(יב - יג) ומאשר ראה זה דוד, צוהו שישב שם גם כן עד יום המחרת ויאכל לפניו כדי לכבדו, בחשבו שעם היין יטרף דעתו וילך אל אשתו, והוא עם כל זה לא רצה ושכב הלילה השנית במקום אשר שכב בראשונה. ומאשר לא הצליח דוד בדרך הזה אשר חשב לעשות.
"ויאמר דוד שב בזה גם היום ומחר אשלחך". אחר שסרב נגד דעתו ורצה ללכת למלחמה, וגם שחשב אולי לכן נשאר בפתח המלך כדי שישלחהו למלחמה ועתה שהבטיחו לשלחו ירד אל ביתו לפני צאתו, בפרט שהיה לו (שעות) [שהות] כמ"ש "וישב ביום ההוא וממחרת":
ובתשובת אוריה באומרו (יא) "הארון וישראל וכו'". נודע אל דוד כי לא ידע אוריה מעשה שהיה, ועם כל זה למען הסתיר הדבר, אמר (יב) "שב בזה גם היום ומחר". אולי בהאכיל אותו ובשכרו ייטב לבו ויתאו אל אשתו וירד אל ביתו ויעש כן, עד אשר שתה (יג)שוישכרהו, ולא שוה לו, כי וישכב "עם עבדי המלך ואל ביתו לא ירד". ובראות דוד כן כי לא יכול להסתיר, תפס לו דרך אחרת שתהי בו יד בני עמון, על כי מרד במלכות, בין מאשר שם לאל מלתו, בין על שקרא את יואב, אדוני, בפני המלך:
