(א) "לדוד", ידבר על שני מיני הנהגות שינהג ה' את עולמו, א] הנהגה התמידית שישגיח באמצעות הטבע, ב] הנהגה הנסיית שינהיג שלא ע"י אמצעי ושליח רק הוא לבדו, על ההנהגה הנסיית אומר אודך בכל לבי נגד אלהים אזמרך, שיצייר שבאופן הנהגה זו המודה על הטוב עומד נגד אלהים פנים אל פנים, בלי אמצעי, ורואה את המלך עצמו, איך עשה לו טובה בעצמו ונותן לו הודאה בעמדו נגדו:
ביאור המילות
(א-ב) "אודך, אודה שמך". עי' למעלה (ז' י"ח) שהודאת השם קטן מן המודה אליו בעצמו, ובא בעת שה' מסתתר בנסים נסתרים, רק נודע ע"י שמו שהוא הנהגת העולם כפי הטבע, הראשון מצוייר שעומד נגד אלהים, והשני מצוייר שעומד נגד היכלו מבחוץ:
