"כל דרכי איש זך בעיניו". הנה כל אחד מדרכי איש הוא זך בעיניו והמשל כי הכח המתעורר השכלי יהיה הדרך הטוב זך בעיניו והנה המתעורר הדמיוני יהיה הדרך הרע זך בעיניו מצד היותו ערב או מועיל לפי מחשבתו ומי שיעזר לתכן הרוחות אל שישאר הרוח והרצון בדרך הטוב הוא הש"י הוא לתכלית ולתועלת כי על צד ההשגחה ישמר האיש הטוב מהתגאל בפעולות הרעות:
"כל דרכי איש זך בעיניו ותוכן רוחות ה'", דרכי הנפש הם רבים מאד, וא"א להאדם לבחור הדרך הזך מבלי סיג, רק ה' שהוא תוכן ומודד את הרוח המעלה הציורים על הלב, ר"ל לפעמים ילך האדם בדרך הצדקה והרחמים והוא בא ע"י ציור הגאוה, שעושה צדקה כדי להתגאות, הולך בדרך ענוה ושפל רוח, ושרשו ברוחו מצד גאוה, שרוצה שיאמרו שהוא ענו וכדומה, וכן יש פלס לרוח, שהמלך והכהן גדול שרוחו גבוה ונשא צריך ללכת בדרך יותר מעולה ויגבה לבו בדרכי ה', וכ"ז לא ידע האדם רק ה' לבדו גבל כ"ז ע"פ חקי החכמה:
ביאור המילות
"זך בעיניו". מובדל ממ"ש דרך אויל ישר בעיניו, שהישר הוא בבינה, והזך הוא מבלי שמרים ופסולת, וכמ"ש איוב (ח' ז'), ועמ"ש לקמן (כ"א ב').
(משלי טז ב): "כל דרכי איש זך בעיניו" - כל דרכי האדם נמשכים אחר הרצון הראשון, ומה שעולה על רוחו ברצון הראשון, והרצון בא מן הרוח כמו שפירשתי, הוא זך וישר בעיניו, ואף שעושה עוול, הוא מראה פנים שהולך בדרך הישר, אך "ותוכן רוחות ה'" הוא יודע כל זאת - איך רצונו אם לא היתה ברוחו רמיה, כלומר, ברצון הראשון אם לא היתה שום פניה כלל, ואם הוא זך וישר.
