מגן אברהם על אורח חיים שפו
סעיף ב
[עריכה](א) ואין מבואיהן כא': דהא אסורין לטלטל מזה לזה:
(ב) ואין להם דריסת הרגל: פי' אף על פי שיש להם רשות לעבור דרך שם מ"מ הואיל שיש להם דרך אחר לצאת כופין אותו לעבור דרך שם כמ"ש סי' שצ"ב ס"ו וסימן שס"ד ס"ג:
(ג) כמבוי א': דאילו במבוי אח' צריך ב' פסין כמ"ש סימן שס"ג סל"א ומ"מ צ"ע דהא עכ"פ בעי' צ"ה בינם לבין העכו"ם כמ"ש שם ובסימן שס"ג סכ"ו וא"כ פשיטא דמהני ג"כ לסלק היהודים שלא עירבו כמ"ש סי' שצ"ב ס"ו אפי' יש להם דריסת הרגל זע"ז וצ"ע ועוד משמע שם דכל העיר נחשבת כא' ועיין סי' שצ"א:
סעיף ה
[עריכה](ד) ולא בעדשי': דאין נאכלין חיין דלא עדיפי מחיטי' ועב"ח:
(ה) בשיל ולא בשיל: ונ"ל דלפתות דידן מערבין מהן חיין דלא גרע מבשר חי:
סעיף ו
[עריכה](ו) צלי הוי לפתן: ואפילו יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטל' דעתן אצל כל אדם (גמ') עיין רסי' ש"כ:
(ז) חומץ: שיעורו כדי לטבל ירק מזון ב' סעודות אם היה אוכלו בלא פת:
(ח) יין חי: אבל מבושל לקינוח סעודה בא ולא לטבל לפיכך שיערו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודו' (מ"מ) וכן כל כיוצא מזה:
סעיף ח
[עריכה](ט) בתרומ': ועכשיו אין תרומה טהורה הראויה לשום אדם (כ"ה ש"ג עיין סי' תנ"ז):
(י) שלא יהנה: אף ע"ג דבעירובי תחומין שרי התם אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו והרמב"ם והרשב"א ומ"מ בשם רוב המפרשים כתבו דאפ"ה שרי בעירובי חצירות כיון דחזי לישראל אחר ואף על פי שאמר שלא אהנה או קונם שרי שלא כוון אלא בדרך הנאתו וע' בגמ' וא"כ מ"ש רמ"א דבקונם כ"ע מודו צ"ע דהיינו פלוגתייהו אלא דלדעת הטור בקונם אפי' בעירובי תחומין אין מערבין דדמי להקדש והרמב"ם ודעימי' ס"ל דאין הלכה כרב הונא דאתיא כר"א ע"ש:
(יא) יהנה ממנו: עמ"ש סי' שצ"ד דעירובי חצירות נמי מצוה היא מ"מ עושה להנאתו:
סעיף ט
[עריכה](יב) לא נתקדשה ודאי: שמספק לא חל עליו קדושה:
(יג) עד שתחשך: דמספקא לא פקעה קדושה ועיין בגמ':
(יד) ואסור לטלטל: ואם נתנו שני המבואות שתופן בחצר זו בכלי א' ה"ל כולן כא' ומותר לטלטל ממבוי זה למבוי זה כמ"ש רסי' שע"ח ע"ש:
(טו) ששבתו במבוי: כלומר בבתים שבמבוי דאלו ששבתו במבוי עצמה שרי כמ"ש רסי' שע"ב: