מגן אברהם על אורח חיים שג

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים שג |◄

סעיף א

(א) שמא תוליכם:    ודוקא בדברים קטנים כאלו יש לחוש שתוליכם שאף בחול לפעמים נושאו בידו משא"כ בדברים שהן עיקר מלבושים (תוס'):

(ב) קלועות בשערה מותר:    דהא אסור לסתור קליעות שערה מכ"ש סכ"ו:

(ג) ויש מי שאוסר:    דחיישינן שתרפם [ב"ח]:

(ד) שאינה צריכה להסירם:    צ"ע ביורה דעה סי' קצ"ח ס"ג סתם כדעת הראב"ד דדוקא כשהם חלולים אין צריכה להסירם:

(ה) כדי שלא יתטנפו:    וחוצצין כמ"ש בי"ד שם:

סעיף ה

(ו) כליל':    אין דרך לצאת בה אלא אשה חשובה ולא שלפה ומחויא אבל תכשיטין שכל הנשים רגילים בהו אף חשוב' אסיר' [ש"ג]:

סעיף ט

(ז) חייבת:    אפי' מעמדת בה קישוריה דאין דרך להעמידה בנקובה והוי משוי [ב"י] וב"ח כתב דפטורה דאין דרך הוצאתו בכך ולא דק דהא פריך בגמ' למאי חזי וא"כ תחייב חטאת ולא קמשני דאין דרך הוצאתה בכך ועוד הא כתבו התו' דף י"א דאם תחוב' בבגדה חייבת וא"כ מה לי בבגדה או בצעיפה אלא דברי הרב"י עיקר:

(ח) מותר לצאת:    משמע אפילו אינו תכשיט וליתא אלא דוקא כשיש טס של זהב בראש' ומניחת' כנגד פדחתה ואין איסור אלא משום דלמ' שלפ' ומחויא אבל הכא כיון דעביד לצניעות לאו שלפ' ומחוי' אבל כשאינה תכשיט לא תצא שהרי אינה יכולה לצאת בכל הדברים הצריכים לה כיון שאינו לא מלבוש ולא תכשיט ה"ל משוי ודלא כב"י וכ"כ התוספות והרא"ש להדיא עכ"ל ב"ח ולא דק שהתו' והרא"ש כ"כ ארש"י ע"ש דמיירי שאין צריך כלל למחט הזה לצורך הלביש' אלא שחולקת בה שערה ועל זה כתבו הוי משוי אבל כשמעמדת בה קישוריה אדרבה פריך בגמר' ותשתרי ומשני כמין טס של זהב יש לה על ראשה בחול חולקת בה שערה ובשבת מניחתה כנגד פדחת' וגזרינן דלמא שלפ' ומחויא וכתבו התו' דאם אוגר' בה שער' אינה מניחת' לעולם כנגד פדחת' ואינה חשובה תכשיט ולא מחוי' ושרי עכ"ל ולכן סתמו הפוסקים וכתבו אם מעמדת קישוריה מותר אך כשמניחתה נגד פדחתה ויש לה טס אסור דלמא מחוי' ומיהו אם היא עשויה כמין תכשיט בראשה אפי' מעמדת בה קישוריה אסורה דלמא מחוי' כמ"ש ב"י בשם הסמ"ג והתרומה דס"ל כמ"ש התו' דאע"ג דהוה לצניעות גזרינן דלמא מחוי' ע"ש דלא כהרב"י ואפשר דבמחטין שלנו ל"ש זה ולכן נהגו להקל ועיין סוף סי' י"ח וכ"כ ראב"ן וסה"ת ועסס"ט:

סעיף י

(ט) יצאת חייבת:    כיון לפעמים בחול כשנותן לה הבעל טבעת להניח בתיבה מניחה באצבעה עד שמוליכתה לשם הוי דרך הוצאה בכך (גמר'):

סעיף טו

(י) ובלבד שלא תתנם:    עב"י די"א דה"ה גבי מנעל נמי אסור ויש מתירין ומספק' לו אם ה"ה קש [הגהת סמ"ק]:

(יא) לא תחזיר:    כתבו התוס' בעירובין דף ק"ב דוק' כשנפל ע"ג קרקע אבל ע"ג כלי שרי וכמ"ש סימן שכ"ח סכ"ה ודבריהם הללו נשמטו מהאחרונים עכ"ל תי"ט, ובע"ש לא ידע מ"ש התי"ט וכ"כ בשמו בסי' שכ"א, ובאמת לדידהו אישתמיטיתיה מ"ש התוס' לעיל מינה דהיינו דוק' לפי' הר"ר פור"ת אבל לפרש"י והרא"ש שכתבו דהכא אסור משום דמיחזי כמכוין להוציא הפלפל לחוץ ולדידהו אפי' נפל על גבי כלי אסור וכ"כ התוס' בשבת פ"ו וכן עיקר:

(יב) ובבתי שוקיים:    לפי שאינן תכשיט ולא שלפא ומחויא ועמ"ש ס"ט בשם התו' אבל לרש"י הוי תכשיט אלא דלא שלפא כיון שהוא לצניעות ולכן אסור בשל זרוע:

סעיף יז

(יג) יש אוסרין:    היינו י"א בסי"ח דאוסרים להתקשט אפי' בביתם:

סעיף יח

(יד) חוץ מכבול:    שלא תתגנה על בעלה עמ"ש סוף סי' י"ג:

סעיף יט

(טו) שניטל חודה:    במרדכי פ"ד פר"י שלא יצאו במחט שניטל חודה ועוקצה דל"מ בה יחוד לענין טומאה עכ"ל. ובריש כל הכלים אמרינן דאם ניטל חודה או עוקצה אסור לטלטלה וא"כ שלא יצאו דקאמר ר"י לאו דוקא דבטילטול נמי אסור עכ"ל הרב"י וכ"כ פה בש"ע ולא עיין יפה דבגמרא קאי אמחט נקובה להכי סגי בחודה או עוקצה והמרדכי מיירי במחט שאינו נקובה דאז כשניטל חודה דהיינו חוד שלה או עוקצה פי' הקשר עדיין חזיא למילתיה עד שינטלו שניהם וכ"מ בהדיא בסה"ת סימן רנ"ד:

סעיף כ

(טז) צבועים אסור:    אף על גב דנזמים מותר כמ"ש ס"ח שאני חוטין דקל יותר ליטלם (תוס') ולפמ"ש שם בהג"ה י"ל דהכא מיירי בבתולה דוקא:

סעיף כב

(יז) פורפת וכו':    ולא מיחזי כמכוין להוצאה דהכא הכל יודעים שצריכה לדברים הללו משא"כ בנותנה לתוך פיה כמ"ש סט"ו (תוס'):

(יח) פרפה עליו מע"ש:    דמעשה מועיל:

סעיף כה

(יט) משום צובע:    כיון שדרכה בכך מקרי צובע מה שא"כ באיש כמ"ש סוף סי' ש"כ ומ"מ אינו אלא מדרבנן:

סעיף כו

(כ) לקלוע:    דדמי לבנין אבל הקולע נימין בתלוש חייב משום אורג כמ"ש הרמב"ם והכא בשער לא חשיב אריגה ועוד דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה [תוס'] ובספר טל אורות טעה בזה ע"ש:

(כא) יכולה לחלוק:    דאינה מתכוין לתלוש השער:

סעיף כז

(כב) שא"א שלא יעקר:    כן פרש"י בשבת דף פ"א דהוי פסיק רישיה והקשה בריב"ש סימן שצ"ד דהא בנזיר דף מ"ב אמרינן בהדיא דטעמ' דאסור משום דכל הסורק להשיר נימין מדולדלות שאינן מחוברין יפה קא מכוון עכ"ל, ואפשר דרש"י בא לאשמועינן דאפי' אינו מתכוין להשיר נימין אסור ובגמרא התם מיירי במסרק רך וז"ל הריב"ש הבחורות מתקנות מעט שער ראש בכלי העשוי משער חזיר והדבר ידוע שאין בו משום השרת שער אבל במסרק אסור והא דשרי קירוד בבהמ' היינו ששערותיה גסים [ועיין סי' תקכ"ג ס"ב ] ואפי' להי"א דפסיק רישיה דלא ניח' ליה שרי כמ"ש סי' ש"כ סי"ח מ"מ כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות וא"א זה זולת ההשרה חייב כמו הנוטל צפרניו חייב משום גוזז ואף ע"ג דל"צ לצפרנים דבמשכן היו גוזזים עורות התחשים אף על פי שלא היו צריכים לצמר [עמ"ש רסי' ש"מ ] משא"כ במפשיט העור כדאיתא רפי"ו דשבת עכ"ל ועיין סי' תצ"ח:

(כג) לחוף:    פירש"י דף נ"א חופף שערו בנתר וחול ומפספס מנפץ שערו ובנזיר פירש"י ותוס' מפספס שמבדיל שערותיו זו מזו ופשוט דאסור לחוף בדבר שבודאי משיר השער כדאמרינן בנזיר פוקסת אסור ופירש"י מתקנת שערה במסרק ובידיה, וכתב הריב"ש אפשר שהוא מה שרוחצין המסרק בשמן טרוף במים ומעבירין המסרק על ראשו להדביק השערות זו בזו ולהשכיבן על הראש וזה דומה לבנין עכ"ל משמע דבלא"ה שרי: