(ב-ג) "אז ימלא שחוק פינו" שהשחוק הנמצא בלבנו עתה ואינו יכול למלאות את פינו. אז ימלא פינו ממנו, "ולשוננו" הרונן עתה בחלום בלא תנועה רק בכח ולא בפועל, אז "ימלא רנה" וזולת זה ההבדל היה הדבר אצלנו כאלו כבר יצא אל המציאות בעת היינו כחולמים "אז", ר"ל אצל הגוים יהיה זה דבר חדש והם "יאמרו אז, הגדיל ה' לעשות עם אלה", כאלו הדבר התחדש אז, אבל אצלנו אינו דבר חדש, כי כבר "היינו שמחים הגדיל ה' לעשות עמנו" כבר שמחנו ע"ז בעבר, בעת היינו כחולמים ראינו ושמחנו בעת החזיון על שהגדיל ה' לעשות עמנו, והוא אצלנו שמחה ישינה ששמחנו בה מראשית קדומים, כי היה הדבר ברור אצלנו כאלו כבר יצא אל המציאות בעת ראינוהו במחזה:
