וידבר ה' אל משה לאמר ביום החדש הראשון וגו' עד ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. על דעת חכמינו זכרונם לברכה זה היה ביום הז' למלואים כי בשבעת הימים הראשונים ימי המלואים היה משה מקים את המשכן בבקר. ועומד כן כל היום וכל הלילה ובעלות השחר של מחרתו היה מוריד אותו וחוזר ומקימו מיד כדי ללמד אל הלוים הקמת המשכן והורדתו. וביום החדש הראשון באחד לחדש צוהו השם שיקים את המשכן ויעמוד כן ולא יורידנו עוד בכל יום אלא בנסיעת המחנות שהלוים יורידו אותו ויקימו אותו. וכתב הרמב"ן שלא הוצרך הקב"ה לצוות אל משה על הקמת המשכן ז' ימים הראשונים. לפי שכבר אמר לו בתחלה והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר וכיון שפירש לו עתה שביום החדש הראשון תהיה הקמתו להעמדה הנה ידע כי בז' ימי המלואים יצטרך להקים ולהוריד להרגיל את הלויים במעשהו וכן אמר הכתוב על ימי המלואים. ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה ואין פתח לאהל רק בעת הקמתו. ובויקרא רבה אמרו שהיה משה מעמידו ומפרקו ב' פעמים בכל יום אחד לתמיד של שחר. ואחד לתמיד של בין הערבים. והנה הוצרך יתברך לצוות אל משה סדר הקמת המשכן והכלים לפי שלא היתה הקמתה והנחתם בסדר שנזכרו בצוואה כי בה נזכר ראשונה הארון ואחריו השלחן ואחריו המנורה ואחריו המשכן עשר יריעות העזים האהל ומכסהו ושאר הדברים המתיחסים לזה ואחריו הפרכת ואחריו סמוך לו המסך ואחריו מזבח העולה. ואחריו בגדי הכהנים ומשחתם. ואחרי כל זה צוה במזבח הקטרת. ואחריו בכיור וכנו. אמנם בזכרון ההקמה נזכרו הדברים בסדר אחר. המשכן היריעות והאהל והמכסה ראשונה והארון אחריו והפרכת סמוך אליו. והשלחן והמנורה ומזבח הקטרת אחריהם. והמסך אחריהם ומזבח העולה וכיור וכנו אחריהם והחצר באחרונה ומשיחת הכלים והמזבח אחריו ואח"ז בגדי הכהנים ומשיחתם. הנה א"כ מפני החלוף הזה שהיה בין הצואה ובין ההקמה הוצרך לפרט כאן במצות ההקמה כל הדברים אשר יקום. והסדר אשר ישמור בהקמתם. ולפי שאמר בסוף ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה ולא ידענו אם עשה כפי מצות המעשה וסדרו או כפי מצות ההקמה וסדרה. הוצרך לבאר ולפרט איך היתה ההקמה אשר הקים משה. וזה הוא אמרו ויהי בחדש הראשון ויקם משה את המשכן וגו' ולמדנו אם כן מזה שבעבור שמשה שמע סגנון אחד במעשה המשכן בראשונה וסגנון האחר מסדר ההקמה עתה באחרונה שקיים שניהם. כי הנה לענין העשיה נאמר ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה שצוה לבצלאל ולשאר האומנים לעשות אותם הכלים ככל אשר צוה אותו. ואמנם בענין ההקמה גם כן שמר משמרת ה' כי הוא הקים ראשונה את המשכן של יריעות השש אדניו וקרשיו ובריחיו ועמודיו ויפרוש את האהל על המשכן שהוא אהל העזים וישם את מכסה האהל עליו מעורות אלים מאדמים ועורות תחשים. ולפי שזה לא היה כפי סדר הצוואה הראשונה הוצרך לומר כאשר צוה ה' את משה רוצה לומר שהיה זה כפי מה שנצטווה בסדר ההקמה וכן זכר את הארון במקומו וישם את פרכת המסך סמוך לארון העדות. שעם היות שבצוואה הראשונה נצטווה לעשות הפרכת אחרי צווי מעשה המשכן הוא ע"ה בהקמה סמך הפרכת לארון העדות לא למשכן ולכך אמר גם בזה כאשר צוה ה' את משה. רוצה לומר שהיה כפי מצות ההקמה עם היותו בחלוף סדר תצוה המעשה. וכן בשלחן ובמנורה שערך מיד הלחם סמוך למצות השלחן ולא גם כן על שמן המאור סמוך למנורה אלא אחר כך בסדר תצוה ולא היה אם כן זה כפי סדר הצוואה הראשונה, אלא כאשר צוה ה' את משה. וכן במזבח הזהב שהקים משה סמוך למנורה ולשלחן מפני שלא הקימו כסדר הצוואה הראשונה. אלא כפי סדר מצות ההקמה. הוצרך לומר בו גם כן כאשר צוה ה' את משה. וכן במסך הפתח ששמו סמוך למזבח העולה לא היה זה כפי סדר הצוואה הראשונה כי שם נזכר המסך סמוך לפרכת, אבל היה כפי מצות ההקמה ולזה נאמר גם בזה כאשר צוה ה' משה וכן בכיור וכנו בעבור שבצוואה הראשונה לא זכרו סמוך למזבח העולה וכאן סמכו אליה הוצרך לומר בו גם כן כאשר צוה ה' את משה. שהיה בה כפי מצות ההקמה לא כפי המצוה הראשונה וכן בחצר מפני שבצואה הראשונה נזכר קודם הכיור וכנו וכאן בהקמה נזכר אחריו הוצרך לומר ויקם את החצר סביב למשכן ולמזבח כלומר שהוא היה הדבר האחרון כפי סדר מצות ההקמה. והנה אמר כאן במשה ויעל הנרות ויקטר עליו קטרת סמים וגו' לפי שמשה שמש בכהונה גדולה כל שבעה ימי המלואים. וכתב הרמב"ן שלא הזכיר כאן משיחת המשכן וכליו ולא משיחת אהרן ובניו וקרבנות המלואים. לפי שלא עשה אותם משה עד שסיים כל ההקמה ונצטווה עליו פעם שנית כדכתיב בסדר צו קח את אהרן וגו'. הנה התבאר למה זה נשנה כאן ספור ההקמה בזה הפרטיות. ולמה נאמר בכל אחד מהם כאשר צוה ה' אל משה ההקמה הזאת. ולא אם כן בזה דבר כפול ולא מותר. והותרה השאלה הי':
