שולחן ערוך אורח חיים שפו ח

משתתפין אפילו באוכל שאינו ראוי לו אם ראוי לשום אדם כגון לנזיר ביין ולישראל בתרומה וכן (הנודר) מאוכל או נשבע שלא יאכלנו משתתף בו ויש אומרים דהיינו דוקא כשנדר או נשבע שלא יאכלנו אבל אם נדר או נשבע שלא יהנה ממנו אין משתתפין לו בה.

(ואם אמר קונם הנאתו או אכילתו עלי לכולי עלמא אין משתתף בה) (טור).

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(ט) בתרומ': ועכשיו אין תרומה טהורה הראויה לשום אדם (כ"ה ש"ג עיין סי' תנ"ז):

(י) שלא יהנה: אף ע"ג דבעירובי תחומין שרי התם אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו והרמב"ם והרשב"א ומ"מ בשם רוב המפרשים כתבו דאפ"ה שרי בעירובי חצירות כיון דחזי לישראל אחר ואף על פי שאמר שלא אהנה או קונם שרי שלא כוון אלא בדרך הנאתו וע' בגמ' וא"כ מ"ש רמ"א דבקונם כ"ע מודו צ"ע דהיינו פלוגתייהו אלא דלדעת הטור בקונם אפי' בעירובי תחומין אין מערבין דדמי להקדש והרמב"ם ודעימי' ס"ל דאין הלכה כרב הונא דאתיא כר"א ע"ש:

(יא) יהנה ממנו: עמ"ש סי' שצ"ד דעירובי חצירות נמי מצוה היא מ"מ עושה להנאתו:

באר היטב

עריכה

(ד) בתרומה: ועכשיו אין שום תרומה ראוי לאדם. כנה"ג עי' סימן תנ"ז.

משנה ברורה

עריכה

(מו) משתתפין וכו' - ה"ה לענין עירובי תחומין וכן כל אלו הסעיפים הקודמים שייך גם בעירובי תחומין [ולא בעירובי חצרות דאינו אלא בפת]:

(מז) ולישראל בתרומה - הואיל וחזי לכהן ועכשיו שכולנו טמאי מתים אין תרומה טהורה ראויה לשום אדם ואין לערב בה ומ"מ בחלה נראה דמערבין ומשתתפין ולענין מי שנוהג שלא לאכול חדש אי מותר לערב ולהשתתף בו תלוי בזה אם הוא נוהג רק מצד חומרא מותר לערב ולהשתתף בו ואם הוא נזהר בזה מחמת דעת הפוסקים שסוברים שהוא אסור מן הדין גם בחו"ל אסור לו לערב ולהשתתף בו:

(מח) וכן וכו' משתתף בו - הואיל וחזי לאחריני:

(מט) אין משתתפין לו בה - דאע"ג דחזי לאחריני מ"מ הרי הוא נהנה ע"י תיקון זה והרי הוא אסר על עצמו הנאתו ודוקא שיתוף או עירובי חצרות שמערבין לדבר הרשות אבל עירובי תחומין שאין מערבין אלא לדבר מצוה מותר דמצות לאו ליהנות ניתנו ולא מחשב הנאה. והנה מלשון המחבר משמע דלדעה הראשונה אפי' כשאמר שלא אהנה ג"כ מותר לערב ולהשתתף אבל כמה אחרונים כתבו דאף לדעה ראשונה אסור בנדר או נשבע בפירוש שלא יהנה:

(נ) ואם אמר קונם וכו' - הטעם דאע"ג דבסתם נדר מאכילה מותר להשתתף היינו בשלא הזכיר לשון קונם אבל באומר לשון קונם אפילו הזכיר בפירוש אכילה ג"כ אין משתתפין בה דקונם הוא לשון קרבן ואי שרית בזה אתי למשרי גם בשל הקדש גמור ובהקדשות לכו"ע אין מערבין ומשתתפין מפני שהוא אסור לכל העולם ולענין דינא עיין בבה"ל:

ביאור הלכה

עריכה

(*) ואם אמר קונם וכו' לכו"ע וכו': עיין מ"ב מה שפירשנו בזה והנה כמה אחרונים גמגמו ע"ד והגר"א בביאורו מחק תיבת לכו"ע ואנו נדחקנו כדי ליישב דבריו לפי פשוטן וכפי פירוש הדרישה והעו"ש והא"ר אבל לענין דינא לפי הסכמת אחרונים [העו"ש והדרישה ומ"א ומאמר מרדכי וכ"מ מהגר"א] אינו כן ואין חילוק בין קונם לסתם נדר אלא לפי דברי התוספות שכתבו דגזרינן אטו הקדש אפילו בלא קונם נמי גזרינן כיון דנדר הוא איסור חפצא דמי להקדש וכן מוכח בעבוה"ק להרשב"א ובחידושי הריטב"א דלדעה זו אסור בכל גווני ולדיעה הראשונה המבואר בהמחבר דס"ל דלא גזרינן אטו הקדש אפילו אמר קונם אכילתו עלי ג"כ מותר להשתתף בו וכן מבואר בריטב"א בהדיא [ודלא כא"ר שרצה לצדד דבקונם חמיר טפי] וא"כ מה שכתב רמ"א לכו"ע אינו מדויק כלל ובאמת גם הרשב"א והריטב"א נטו משיטת התוס' והסכימו לפירש"י דלא גזרינן אטו הקדש וא"כ אם אמר קונם אכילתו הוא מותר:.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}