקרא חמירי ולא הימנוהו רבנן ואף על גב דגבי בדיקת חמץ נאמנים כמ"ש סוף סי' תל"ז היינו בבית שלהם דרמי עלייהו אבל שליחו' איכא למימ' דמייחשי ובירושלמי נמי מחלק בין אמר צא וערב בין אמר צא וערב לך (תוספו') ומדסתמו הפוסקי' משמע דבשליחות בכל ענין אין נאמנים וצ"ע:

(יז) דחזקה שליח עוש' שליחותו:    ואפי' באיסור דאורייתא וכגון שיש מכשול למשלח אם לא יעשה שליחותו כגון הכא אבל האומר לשלוחו צא ותרום ומצא תרום אין חזקתו תרום דאין השליח חושש לתרום כי אם לא ימצא התרומה אצל הכרי ידע המשלח שאינו תרום וא"כ חיישי' שהשליח לא תרם ואיש אחר תרם (תוס' והרא"ש ורמזים ע"ש ותשובת מהר"מ סי' ש"פ ותשובת מיימוני ה' קנין סי' כ"ג) וצ"ע שביורה דעה סי' של"א סל"ד כתוב שאם מצא הכרי תרום אמרי' השליח תרם דהא דלא כר"נ בחולין וכמ"ש התו' ע"ש וצ"ע, אם ידעינן שעשה שליחותו אלא שספק אם שינה השליח אמרי' ודאי לא שינה (ר' בצלאל סי' כ"ט /כ"ז/):

סעיף ט

(יח) באיזה רוח שירצ':    דבדרבנן קי"ל יש ברירה:

סעיף י

(יט) בתמרים:    אפי' צוה לשליח לערב משלו הוה קפידא ואינו עירוב (מ"מ):

סעיף יא

(כ) אין כל האילן בתוך האלפים:    נ"ל דאם יש ג' אמות חוץ לאלפים מותר דעכ"פ מקצת ביתו תוך אלפים וכמ"ש סוף הסעיף:

(כא) עקר דעתו מכאן:    עמ"ש סי' תי"א והע"ש לא ע"ש: